להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(כו. במשנה – כז. באמצע)
בדף הקודם דיברנו על שפיר – שרק שפיר מרוקם מטמא, אך שפיר נוזלי לא (וראינו מחלוקת לגבי שפיר עכור).
עכשיו לעומת זאת נדבר על שליה – שכאן ברור שאם יש שליה יש עובר.
משנה –
שליא בבית עם נוזל בפנים –
ת"ק – הבית טמא, כי ברור שיש שם וולד שנימוק.
ר"ש – לא מטמא (אמנם הוולד נימוק, אבל הוא נימוק ברובו לפני שנולד ובמצב כזה כבר לא מטמא).
(אך גם ר"ש יודה שהאישה טמאת לידה).
א. תיאור השליה
(שרק במצב כזה מניחים שיש וולד והבית טמא והאישה טמאה) –
תחילתה (למטה) דקה כחוט ערב,
ולמעלה: ת"ק – כתורמוס (בגודל/מראה), ר"ש – כקורקבן של תרנגולת.
והאורך לפחות טפח.
(דילוג כו. שליש תחתון – כו: שליש עליון)
ב. יצאה גם שליה וגם וולד:
אם יצאו יחד – מניחים שזה השליה של הוולד, והשליה עצמה לא מטמאת.
אך אם יצאו בפער:
- A. כמה פער:
רי"צ בר שמואל: אמר ר"י-רב: עד 3 ימים – תולים את השליה בוולד,
אחר כך מחמירים וחוששים שהיו תאומים (והשליה של הוולד נמקה, והוולד של השליה שיצאה נמק).
מקשה רב כהנא: והרי רב – תאומים יוצאים ביחד! (אמנם לפעמים לא, אבל זה לא שכיח (תוס'))
לכן א"א לומר שהיו תאומים שיצאו בפער, אלא זה השליה של הוולד והשליה לא טמאה!
תשובה (רב כהנא, אז אומר רי"צ שרב אמר את זה במפורש) –
בוולד חי – יוצאים ביחד, וממילא מניחים שזה השליה שלו גם אחרי 10 ימים (וכן שמואל מספר שנהגו בפועל).
בנפל – עד 3 ימים – מניחים שזה השליה של הנפל, יותר מזה – חוששים לתאומים.
- B. כשהנפל בעל צורה בעייתית:
רב יוסף בריה דרב מנשיא – רב: תולים בנפל בתנאי שהוא דבר של קיימא.
אבל אם יש לו למשל צורת עוף או בהמה – לא ,תולים, והשלייה מטמאת.
לעו"ז – רבי לרי"ס בר שאול – תולים בדבר שיש במינו שליה.
בצורת בהמה – כן תולים, בצורת עוף (עורב) – לא תולים.
שואל רי"ס בן שאול – ואם השליה ממש קשורה בו?
רבי – אין דבר כזה!
והקשה רי"ס בן שאול לרבי (אך זה קשה גם לרב) –
מברייתא שמפורש שאם קשורה בצורת בהמה חיה ועוף – כן תולים.
תיובתא.
(כז. 6+)
- C. שמואל – תולין רק כשהשליה יצאה אחרי הוולד.
אך שליה שיצאה לפני הוולד – לא תולין את השליה בוולד. - D. סיפורים קשורים:
- שמואל – מעשה שתלו שליה בוולד עד 10 ימים.
- בשם רי"ח –
מעשה שתלו שליא בוולד (חי) עד 23/24 ימים.
ומעשה שתאומים יצאו בפער של 33/34 ימים.
[שאלות:
a. הרי אמרנו שתאומים יוצאים יחד!
תוס' – זה אפשרי שיהיה פער, אבל זה לא שכיח.
- b. איך זה ייתכן – הרי ב8 זה לא וולד של קיימא, ויש אומרים שגם בתחיל 9 לא,
אז אם אחד נולד ב7, השני יוולד בתחילת 9 והוא לא של קיימא.
תשובה – לדעה זו יש להפוך את שני הסיפורים, והתאומים נולדו בפער של 23/24, ושניהם בחודש ה7. - רבי אבין בר רב אדא – מעשה בשני תאומים שנולדו בפער של 3 חודשים,
והנה הם לפנינו! – יהודה וחזקיה.
(והגמרא מסבירה שזה לא שהאימא התעברה פעמיים,
אלא פשוט אחד נגמרה צורתו מוקדם מהשני).
(השלמה כו. שליש תחתון – כו: שליש עליון)
אגב זה שאורך השליא טפח – אגב זה – דברים ששיעורם טפח:
חלק ג – דברים ששיעורם טפח
א. תניא – ר' אושעיא זעירא – חמישה שיעורן טפח:
- ברייתא: שליא – כנ"ל.
- ברייתא: אורך השופר המינימלי.
- ר' יוחנן: שדרת הלולב מעל אורך ההדס (ההדס 3, הלולב 4).
- ברייתא: סוכה – שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח.
- תני ר' חייא: אזוב (ששמים במי חטאת, ושמתיזים את המי חטאת ודם המצורע) – אורכו טפח.
ב. הערות:
- ר' חנינא בר פפא – יש שם 3 תנאים ו2 אמוראים.
והרי יש 4 תנאים?
תשובה: לשנות את ר' חייא לדברי עצמו ולא ל"תני". - והרי יש עוד מקרים של טפח?
- אוהל לטומאת מת זה טפח על טפח בגובה טפח.
תשובה: הביאו מקרה של טפח, לא טפח על טפח על טפח. - יד של תנור (אבן היוצאת מהתנור הטמא היא גם טמאה כיד, עד טפח.
(ור"י – אם היד מכוונת לחדר (וכך לא מפריעה לקרב את התנור לקיר), אז גם יותר מטפח).
תשובה: שם זה מקסימום טפח, ואילו אנו עוסקים במקרים של מינימום טפח.
ועוד תשובה ע"פ התשובה של המקרה הבא: לא הזכירו מקרים עם מחלוקת. - תנורים קטנים – לחכמים המינימום שלו להיחשב תנור (כלי) ולקבל טומאה הוא גובה טפח (ולר"מ – צריך 4 טפחים).
תשובה: לא הזכירו מקרים שהם במחלוקת. - המסגרת סביב השולחן במשכן היה גובה טפח.
תשובה: לא הזכירו את מה שמפורש בתורה.
- עובי הכפורת טפח (וזה לא מפורש בתורה).
תשובה: לא הזכירו קודשים.
- רוחב קורה המתירה את המבוי טפח.
תשובה: לא הזכירו את דיני מדרבנן.
לסיכום: הזכירו דינים שהאורך המינימלי שלהם הוא טפח,
ודווקא מהתורה, שאינם מפורשים שהם טפח, שהם לא קודשים, ושאין לגביהם מחלוקת.
תגובה אחת
קצר ולענין, הסבר ממצה ומובן וקל להבנה.
מודה לכם.