להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(לב: 9- עד לג: במשנה)
הקדמות:
- הסבר על דרגות הטומאה
- זב וחבריו (זב, זבה, יולדת, נידה) מטמאים במשכב ומושב ומדרס (מעכשיו נקצר ונכתוב "משכב"),
והמשכב נעשה אב הטומאה חמור – מטמא אדם וכלים, ואפילו מטמא את הבגדים שעל האדם. - בועל נידה נעשה נידה כמותה, וגם הוא מטמא משכב.
- יש עוד סוג טומאה שנקרא "עליונו של זב" – שדבר שהזב נושא (רמב"ם – גם בלי לגעת) – נעשה ראשון לטומאה.
חלק א: במשנה – בועלי כותיות (שהם בעצם ספק בועלי נידות) – "מטמאים משכב תחתון כעליון"
מה הכוונה?
אם הכוונה שמטמאים את כל עשר המצעות שהם יושבים עליהם – זה ברור (כמו כל טומאת מדרס),
אלא החידוש: שהמשכב של בועל נידה לא נעשה אב אלא ראשון, כמו שעליונו של זב הוא ראשון.
דיונים על זה:
- A. מניין שעליונו של זה טמא ראשון?
כתוב לגבי זב:[1]
ה – וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב – מקור למשכב הזב.
י – וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב,
וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב – הנושא את משכב הזב טמא לטמא בגדים.
על מה מדובר בתחילת פסוק י:
אם על המשכב שתחת הזב – זה כבר נאמר,
אלא על דבר שהזב תחתיו,כלומר עליונו של זב.
ומניין שהוא רק ראשון?
- מזה שנתקו מהמשך הפסוק –
שהמשכב מטמא אדם לטמא בגדים, ואילו עליונו כתוב בנפרד.
דחייה: אז אולי רק נתקו לומר שהוא אב, אבל לא אב חמור (כלומר מטמא אדם, אבל לא אדם ובגדים שעליו).
- מזה שכתוב שכל הנוגע "יטמא" – משמע שאלו דברים שאין להם טהרה במקווה, כלומר אוכלין ומשקים ולא אדם וכלים.
(לג. 11+)
- B. מניין שמשכב של בועל נידה הוא ראשון?
כד – וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו,
וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים,
וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.
וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו – שהוא נעשה אב הטומאה כמותה (ומטמא אדם וכלים),
ומניין שהמשכב שלו הוא רק ראשון – "וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא" –
- הפסוק מיותר, כי הרי אם הוא כמותה אז גם המשכב שלו טמא,
אלא ניתקו הכתוב כדי ללמד שהוא קל יותר – שהמשכב שלו רק ראשון.
מקשה רב אחא: אולי ניתקו ללמד שהוא אב לא חמור (מטמא אדם אך לא אםד והבגדים שעליו).
- רב אסי – "יִטְמָא" – מזה שכתוב על המשכב פשוט "יִטְמָא", ולא כתוב כמו בשאר המשכבות בפרשה שכל הנוגע במשכב יטמא ורחץ בגדיו, מכאן שהמשכב שלו לא מטמא אדם וכלים.
שאלות על זה – למה לא מקלים על בועל נידה אפילו יותר:
(לג. שליש תחתון)
- למה לא עושים "כלל ופרט" –
"וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו" – כלל (לגמרי כמו נידה), "וְכָל הַמִּשְׁכָּב…" – פרט (דווקא משכב) –
ואז אין בכלל אלא מה שבפרט – ויטמא רק במשכב!
תשובות:
- אביי – וטמא שבעת ימים מפסיק בין הכלל לפרט, ולא דורשים כלל ופרט.
- רבא – "וכל המשכב" – זה דווקא ריבוי ולא פרט.
- מקשה ר' יעקב – אולי נאמר שאפילו המגע שלו לא מטמא אדם וכלים?
שהרי אם בנידה – המגע שלה והמשכב שלה שניהם אב,
אז בבועל נידה גם תשווה: שגם המגע כמו המשכב לא יהיה אב!
עונה אביי: וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו – משמע שבא להמיר עליו.
(לג. רבע תחתון)
חלק ב – הכותים נחשבים בועלי נידות
הכוונה רק לנשואים.
חלק ג – למה מניחים שכותיות בוגרות הן נידות
- שיושבות על כל דם
ר"מ – מה רע?
זה יכול לגרום לתקלה אם תראה דפ ירוק ולמחרת דם אדום, שסופרת וטובלת מהירוק.
- שסופרות 7 נקיים מהיום האחרון שבו ראו
רמי בר חמא – ולמה לא בעצם? הרי מקצת היום ככולו
רבא מנסה להוכיח שלא – איש זב שראה קרי ב7 הנקיים סותר רק את אותו היום, ואם אומרים מקצת היום ככולו – למה סותר? הרי המשך היום היה בסדר
דחיית הראיה – אולי באמת סותר את היום רק כשראה בסוף היום.
חלק ד (בדרך אגב) – האם פולקת שכבת זרע סותר 7 נקיים?
ברור לגמרא שהמקסימום שתסתור הוא את אותו יום (כמו איש בסעיף הקודם),
והספק תלוי האם פולטת נטמאת כרואה (ואז סותרת) או כנוגעת (ואז לא סותרת).
רבא מנסה להוכיח שלא – שהרי צריך 7 רצופים ("ואחר תטהר"), ולא יכולה לסתור יום באמצע,
אך דוחים – גם איש צריך 7 רצופים, ובכל זאת סותר יום אחד.
(לג: רבע עליון)
חלק ה – כותים זו טומאת ספר, לכן לא ייבים על ביאת מקדש ולא שורפים תרומה
שאלה – למה לא שורפים מצד זה שהכותי גם "עם הארץ" וחז"ל גזרו עליהם טומאה ושורפים?
תשובות:
- רב פפא – הכותי לא בהכרח עם הארץ (ניתן להיות "חבר" בועל נידות).
- רב שימי – ניתן להעמיד משנתנו שראינו שטבל ורק אז דרס מדרס, כך שאין עליו טומאת עם הארץ.
[1] כל הפסוקים בף זה מויקרא טו.
