מסכת נידה דף טז – הדף היומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.

(טז. 5+ עד טז: באמצע)

חלק א – שאלו את רב נחמן: ווסתות דאורייתא או דרבנן?

שתי נפקא מינות:

א. לא בדקה – מה דינה?

[עקרונית, כמו שראינו אתמול, יש 3 אפשרויות מהחמור לקל:

אם ווסתות דאורייתא – אסורה, ובדיקה כבר לא תועיל.
אם ווסתות דרבנן – שתי אפשרויות:

1. מותרת בבדיקה מאוחרת,
2. מותרת ללא בדיקה.

בגמרא משמע בפשטות ששתי האפשרויות עולות במהלך הדיון]

הדעות בגמרא:

1. רב – לא בדקה ובדקה אחר כך ומצאה טמא:
   חוששת לווסת ולבדיקה.

למה חוששת גם לווסת?

גירסה 1 – ווסתות דאורייתא, וזה שחוששת לווסת זה ברור, והחידוש שחוששת גם וגם.
גירסה 2 – ווסתות דרבנן – ורק כי בסוף ראתה חוששת גם לווסת, אך לולי זה לא היתה חוששת לווסת (לא ברור האם צריכה לבדוק (1) או לא (2)).

2. מחלוקת רב ושמואל:

בדקה אחרי הווסת ומצאה טהורה
רב – טהורה

שמואל – טמאה – חזקה אורח בזמנו בא.

מה המחלוקת:

1. ר' זירא – לפי כולם ווסתות דאורייתא, ואין מחלוקת:
   רב דיבר כשבדקה עצמה כשיעור ווסת (סמוך לווסת) – טהורה,
   שמואל – בדקה אחרי שיעור ווסת – טמאה.
2. ר"נ בי"צ – זו מחלוקת עקרונית:
   רב – דרבנן (לא ברור האם צריכה לבדוק (1) או לא (2))
   שמואל – דאורייתא (3).
3. בתנאים –
4. אם לא בדקה:
   ר"א ור"מ אומר טמאה נידה (ווסתות דאורייתא).
   ר' יהושע חכמים – תיבדק (כלומר דרבנן, אפשרות 1).
5. ועוד ברייתא –

ר"מ – היתה במחבוא ולא יכלה לבדוק – טהורה, כי חרדה מסלקת דמים,
משמע שאם לא היתה במחבוא ולא בדקה – טמאה – ווסתות דאורייתא.

(טז. שליש תחתון)

ב. האם ביום הווסת אפשר לתלות במכה?

מי שרואה דם בזמן הווסת ויודעת שזה ממכה. המצב הזה בעצם מונע ממנה לבדוק, כי היא לא תוכל להבדיל בין דם המכה לדם ראייה –

רשב"ג – טהורה
רבי – טמאה.

ומסבירה הגמרא:

רשב"ג – טהורה, כי ווסתות דרבן, וכיוון שלא יכולה לבדוק מניחים שהכל היה מהמכה.
           רבי – טמאה, ווסתות דאורייתא, וכיוון שלא יכולה לבדוק – מניחים שגם ראתה וטמאה.

דוחה רבינא:
אפשר להסביר את המקרה והמחלוקת אחרת לחלוטין (וגם הפוך): ווסתות דרבנן, וברור לנו שהדם שראתה הוא מכה ולא חוששים לראייה, אלא ש:

רשב"ג – הדם טמא!
כלומר – כלומר האישה אמנם אינה נידה, אבל הדם עצמו טמא, כי לפי רשב"ג כל דם שיוצא מהמקור הוא טמא, ומטמא את האישה כנוגעת באב הטומאה – טומאת ערב.
וזה כוונת רשב"ג כשאמר טהורה – "הדם טמא, אך האישה טהורה".

רבי – אין דבר כזה, וגם הדם טהור.
וזה כוונת רבי כשאמר "טמאה" – אם הדם טמא – גם האישה טמאה. כיון שהאישה לא טמאה – גם הדם לא טמא (כלומר: אין דבר כזה דם טמא אם זה לא טומאת נידה).

(טז. משנה למטה)

חלק ב – בדיקות למי שמשמשת כמה פעמים באותו לילה

אישה שעסוקה בטהרות, ומשמשת כמה פעמים באותו לילה:

ב"ה – בודקת לפני הראשון ואחרי האחרון.

ב"ש – בודקת לפני ואחרי כל תשמיש
בעד אחד – צריכה להסתכל כל פעם לאור הנר,
בכמה עדים – יכול לחכות לבוקר ולראות את כל העדים אז.

ולמה? החשש שאם תבדקו רק בסוף – הזרע של הביאות אוחרות יכפה על הדם של הביאות המוקדמות.

הערות:

1. ר' יהושע החמיר כב"ש.
2. ר' זירא – בעל נפש לא יבעול כמה פעמים בלי בדיקה בין ובין.
   אך רבא – לא! כל הבדיקה זה רק לעסוקה בטהרות.
3. אבד העד האחרון – אסורה עד שתבדוק שוב.