לעילוי נשמת יעקב-צבי בן מיכאל-חיים וציפורה ז"ל
ולעילוי נשמת מרים בת ר׳ שלום הכהן ובכורה ז"ל
להקדשת שיעור (וממש בזכותכם עוד שיעור יעלה לאוויר), ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף יח
סיכום הדף יומי:
(יז: 6- עד יט. 7+)
חלק א – מקורות שלאלמנה יש כתובה גם אם לא כתב לה כתובה (תנאי בי"ד)
- משנה כתובות פט – נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין או הנישואין גובה את הכל
דחייה – אולי שם כתב לה כתובה
וכך גם משמע – שהרי "גובה את הכל" – כולל התוספת, ותוספת זה כמובן רק אם כתב לה תוספת.
ואם כתב לה מה החידוש? – שגובה את התוספת גם מהאירוסין (אפילו שלא נישאו).
- יבמות כט – "אשתו ארוסה… אם מת יש לה כתובה"
דחייה – גם שם אולי דווקא כשכתב לה.
ואם כתב לה מה החידוש? ללמד שלמרות שםא הוא מת יש לה כתובה, אם היא מתה – לא יורש אותה.
(יח. במשנה)
חלק ב: משנה – מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים וכו' – לא יחזיר
כמו שגם במצא שטר חוב וכד' אם החייב לא מודה – לא יחזיר.
א. מה אם הבעל מודה שהגט של אשתו?
במשנה משמע שנותן לה – כי הסברא לא לתת זה שמא כתב לגרש ולא גירש, אבל אם הבעל מודה – נותנים לה.
וכן בברייתא – מצא גט אישה בזמן שהבעל מודה – יחזיר לאישה.
אך קשה – למה לא חוששים שמא זה אל אותו הגט?
שהרי יש ברייתא שליח שאיבד את הגט, אם מצאו מיד – יתן לה, אם מצאו לאחר זמן – לא יתן, כי אולי זה לא אותו הגט.
(הגמרא מקשה את זה בין משנתנו לברייתא
ולא מהברייתא על הברייתא, כי מעדיפה להקשות ממשנה
ר' זירא מקשה מהברייתא על הברייתא,
ולא מהמשנה על הברייתא, כי במשנה זה לא מפורש שיחזיר גם לאחר זמן, זה רק דיוק)
תשובות:
עקרונית לא חוששים, אא"כ:
- רבה – חוששים רק אם: יש שיירות מצויות + יש באותה עיר עוד זוג עם אותם שמות.
"כל מעשה בי"ד יחזיר" – אפילו שנמצא בבי"ד, ושם הרי יש שיירות, ובכ"ז יחזיר,
אלא מכאן ששיירות זה לא מספיק כדי לחשוש, אלא רק אם יש עוד מישהו.
- ר' זירא (מחמיר (לדעה 2) – מספיק שיש שיירות
"כל מעשה ביד יחזיר" – דווקא בנמצא מחוץ לבי"ד.
עקרונית חוששים, אא"כ:
- ר' ירמיה – עקרונית חוששים, אא"כ העדים אומרים שלא חתמנו על עוד גט עם אותם שמות מאותו מקום.
אז מה החידוש? שלא חוששים שזהו גט אחר שבו גם שמות הזוג אותם שמות וגם שמות העדים אותם שמות, כי עד כדי כך לא חוששים.
- רב אשי – עקרונית חוששים, אא"כ הבעל מזהה את הגט בסימן מובהק.
למה סימן מובהק – כי רב אשי מתלבט אם במציאה זה שסומכים על סימן לא מובהק זה מדאורייתא או דרבנן:
אם מדאורייתא – אז אפשר לסמוך על לא מובהק גם כאן
אם מדרבנן – אז במציאה (ממון) תיקנו, אבל כאן (איסורין) לא תיקנו, וצריך מובהק.
סיפור – רבה בב"ח איבד את הגט שלו, ונתן סימן + טביעות עין, והחזירו לו,
והתלבט –
האם החזירו בגלל הסימן (כי לדעתם סימנים דאורייתא) – ואז זה נכון לכולם,
או בגלל הטביעות עין – שזה רק לת"ח.
תקציר הדף היומי:
א. תחילת הדף: ניסיונות (שנדחים) למצוא מקורות לכך שלאלמנה מן האירוסין יש כתובה גם אם לא כתב לה.
ב. אחרי המשנה: גט שאבד ונמצא – מתי חוששין שאולי הגט שנמצא אינו אותו הגט שאבד:
1. רבה – חוששין רק אם יש שיירות מצויות וגם שידוע לנו שיש עוד אדם עם אותו שם.
2. ר' זירא – מספיק שיש שיירות כדי לחשוש.
3. ר' ירמיה – לא חוששין אם העדים אומרים שלא חתמו על עוד גט עם שם זה.
4. ר' אשי – לא חוששין כשיש לבעל סימן מובהק על הגט.
תגובה אחת
לכאורה ניתן לחלק בין המשנה שלנו והברייתא שלא חוששין שזה גט אחר, לבין המשנה שם חוששין, כך: שם מדובר בשליח הבאה של הגט, ולכן יש להחמיר משתי סיבות – הלשיח לא מכיר את הגט כל כך, וכם – זה קריטי שהגט הנכון יגיע לאישה, אחרת לא באמת מגורשת. לעומת זאת במשנתנו – מדובר שהאישה כבר התגרשה, ורק צריכה את הגט כראיה, וכן – הבעל והאישה מכירים כבר את הגט.