מסכת נידה דף יט – הדף היומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.

(יט. במשנה –  יט: מתחת לאמצע)

משנת חמישה דמים טמאים באישה

נוזל שיצא מן המקור, אך אינו אדום, לא נחשב דם והאישה לא טמאה.
המשנה מפרטת אילו צבעים נחשבים אדום:

1. אדום
2. שחור
3. הצבע של כרכום הנטוע בפינת הגינה
4. מים מעורבבים באדמה
5. יין מזוג במים

חלק א – המקור

שלב א – מניין שבכלל יש דם טהור?

כלומר מנין שנוזל שיצא המקור, אם אינו באדם הנ"ל – אינו מטמא (ואולי: בעצם לא נחשב דם).

מקור: מזקן ממרא.

זקן ממרא צריך לחלוק על בית הדין של לשכת הגזית בדבר שבו הגיוני שתהיה מחלוקת (אם הוא חולק על משהו מפורש בתורה זה לא נחשב).
במה הוא חולק עליהם?
"כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, בין דין לדין, ובין נגע לנגע".

הבנה א – "בין דם לדם" הכוונה שיש דם שהם חולקים האם הוא דם טהור או דם טמא.
מכאן שיש דם טהור.

דחייה: אם כך גם בין נגע לנגע צריך לפרש כך, והרי אין "נגע טהור" (נגע שנחב טהור, למשל כשהנגע התפשט על כל הגוף, כבר לא נקרא נגע אלא בוהק).

הבנה ב (תיקון קטן) – הכוונה לתאר את הנושאים שבהם הם יכולים לחלוק, ובכל נושא יש כמה תתי נושאים:
"בין דם לדם" – נושאים שונים של דם – נידה, זבה, יולדת,
"נגע לנגע" – נושאים שונים של נגעים – נגעי נגעי אדם, בתים, בגדים,

ובמה נחלקו?
בנגעים – הגמרא מביאה כמה דוגמאות אפשרויות למחלוקת.
בדם נידה – הדבר היחיד שבו תיתכן מחלוקת זה האם דם מסוים הוא דם טהור או טמא.
ואז שוב – מכאן שיש דם טהור.

[ובמה נחלקו בשאר הנושאים:

1. בנגעי אדם – אם יס ספק מה קדם – הבהרת (וטמא) או שתי שערות (וטהור), יש מחלוקת אם ספק או טהור.
2. בנגעי בתים – מחלוקת אם 2 הגריסים צריכים להיות על אותו קיר או בפינה על 2 קירות.
3. בנגעי בגדים – מחלוקת אם הבגד התפשט בכל הבגד – האם זה דווקא מטהר אותו (כמו בנגעי אדם).

אז סיכמנו של כל נוזל שיוצא מהממקור טמא.

(יט. רבע תחתון)

שלב ב – מניין שדווקא אדום ושאר הצבעים?

דווקא אדום (אדום ממש) – "ויראו מואב את המים אדומים כדם".

שאר האדומים (מניין להוסיף אותם, ומניין שלא כל האדומים) – "דמיה" "דמיה" – סה"כ 4 דמים.

ושחור הוא אדום שהתקלקל (ר' חנינא).

(יט. 3-)

חלק ב – צבעים נוספים במשנה

ב"ש – גם מראה מימי תלתן ומימי בשר צלי, וב"ה מטהרים.
עקביא בן מהללאל מטמא גם ירוק, חכמים מטהרים, ר"מ – אם לא ככתם לפחות כמשקה, רי"ס – לא כך ולא כך.

1. A. איך המטמאים (ב"ש, עקביא בן מהללאל) מסתדרים עם "דמיה דמיה"?
2. או – יש להם עוד מקור לדמים נוספים.
3. או – כמו ר' חנינא לגבי השחור – לדעתם גם צבעים אלו הם אדומים שהתקלקלו.
4. B. המטהרים (ב"ה, חכמים) היינו ת"ק!

תשובה: ת"ק מחמיר מספק, ב"ה מטהרים לגמרי.
ולגבי רי"ס – רק לומר שחכמים זה רי"ס (להביא גאולה לעולם).

(יט: 6+)

1. C. דעת ר"מ בתלתן ובשר – אם לא ככתם לפחות כמשקה.
   רי"ח – ר"מ מתייחס לדעת רבנן – אם אתם לא מטמאים ככתם, לפחות כמשקה.
   מה הכוונה?
2. מילא אם לא מטמא ככתם, כי אפשר לתלות שהגיע ממקום אחר,
   אבל אם היא ממש רואה ירוק בראייה מגופה – שתיטמא.

דחייה: צריך לכתוב "משום רואה" ולא "משום משקה".

לכן שאר הפירושים אכן לא חושבים שצריך לטמא מדיני נידה, אלא בדינים אחרים:

2. אם היא כבר נידה (ראתה אדום), ואחר כך ראתה ירוק – שהירוק יטמא כמשקים היוצאים מהזבה/נידה (כמו רוק, מי רגליים, שנחשבים אב הטומאה).

דחייה: רק משקה שדומה לרוק מטמא (שנאסף בגוך ורק אז יוצא).
לכן לא ייתכן שלזה התכוון ר"מ.

3. שלפחות יחשב כמשקה (=דם) להכשיר זרעים לקבל טומאה.
   דחייה: רק "דם חללים" (מכה) מכשיר זרעים.

הסבר: ר"מ רצה ללמוד מגזירה שווה "שלחייך פרדס רימונים" (דם) – "ושולח מים על פני חוצות" (מים) – שכל דם (גם ירוק) נחשב כמים לגבי הכשר לטומאה.

ואילו חכמים: אדם ל אדן גזירה שווה מעצמו.