להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
.
דף נג
(נב: במשנה – נד. 8+)
זריקת הדם בחטאת ועולה
הקדמות:
A. מבנה המזבח:
B. נראה היום שתי משניות לגבי חטאת ועולה, נסכם קודם את הדברים בהם הגמרא לא תעסוק:
· שניהם קודשי קודשים, שחיטתם וקבלת דמם בכלי שרת בצפון
· מפשיטים את הקרבן
· בשר החטאת נאכל לזכרי כהונה בעזרה יום ולילה (מדרבנן עד חצות),
את העולה מנתחים לחלקים ואז מקטירים הכל מלבד העור שהולך לכהנים
C. זריקת הדם
איך?
חטאת – במריחה עם האצבע
עולה – בזריקה,
כמה?
חטאת – 4 מתנות
עולה – 2 שהן 4
איפה?
חטאת – למעלה
עולה – למטה.
חלק א – קרבן חטאת
א. מיקום הזריקה
הקדמה –
באמצע גובה המזבח היה סימון, שמבדיל בין הדמים העליונים לתחתונים (למעלה חטאת בהמה ועולת העוף) לתחתונים ( וכל השאר).
במשכן זה היה מכבר הנחושת – "וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ" (שמות כז, ה),
במקדש זה היה סימון אדום – "חוט הסיקרא".
מחלוקת בברייתא –
ר' אלעזר בר"ש – על הקרנות ממש(בעולת העוף מספיק מעל החוט))
רבי – מספיק שיהיה מעל חוט הסיקרא,
ר' אבהו – מקור:
נאמר ביחס למזבח: "וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת…" (יחזקאל מג, טו), מה יש במזבח שהוא 4 אמות? המרחק מגג המזבח ועד חוט הסיקרא, מכאן שכל זה הוא רשות אחת לעניין זריקת הדם.
מחלוקת רי"ח ור' אלעזר בתוך דעת רבי –
אחד אמר – על הפינה עצמה.
ואחד אמר – אמה לכאן או לכאן (במקביל לרוחב הקרן),
וקשה: יש ברייתא ששם מפורש – ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן".
תשובה: אכן לכתחילה צריך, אך לא מעכב.
ב. משנה: איפה שופך את שיירי הדם בחטאות פנימיות וחטאות חיצוניות
הדעות:
במשניות (מז. ואצלנו) + ברייתא: פנימיות במערבי וחיצוניות בדרומי.
רי"ש – שניהם במערבי,
רשב"י – שניהם בדרומי.
סברות:
בפנימיות כתוב "ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד".
רי"ש לומד ש"פתח אוהל מועד" הוא המערבי, ומכאן לומד בבניין אב גם לחיצוניות שיהיה במערבי.
משנתנו גם כן לומדת חיצוניות מפנימיות, אך לומדת את העיקרון: כפי שבחיצוניות שופך במקום הראשון שפוגש כשמסיים עם הזריקה (כשיוצא מהקודש), כך בחיצוניות המקום הראשון שפוגש זה הדרומי (כי יורד מהסובב בצד הדרום מערבי).
רשב"י – רב אסי: גם לרשב"י צריך במקום הראשון שפוגש, אלא שלדעתו המזבח נמצא כולו בחצי הצפוני של העזרה, כך שכשיוצא מפתח ההיכל מה שנמצא מולו זה היסוד הדרומי.
לסיום – ברייתא שבה רשב"י חזר והודה לרי"ש.
(נג: במשנה)
חלק ב – קרבן עולה
זריקת הדם – שתיים שהן ארבע
אמוראים:
שמואל – זריקה אחת שפוגעת בשתי הצלעות (כמין גמא – ר).
רב – בכל פינה זורק פעמיים, אחת על כל צלע.
כתנאי:
ת"ק כשמואל – זריקה אחת שפוגעת בשתיים.
מקור: כתוב בעולה, שלמים ואשם שהזריקה נעשית "סביב".
אם היה כתוב רק סביב – הכוונה שיקפינו כחוט,
אך כיוון שכתוב זריקה – לא ניתן להקיף כחוט.
אלא הכוונה היא 2 שהן ארבע (שכך זה נותן דם בכל צלע, וגם זה סוג של משיכה).
רי"ש כרב – על כל צלע.
מקור: גם בפר החטאת של ימי המילואים כתוב "ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו", ושם ברור שהכוונה ל4 מתנות נפרדות (כי מדובר בחטאת), כך גם בשאר הקרבנות צריכים 4 מתנות נפרדות.
אז למה לא עושה ממש כמו חטאת ונותן על 4 הפינות?
כי זריקת הדם צריכה להיות מעל מקום שיש בו יסוד (הגמרא בדף נא. למדה את זה בקל וחומר מהשיריים), ולקרן דרום מזרחית אין יסוד, מכאן שהכוונה לקרן צפון מזרחית ודרום מערבית.
(נג: 😎
חלק ג – יסוד המזבח
א. למה בדרום מזרח לא היה יסוד?
הגבול בין יהודה ובנימין היה באמצע הר הבית[1], יהודה במזרח ובנימין במערב, וקו הגבול מצפון לדרום עבר בדיוק צמוד לקיר המזבח (הסובב), וכן רצועה צרה שהמשיכה לאורך הצלע הדרומית של המזבח, עד אמה לפני הסוף.
ואילו בברכת יעקב – "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (ברראשית מט, כז) נדרש על המזבח, כלומר שכל המזבח (כולל היסוד) יהיה בחלקו של בנימין, לכן בצלע המזרחי והדרומי (מלבד אמה למעלה ולמטה + אמה של היסוד הצפוני והמערבי) לא היה יסוד, כדי שכל היסוד יהיה בשטח בנימין.
ב. מדרש –
וכל ימיו הצטער בנימין על רצועה זו, ובזכות זה זכה להיות אושפיזכן לשכינה (בברכת משה – "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם (מצטער על זה) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן (שכינה)" (דברים לג, יב) – שגם שילה נב וגבעון היו בבנימין (אדרת אליהו).
ג. קושיה –
מיתיבי – והרי את עולת העוף מלק על הסובב בפינה דרום מזרח, והרי יכול להיות שיעשה באוויר ואז הדם יזול על הקרקע (אם אין סובב). וצריך לכתחילה שכל הדם יפול על המזבח, לא רק מה שממצה.
תשובה (רש"י) בנו מדף קטן מתחת לפינה, כדי שיפול על המדף, וכך נחשב שנפל על המזבח.
[1] זה בהנחה שירושלים התחלקה לשבטים (זו מחלוקת ביומא יב.). לדעה שלא התחלקה יש לו מר שזו פשוט נבואה על איך לבנות.
