להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(יט: שליש תחתון – כא. סיום הפרק)
חלק א – הסבר ה5 דמים
במשנה:
איזהו אדום – כדם המכה,
שחור – כחרת. עמוק מכן טמא דיהה מכן טהור.
וכקרן כרכום – כברור שבו,
וכמימי אדמה – מבקעת בית כרם, ומיצף מים, .
וכמזוג – שני חלקים מים ואחד יין, מן היין השרוני.
עכשיו הגמרא תפרט:
א. אדום – כדם המכה, כלומר:
- ר"י-שמואל – שדם שיוצא בהתחלת השחיטה של שור (במכה הראשונה).
- עולא – כדם מכה בציפור חיה (האם הכוונה חיה ולא שחוטה, או גם שמנה? תיקו).
- זעירי-ר' חנינא – כדם מאכולת ראש.
- אמי ורדינאה-ר' אבהו – כדם אצבע קטנה שנגפה וחיתה של בחור עד 20 שלא התחתן.
- רב נחמן – כדם הקזה.
קושיות:
הצבעים שמוהזכרים הם גם לראייה ממש וגם לבדיקת עד/כתם.
ממילא, אם יש כתם שלא בצבעים האלו – הוא טהור, ואין צורך לתלות במשהו אחר.
הגמרא מקשה ממקרים של כתם שבהם תלו במשהו אחר (כלומר – עקרונית היה טמא), ואותו משהו אחר אינו כצבעים שהזכרנו:
- משנה נח: – אם הרגה מאכולת תולה בו.
- במשנה שם – אם לבעלה/בנה יש מכה וישנה איתם – תולה בהם.
- ברייתא – ר"מ תלה בקילור, רבי תלה בשרף שקמה.
תשובות:
לגבי מאכולת/מכה – הגמרא מתרצת תחילה מקומית –
ר' זירא יסביר שהכוונה למאכולת ראש,
ר' אבהו יסביר שהכוונה לבעל בן 20 שעוד לא בא עליה.
אבל זה רק תירוץ להם, מה יאמרו כל השאר?
תשובה לכולם: הצבעים בהם הם תלו הם לא אדום, אלא אחד משאר הצבעים של המשנה (למשל כרכום), ולכן לא קשה על הגדרת אדום.
(כ. 8+)
ב. שחור כחרת
- A. מה זה? רבה בר רב הונא – הכוונה לדיו שערבבו בו חרת,
ולא אמרו "דיו" כדי להדגיש שהכוונה לחלק התחתון של הדיו שהחרת שוקע לשם (יותר שחור).
אבעיא להו – האם זה כשהדיו לח או התייבש?
רבי אמי בדק ביבש.
- B. שחור בהיר או כהה יותר (משנה + דוגמאות של שמואל):
עמוק מכאן – טמא (קיר (שעווה שחורה), עינב שחור).
דיהה מכאן – טהור (זית שחור, זפת, עורב). - C. עוד הדגמות לשחור הטמא:
- עולא – כלבושא של העיר סיואה (ויש סיפור על זה שפגשו ערבי עם שחור כזה ולקחו את בגדו בשביל שיהיה להם דוגמה ושילמו לו…).
- רי"ח – בגדי האוליירין ממדינת הים.
קשה: הרי לפי ר' ינאי הם אדומים (שביקש להיקבר בהם, שלא ייקבר בלבן או שחור).
תשובה: בגדי האוליירין הם אדומים, אבל שאר הבדים (מפה, סדין) – שחורים.
(כ. שליש תחתון)
ג. קרן כרכום
- A. ברייתא – לח, ולא יבש.
- B. איזה עלים? יש כמה בריתות סותרות:
- תחתון
- עליון
- עליון וכל שכן תחתון
- תחתון וכל שכן עליון
מסביר אביי – יש 3 קבוצות זו מעל זו, ובכל קבוצה 3 שורות זו מעל זו.
האמצע של הקבוצה האמצעית – זה הכי מדויק. אחד מעל ומתחת גם בסדר, ולזה התכוונו הברייתות:
- תחתון – לקבוצה האמצעית, שהיא תחתונה יחסית לעליונה
- עליון – לקבוצה האמצעית שהיא עליוניה יחסית לתחתונה
- עליון וכל שכן תחתון – לעליון שבתוך הקבוצה האמצעית, וכל שכן לזה שמתחתיה (האמצעי)
- תחתון וכל שכן עליון – לתחתון שבתוך הקבוצה האמצעית, וכל שכן לזה שמעליה (האמצעי)
- C. ר' אבהו – דווקא כשהם עדיין בגוש שלהם (באדמה/בגוש אדמה).
(כ. רבע תחתון)
ד. כמימי אדמה
- A. מאיפה האדמה?
במשנה ור"מ ברייתא – בקעת בית הכרם,
ר"ע – בקעת יודפת,
רי"ס – בקעת סכני,
ר"ש – גם בקעת גינוסר, וכן כל כיוצא בהן.
- B. איך בודקים?
שם אדמה בכלי,
מציף עליה מים שיעברו את האדמה טיפה (כקליפת השום),
ומערבב בכלי (שהמים לא יהיו צלולים).
איבעיא להו – האם יכול לערבב עם האצבע כשזה בתוך הכלי,
או שצריך להשתמש גם בכלי כי לערבב (כמו כף)?
תיקו.
- C. רבה בר אבוה – דווקא במקומם.
- D. ר' חנינא היה בודק באדמה יבשה,
ורי"ש בר יוסי – זה רק ר' חנינא שהוא בקי במראות דמים, אבל קילל אחרים שיעשו כך.
(דילוג כ: 2+ עד כ: 1-)
ה. כיין מזוג
- A. איזה יין והאם מזוג?
במשנה – שליש יין שני שליש מים, ביין שרוני.
בברייתא – אפשר גם יין כרמלי חדש ולא מזוג.
- B. איך בודקים?
בכוס זכוכית של טבריה (שהזכוכית שלה דקה, וכך אפשר לראות).
(הגענו לסוף הפרק).
חלק ב – איך בודקים את הדם?
(כ. מעל האמצע)
א. על איזה בד?
רב יצחק בר אבדימי – כתם שחור בודקים על רקע אדום [1]
ר"י-שמואל – על לבן.
רב ירמיה מדפתי: גם שמואל מסכים ששחור בודקים על אדום, ורק דיבר על השאר.
רב אשי: שמואל חולק ואומר שגם שחור בודקים על לבן.
(כ: 3-)
ב. באיזה תאורה
בתנאים הקלו:
רבי – אפילו לאור הנר,
ריש ברי"ס – גם ביום המעונן או בין העמודים,
אך באמוראים החמירו:
ר' אמי בר שמואל – באור יום, בין חמה לצל,
ר"נ – בחמה, ומצל על העד עם ידו.
(כ. באמצע)
חלק ג – עמוק מכאן טמא, דיהה מכאן – טהור
במשנה זה כתוב לגבי שחור.
מה לגבי שאר הצבעים?
נקדים:
לרוב הראשונים – כל אחד מהצבעים במשנה הוא סקאלה בפני עצמה, ובתוך אותה סקאלה יש יותר ופחות כהה, וגם אם מתקדמים לאחד הצדדים בסקאלה – זה עדיין באותה סקאלה ולא מגיע לסקאלות של הצבעים האחרים שבמשנה (כמו שכחול כהה בהיר בשום שלב לא יהיה ורוד).
לתוס' רא"ש – כל צבעי האדום שבמשנה הם על אותה סקאלה, אדום הוא הכי כהה, והשאר גווני אדום בהירים ממנו. כלומר שאדום דהוי הוא בעצם כרכום, וכן הלאה.
את הסוגיה נסביר לפי התוס' רא"ש:
| עמוק מכאן | דיהה מכאן | ||
| עולא – זה נכון גם בשאר הצבעים. (ולמה המשנה הזכירה רק שחור? | טמא | טהור | הסבר: יש מרווח בין סוגי האדום שבמשנה, ובכל אחד מהם קצת יותר עמוק – טמא, אך יותר מזה – כבר לא טמא, עד שמגיע לצבע שמעליו. |
| בר קפרא – כמו עולא, עם יוצא דופן של יין מזוג | טמא (חוץ מיין מזוג שגם כאן טהור). | טהור | |
| ר' אמי – רק בשחור דיהה טמא. בשאר – לשני הכיוונים זה טמא | טמא | טמא | אז למה נתנו שיעורים? יוצא שכל הסקאלה טמאה? לא! כי כמו שאמרנו – רק קצת מעל וקצת מתחת טמא, לא כל הרצף. |
| איכא דאמרי – זה נכון רק בשחור, ואילו בשאר טהור. | טהור | טהור |
חלק ד – על הדקדוק והזהירות לבדיקת מראות דמים
- אמימר ורב אשי (כ. 2+) –
בהקזת דם אמימר אמר שהשלב הראשון טמא והשלב השני כבר השתנה ואינו טמא,
ורב אשי לא הבחין בשינוי בצבע ואמר שלכן לא רואה דמים. - חכמים שבדקו ולא בדקו (כ: 2+)
- ר' חנינא כאמור היה בקיא במיוחד (שבדק עם אדמה יבשה בלי מים),
זה גרם לרי"ח לא לראות דמים, כי לא בקיא כר' חנינא,
אך זה גם גרם לר' אלעזר כן לראות – כי צריך לקחת אחריות כר' חנינא (אפילו שר' חנינא היה עניו במיוחד לקח אחריות על זה).
- ר' זירא לא ראה,
כי אמר שאם רבא, שהוא חכם בחכמת הטבע (כמו הרבה מחכמי בבל) – לא ראה, כל שכן שאני לא. - עולא –
משמע שסתם כך כן ראה,
אך כשהגיע לפומפדיתא לא ראה, כי זה מקומו של רב יהודה
(ולמד מזה שאפילו ר' אלעזר לא ראה שם), - ר' אלעזר היה רואה ובקיא במיוחד – שהיה בודק באמצעות הריח (והריחו ביראת ה ')
וידע לומר שזה דם חימוד (מח' ראשונים אם זה סיבה להתיק או לאסור).
[אגב, סיפור על איפרא הורמיז ששלחה דם לרבא, ובדק באמצעות רי וידע שזה דם חימוד, ובדקה אותו עם 60 דמים וכו'].
(כאן משמע שרבא כן היה רואה, בניגוד לעיל).[2]
- רב יהודה –
תחילה כן היה רואה,
אך כשאמרה לו אשתו לשעבר שהיא לא מביאה את הדם הראשון כי הוא מזוהם,
חשש שאולי הדם השני לא נראה כמו הראשון, והפסיק לראות. - רבה בב"ח היה רואה.
- מהמשך הגמרא: רבי היה רואה, רי"ש ברי"ס,
(כ: שליש תחתון)
חלק ה – עוד הלכות בראיית דמים
א. האם אפשר לשאול שני רבנים
ילתא שאלה את רבה בב"ח וטימא, ואז את רי"צ בריה דרב יהודה וטיהר.
והרי אם חכם אסר אין חכם אחר רשאי להתיר (בפשטות – משום כבודו של הראשון)?
תשובה: ילתא אמרה שרבה בב"ח פשוט לא ראה טוב, ותמיד היה מטהר לה מראה כזה.
ב. האם אישה נאמנת על צבע המראה?
ילתא, בסיפור הנ"ל היתה נאמנת.
וכן בברייתא – נאמנת אישה לומר כזה ראיתי ואיבדתיו.
האם גם נאמנת לומר – כזה ראיתי אתמול, וטיהר לי חכם פלוני, או שצריכה לשאול שוב?
1. מהברייתא אי אפשר ללמוד – כי בברייתא איבדה את העד, אך כאן יש לה אותו יכולה לשאול שוב.
2. נילתא אי אפשר ללמוד, כי שם בעצם כן שאלה שוב את רי"צ בריה דר"י, והוא סמך על עצמו, לא על מה שאמרה.
ג. האם חוששים שהדם השתנה מאז שיצא ועש שהראתה לחכם?
מצד אחד – יש ברייתא שלא חוששים לשינוי, אלא אין לחכם אלא מה שעיניו רואות.
אך מצד שני – מסופר על רבי :
שראה בלילה וטימא,
הסתכל שוב ביום וטיהר,
ואז חזר בו וטימא,
ואחר כך חשש שאולי לא היה צריך לחזור בו ולטמא.
והגמרא מבינה: שבפעם הראשונה טימא מספק, בפעם השנייה טיהר, ואז חזר בו כי חשש שאולי הדם השתנה מהלילה ליום. ואז קשה מהברייתא הנ"ל – למה חשב שהדם השתנה?
עונה הגמרא: בדרך כלל לא צריך לחשוב שהשתנה, אבל כאן היו כמה גורמים שגרמו שכן (כשבאמת אולי כל גורם מספיק בפנ"ע) –
- כאן כבר ראה פעם אחת ואמר שטמא (וכעת הגמרא מבינה שלא רק מספק אלא חשב שזה ודאי). לכן כאן כשבסוף חוזר להוראה זו זה לא הוראה חדשה אלא רק מאשר את ההוראה הראשונה.
- כאן באמת בדק 3 פעמים (פעמיים בבוקר), וראה שינוי בין הפעם ה2 ל3 (נהיה בהיר יותר), לכן חשש שכיוון שהשתנה בין 2ל-3, אולי גם השתנה בין 1ל-2, ולכן חזר בו וטימא.
[1] לא מספיק ברור לי האם הכוונה שעושה את הבדיקה הפנימית עם עד אדום, או (יותר מסתבר) שמדובר שאת הבדיקה עשתה עם לבן, ואז כשראתה דם שחור על העד, אז הרב מעביר את הדם לבד אדום ומסתכל עליו שם.
[2] ויש גורסים כאן רבה,
או שזה היה רב עובדיה שבדק,
ואילו י"ל שסתם כך לא בדק, אך בשבילה שהיא ממילא גויה, ואולי שלא להסתבך עם הגויים – בדק.
