הדף היומי – כתובות דף צא

להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף צא

(צא. במשנה למטה עד צא: 9-)

חלק א – כתובת בנין דיכרין

במשנה: אם יש מותר דינר, עושים "כתובת בנין דיכרין" (להלן – כב"ד),

תנאים לגבי המותר:

1. אינם יכולים לעשות כאילו שהמותר שווה דינר אם אינו באמת דינר.
2. ראוי אינו נחשב.
3. ר"ש – מטלטלין אינם נחשבים.
4. 1.מרובים (והיה דינר) והתמעטו (ואין דינר) – יש כב"ד,

בגמרא:

א. ת"ר – כתובת בנין דיכרין זה גם כשהכתובות לא שוות,

(גם כשהכתובות שוות, אבל לכל אמא יש מספר אחר של ילדים, יש חידוש בכב"ד,
הברייתא מחדשת יותר מזה, שגם כשהכתובות לא שוות יש כב"ד).

ב. אם ערך הנכסים השתנה

כי בני הכתובה הגדולה כבר זכו בחלקם.

1. להפך: מועטים (ולא היה דינר) והתרבו (ויש דינר) –

רב עמרם – יש כב"ד (ובני הקטנה צריכים להחזיר לבני הגדולה),

רב נחמן – אין כב"ד, כי בני הקטנה כבר זכו בחלקם.

(צא: 3+)

חלק ב – סיפורים על גביית חובות

א. שני סיפורים זהים סיפורים על הגדלת ערך מלאכותית

לווה 1000, ומכר שני נכסים של 500, המלווה יכול לטרוף את הנכסים מהלוקח.
היה מקרה שהמלווה טרף נכס אחד (500),
ואז אמר לו הלוקח – אם אתה רוצה אני אתן לך 1000 ותחזיר לי את הנכס,
ואם אתה רוצה תשמור את הנכס, אבל תחשיב אותו ככל החוב (בהנחה שהוא מעדיף נכס משום מה).

רמי בר חמא ורב יוסף – דברי הקונה אינם כלום,

הנכס המשועבד שייך למלווה,
וממילא הלוקח לא יכול לסלק את המלווה בכסף, לא לפני שהוא גבה, ובטח שלא אחרי,
וממילא המלווה יכול לקחת גם את הנכס השני.

רבא ואביי – דברי הקונה תקפים,

הנכס שייך לקונה, ולמלווה יש רק חוב,
וממילא הקונה יכול לסלק את המלווה בכסף, ואפילו אחרי שהוא כבר גבה,
ולכן גם יכול לומר לו את מה שאמר, ואם המלווה יסכים אז זה תקף.

על זה אומר רמי בר חמא – למה זה מותר, הרי במשנתנו ראינו שאסור ליתומים להחזיב את הנכס יותר ממה שהוא?[1]

ועונה רבא – שם אסור כי זה גורם להפסד לשאר היתומים, אך כאן זה לא גורם להפסד שהרי אם המלווה רוצה הוא יכול לקחת את ה1000 ₪ וכך לא הפסיד כלום.

(צא: מתחת לאמצע)

ב. עוד סיפור על גביית חובות

לווה 100 ונפטר, והשאיר לבניו קרקע 50. המלווה בא לקחת את הקרקע אך היתומים נתנו לו במקום זה 50 בכסף. אח"כ המלווה דרש גם את הקרקע.

אביי וגמרא –

            אם היתומים הדגישו שהכסף זה תחליף לקרקע, לא יכול לדרוש הקרקע.

            אם לא, אז יכול,

כי ה50 כסף זה בגלל המצווה לפרוע חוב אביהם,
וה50 קרקע זה בגלל שהקרקע משועבדת לחוב.

[1] כאן הסברנו את זה בשני שלבים: 1. ההבנה של רמי בר חמא שהקונה לא יכול לסלק את המלווה בדמים, וממילא ודאי שלא יכול "לאיים" עליו שיתן לו כסף. 2. טוען כנגד רבא למה אתה חושב שהוא יכול, הרי ראינו במשנה וכו'. בגמרא עצמה זה לא מתואר כלל כשני שלבים, אבל אני לא מצליח להבין את זה אחרת, נשמח מאוד להסברים שלכם לצורך של רמי בר חמא להיעזר במשנתנו.