מסכת נידה דף יח – הדף היומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.

(יח. 8+ עד יט. במשנה)

הליכה אחר הרוב בתורת ודאי

א. רי"ח – בשלושה מקומות הלכו אחר הרוב ועשום כודאי

1. משנתנו – שנמצא דם בפרוזדור אומרים שרוב דמים מהרחם וטמאה ודאי.
2. שליה (משנה כו.) – הפילה שליה עם נוזל בפנים, מניחים שהיה שם וולד – כי רוב שליות יש בהן וולד, ומטמאת את הבית ודאי.

(ור"ש חולק כי אומר – אמנם היה שם וולד, אך נימוק לגמרי עוד לפני הלידה והתערבב בדם והתבטל, ואילו רבנן – לא נימוק כל כך לפני הלידה).

3. ברייתא – הפילה יד עם חיתוך אצבעות – מניחים שהיה שם וולד עם חיתוך איברים וטמאה לידה ודאי, כי ברוב המקרים אם היד מחותכת גם שאר הגוף מחותך.

(יח. מתחת לאמצע)

ב. והרי יש עוד מקרים!

1. תשע חנויות כשרות ואחת טריפה, ומצא בשר בין החנויות – הולך אחר הרוב ודאי.
   (אך אם לקח מחנות – כל קבוע כמחצה על מחצה).

תשובה: זה נכון, אבל רי"ח דיבר רק על טומאה, לא על איסורין.

2. מקרה דומה בטומאה: תשע צפרדעים ושרץ אחד, ופרש אחד מהם ונגע בה – הולכים לפי הרוב וטהור ודאי.
   (אך אם נגע כשהחיה לא פרשה – זה קבוע ונחשב ספק שקול, וברה"י מחמירים).

תשובה: זה נכון, אבל רי"ח דיבר רק על טומאת נשים.

3. ריב"ל (כט.) – עברה בנהר והפילה מביאה קרבן יולדת ודאי (חטאת העוף נמלקת ולא נשחטת, והכהנים אוכלים רק אם זה ודאי קרבן),[1] כי רוב לידות הם וולד ולא רוח.

תשובה: רי"ח דיבר רק על תנאים ולא אמוראים.

והרי רבין הביא ברייתא מא"י ביחס לריב"ל, שכנראה באה לחזק את ריב"ל,
דחייה – היא לא חיזקה ולא הקשתה.

(יח: 7+)

ג. למעוטי מאי?

1. שכשיש חזקה נגד הרוב – אז אמנם הרוב עדיף, אבל בתורת ספק.[2]

דחייה: זה נכון, אבל רי"ח כבר אמר את זה:
במשנה (טהרות ג, ח) – תינוק ליד עיסה ובצד בידו –
מצד אחד יש רוב – שרוב תינוקות מטפחים באשפה ונוגעים בשרץ וטמאים,
מצד שני יש חזקת טהרה לעיסה,
והדין:
ר"מ מטהר – החזקה + המיעוט מנצחים.
רבנן מטמאים – הרוב מנצח,

ר"ל – בתורת ודאי (שורפים את התרומה),
רי"ח – בתורת ספק.

(רש"י – כאמור, בגלל חזקת הטהרה,
אך תוס' (פירוש 1) – שם זה כי הרוב לא כל כך חזק).

2. משנה כא. – אישה שהפילה חתיכת בשר ללא דם:
   ר"י – מטמא (נידה), חכמים – טהורה.

שמואל – ר"י טימא ב4 צבעים, וחכמים בכ"ז טיהרו.
רי"ח – ב4 צבעים כולם מטמאים, ובשאר צבעים (לבן, ירוק) כולם מטהרים,
והמחלוקת בספק (שלא יודעת מה היה הצבע) –
ר"י – הולך אחר רוב חתיכות ומטמא, ואת זה מיעט רי"ח – שכאן זה רק ספק.
ורבנן אומרים שאין רוב כזה.

[1] עם זה שהיא מביאה חטאת אינה ראיה שזה ודאי, כי חטאת עוף אפשר להביא גם על ספק (בניגוד לחטאת בהמה שאם זה ספק לא מביאים חטאת אלא אשם תלוי).

[2] והרי גם במקרים של רי"ח לאישה יש חזקת טהרה?
אז תוס' מפרש שזה לא באמת בגלל חזקת הטהרה של העיסה, אלא כי הרוב הטמא שם לא כל כך חזק.
אך ראשונים אחרים פרשו שחזקת טהרה מועילה כשהספק הוא בדבר שלו יש את חזקת הטהרה (למשל – האם הוא נגע בטומאה).
אבל באישה – הספק אינו בדבר הטהור (האישה) האם היא נגעה, אלא הספק האם הדם/וולד נחשב טמא, שזה לא קשור לחזקת הטהרה ואז חזקת הטהרה לא מועילה כנגד הרוב.
ועדיין צ"ע כי לכאורה לפי ההסבר של רש"י במקרה של התינוק – גם שם הספק הוא בדבר הטמא (שהרי לרש"י התינוק ודאי נגע בעיסה, וכל הספק אם אכן היה טמא), אז למה שם חזקת הטהרה כן מועילה?
ולכן רוב הראשונים פרשו שהספק שם אינו האם התינוק טמא אלא האם התינוק נגע בעיסה.