הלימוד מוקדש לתשובה שלמה מאהבה למור מנשה בן דבורה
ולהבדיל,
לרפואת שלמה בן מרים דהן
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף יב
תקציר הדף היומי:
א. קניין חצר – צריך שהדבר יגע בקרקע.
ב. קניין על ידי קטן:
שמואל ור' יוסי – רק מדרבנן (והם תיקנו שמציאתו לאביו, ולכן גם – גזל מקטן הוא רק מדרבנן), ובכל זאת מותר לקטן עני ללקט אחר אביו העשיר (אפילו שהקניין עובר אוטומטית לאביו),
ר' חייא – קניינו מהתורה, ומציאתו לאביו משום איבה .
ג. עבד עברי ופועל ליום שווים בדינם לדבי מציאתם.
ד. גם רק ספק מגורשת – מציאתה לעצמה.
סיכום הדף היומי:
חלק א – המשך קניין חצר – לגבי דבר שעף באוויר מעל חצרו
תזכורת:
בהפקר –
בחצר לא משתמר צריך שעומד לצידה
וכן צריך שיוכל לרוץ ולתפוס,
במתנה – לא צריך, כי יש דעת אחרת מקנה.
ושואל רבא – מה אם זרק ארנק מעל החצר ולא נחת, האם קנה?
במציאה – שצריך שיוכל תפוס – ודאי שלא
במתנה – לכאורה קנה, שהרי לא צריך שיוכל לתפוס
דחייה – גם במתנה לא קנה, כי כן צריך שיהיה על הקרקע (ומתגלגל נחשב על הקרקע).
חלק ב – משנה: מציאות של בני ביתו
מציאת בנו ובתו הקטנים, אשתו, עבד כנעני – הולכים אליו,
ילדים גדולים או אשתו גרושה – הולכים אליהם.
נדון אחד אחד:
- בנו ובתו הקטנים – לאבא, למה?
זה תלוי בשאלה יסודית יותר – האם לקטן יש קניין לעצמו?
שני הסברים:
- שמואל – מהתורה אין לו קניין מהתורה אלא מדרבנן,
וכשתיקנו תיקנו שמציאתו תלך לאבא, כי בדר"כ רץ עם המציאה לאבא, אז כאילו הגביה לאבא. - ר' חייא – יש לקטן קניין מהתורה,
ובין קטן ובין גדול זה תלוי האם סמוך על שולחן אביו –
אם סמוך על שולחן אביו – תיקנו שמציאתו לאבא, משום איבה
אם לא סמוך – אז מציאתו לעצמו.
[הרחבה בדעת שמואל (שקטן לא קונה מהתורה) –
- קשה – איך שמואל אמר כאן שלבן אין קניין?
הרי בברייתא – האם לבן עני מותר ללקט אחרי אביו הפועל העשיר (והלקט הולך בפועל לאביו)? ת"ק – אסור, רי"ס – מותר,
והגמרא מסבירה שזה תלוי בקניין הבן:
רי"ס שמתיר – זה כי הבן קונה לעצמו (עני), ורק אח"כ נותן לאביו,
ת"ק שאוסר – זה כי הבן קונה ישירות לאביו (העשיר).
ושמואל פסק שם כרי"ס – כלומר שהבן זוכה קודם לעצמו!
תשובה – אכן שמואל כרי"ס שכן קונה,
ואילו אצלנו רק הסביר את המשנה (שקטן לא קונה), וזו לא דעתו.
- קושיה על רי"ס –
לגבי הלקט אמר שמותר, וכאמור הסברנו – כי קטן קונה,
אך יש משנה שבה אמר – מי שגוזל מציאת קטן – זה רק גזל מדבריהם – משמע שלא קונה!
תשובות – אכן לר' יוסי הבן לא קונה מהתורה,
(ואז מסתדר עם משנתנו גם לשמואל),
אז למה ר' יוסי מתיר לבן ללקט? צריך להסביר את זה אחרת:
- אביי –
ששאר העניים מתייאשים מלבוא כי חושבים שהבן של הפועל יקח הכל, ולכן כיון שהתייאשו אז מותר גם לעשירים, ולכן מותר לזכות ישירות עבור אביו.
אך דוחה רב אידי – נוצר כאן מצב לא הגיוני שהבן גרם לעניים לא לבוא, ואז בזכות זה שלא באו הוא יכול לזכות… (הרצחת וגם ירשת?!)
- רבא –
עקרונית אסור לבן, אבל תיקנו שמותר כי בטווח הרחוק זה טוב לשאר העניים, כי יום אחד גם הם יהיו עניים וירצו שבניהם ילקטו אחריהם.
- מציאת עבד עברי – לעצמו
מקשים מפועל: אם פועל יום (שיכול לחזור בו)– מציאתו לבעל הבית, איך עבד עברי (שלא יכול לחזור בו, ויותר שייך לבעלים) – מציאתו לעצמו!?
תשובות: באמת פועל = עבד עברי, וההבדל הוא רק בסוג המלאכה:
- רי"ח –
בעבודה יקרה המציאה לפועל/עבד – כי בעה"ב מעדיף שישקיעו את זמן העבודה בעבודה ולא במציאות, ולכן לא מתכוון לקנות את המציאות, ואם בכ"ז לקחו מציאה – ישלמו לבעה"ב על זמן העבודה.
בעבודה זולה לבעה"ב – כי מעדיף שישקיעו זמן במציאות בשבילו. - רבא –
אם הרים את המציאה בלי לבטל ממלאכת בעה"ב – הולך לעצמו,
אם ביטל ממלאכת בעה"ב – זה לבעה"ב. - רב פפא –
עקרונית זה תמיד לפועל,
אא"כ שכר אותם במפורש לאסוף מציאות, למשל שנהר עלה על גדותיו ויש הרבה דגים) – שאז גם אם מצא מציאה נוספת – ילך לאדון.
- שפחה עברית – מציאתה לעצמה
במה מדובר?
אם שפחה גדולה או קטנה ללא אבא – אז כבר השתחררה,
אלא מדובר בקטנה עם אבא – אז הרי בקטנה המציאה לאבא ולא לעצמה!
תשובה – אכן לזה המשנה התכוונה – לעצמה (כלומר לאביה) ולא לאדון.
- מציאת אשתו הגרושה – לעצמה
פשיטא!
תשובה – החידוש: אפילו שרק ספק מגורשת, ועדיין משלם לה מזונות, בכ"ז מציאתה אליה,
ולמה? כי מציאת אשתו לבעל זה משום איבה, ובגרושה בכל מקרה יש איבה.
