בבא מציעא יא – הדף היומי

הלימוד מוקדש לתשובה שלמה מאהבה למור מנשה בן דבורה
ולהבדיל,
לרפואת שלמה בן מרים דהן
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף יא

(יא. במשנה)

תקציר הדף:

קניין חצר – שמואל: חצר לא משתמרת קונה רק אם הבעלים עומד בצידה.
ראיה לשמואל מהברייתא בה פועלין של אדם שכחו עומק בשדה, שרק אם הוא ליד שדהו הוא יכול להציל את העומר משכחה על ידי שקונה אותו בקניין חצר.
קושייה לשמואל מכך שרבן גמליאל הקנה מעשרות ברניין חצר כשלא היו ליד החצר, ותירוצים לדחייה: 1. לא הקנה בקניין חצר אלא 'אגב', 2. אכן הקנה בקניין חצר אך דעת אחרת מקנה – שאני.

סיכום הדף היומי:

קניין חצר

משנה – רואה צבי רץ דרך חצרו, ואמר קנתה לי חצרי

אם זה צבי שבור – קנה

אם זה צבי אל שבור – לא קנה

ומחדש ר"י-שמואל – מה שאמרנו שחצר קונה –

אם משתמרת (יש גדרות) – קונה גם אם האדם לא שם

            אם לא משתמרת – קונה רק אם עומד שם ומשמר

א. ראיה לשמואל –

ברייתא – אם נמצא בעיר, ונזכר שיש לו עומר בשדה (=לא שוכח), אבל הפועלים שכחו,

וכאן יש סתירה לכאורה בברייתא:
מצד אחד "יכול אינו שכחה?" – משמע שזה כן שכחה
מצד שני – "תלמוד לומר 'בשדה ושכחתך'" – בשדה ולא בעיר – משמע שזה לא שכחה

אלא נפרש את הברייתא כך:

כשהוא בעיר ושוכח – זה כן שכחה, כי הוא לא ליד השדה ולא משמר,
ושדהו לא קונה כשמואל (וזאת הראיה לשמואל!)

וכך נקרא את הברייתא:

יכול אינו שכחה? זה כן שכחה,
כי כתוב "בשדה ושכחתך" – דווקא כשאתה בשדה אז חייבים שגם אתה תשכח, אבל אם אתה בעיר – אפילו שאתה כן זוכר, אם הפועלים שכחו – זה כן שכחה.

ניסיון דחייה – אפשר לפרש את הברייתא אחרת:

כשהוא בעיר – זה לא שכחה,

וכך נקרא את הברייתא:
נמחק את המילה "אינו" –

יכול יהיה שכחה? לא, זה לא שכחה,
כי כתוב "בשדה ושכחת" – בשדה ולא בעיר.

(ולפי זה זה כלל לא קשור לסוגייתנו של קניין חצר, אלא דין בשכחה).

דחיית ניסיון הדחייה – ראיה שיש שכחה גם בעיר:

1. לא תשוב לקחתו – גם מהעיר.

דחייה – הפסוק כבר תפוס:

1. ללמד שיש לאו.
   תשובה – את זה לומדים מ"לא תיקחנו"
2. ששכחה זה רק על עומר שחלפתי על פניו ולא עומר שעוד לא הגעתי אליו!

2. "לגר ליתום ולאלמנה יהיה" – "יהיה" – לרבות גם בעיר.

(סוף יא.)

ב. עוד אמוראים כשמואל –

עולא ורבה בר בר חנה.

ג. קושיה על עולא (ושמואל) –

ר"ג ר' יהושע ור"ע היו בספינה,
ר"ג נזכר שיש לו תבואה שלא הפריש עליה, אז בין השאר הוא הקנה לר' יהושע ולר"ע את המעשרות. ואיך הוא הקנה להם –  הוא השכיר להם את הקרקע שעליה יושבת התבואה וכך הקנה את התבואה.

ולכאורה הכוונה שקנו את המעשר בקניין חצר,
והרי הם לא היו שם, אז מכאן שאפשר לקנות גם כשלא עומד שם!

תירוצים:

1. ההוא מרבנן – לא מדובר שם בקניין חצר, אלא בקניין אגב.

ניסיון דחייה – אי אפשר להקנות תרומות ומעשרות בקניין אגב, כי זה לא נחשב "נתינה" (קניין חצר כן מוגדר נתינה).

הראיה – שלא הקנה להם בחליפין (סודר), כי גם זה לא "נתינה".

דחיית הדחיה – חליפין אכן אינו נתינה, אבל קניין אגב זה נתינה.

2. רב פפא – זה אכן קניין חצר, אבל כשיש דעת אחרת מקנה (ולא קנייה מהפקר) – אז לא צריך חצר משתמרת.

ראיה – הרעיון של עומד ומשמר זה שיוכל לרוץ ולתפוס (לכן צבי לא קונה, כי לא יוכל לרוץ ולתפוס), ובמתנה לא צריך שיוכל לרוץ, כי יש דעת אחרת מקנה.

דחייה – בעל יכול לזרוק את הגט לתוך חצר האישה, ואפילו שזה בע"כ היא תקנה. והרי שם קונה רק אם עומדת שם! מכאן שגם בדעת אחרת מקנה צריכה לעמוד שם!

תירוצים:

1. אולי זה דווקא בגט, כי אפשר להקנות לה בע"כ.

דחייה – הפוך! אם כבר שם קל יותר להקנות, כי אפשר אפילו בע"כ, אז אם שם צריכה להיות שם, אז בטח שבשאר המקרים.

1. רב אשי – חצר זה מדין יד, אבל גם מדין שליחות, כלומר תלוי:

אם היא שם – זה יכול להיות מדין יד,

ואת זה אפשר גם בעל כרחה

אם היא לא שם – זה רק שליחות,

ואם זה שליחות, אז הרי "זכין לאדם שלא בפניו" ולא חבין שלא בפניו, וא"א בעל כרחה,
ולכן דווקא שם צריכה לעמוד שם, אבל אחרת כשיש דעת אחרת אז לא צריך.