מסכת נידה דף לד – הדף היומי

Download

להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.

(לג: במשנה – לד: רבע תחתון)

חלק א – צדוקיות

תלוי אם נוהגות ככותיות או לא (וברירת המחדל: לת"ק – ככותיות, לרי"ס – ככשרות),

ומסופר על צדוקי שהתיז רוק על בגד הכהן הגדול, ובירר אצל אשתו והיא מקפידה ולכן טהור

ולמה לא הצדוקי לא מטמא כעם הארץ?

1. ייתכן בועל נידות חבר.
2. מדובר ברגל, שכל ישראל חברים.

(לד. במשנה)

חלק ב – טומאת דם וזיבה

הקדמות:

מעיינות הזב וחבריו טמאים (אב הטומאה) רק לחים,

דם – טמא בין לח ובין יבש,

זיבת גבר וזרע – טמאים רק לחים.

א. מחלוקת ראשונה – דם עובדת כוכבים

1. A. המחלוקת והסברות:

חז"ל גזרו זיבה על גויים, אך מצד שני רוצים לעשות היכר בינם ליהודים לכן:

ב"ה – הדם טמא, רק לח

וזה ההיכר – שרק לח ולא יבש.

ב"ש – הדם של גויה טהור (בשביל שיהיה היכר),

ולא רוצים לעשות היכר של רק לח, כי אז יטעו ויחשבו שגם של יהודיה רק לח.

1. B. אגב – זיבת וקרי של דין גוי

רבא: גם על גויים גזרו, וכאן א"א לעשות היכר של רק לח, כי גם אצל יהודי זה רק לח, לכן ההיכר:

זיבה – טמא (רק לח),

קרי – טהור.

ראיה לרבא:

פולטת שכבת זרה (גויה/יהודיה) –
טומאת הזרע תלויה במקור הזרע (של יהודי – טמא, של גוי – טהור).

דחייה – אולי הכוונה טהור מהתורה, אך מדרבנן טמא?

דחיית הדחיה – ברייתא על הברייתא אומרת שמי הרגליים טמאים (="מעיינות הזב"), וזה הרי מדרבנן, אז מכאן שגם טהרת הזרע היא גם מדרבנן.

(לד: 6+)

1. C. אגב – גויה שפלטה שכבת זרע של יהודי:

רב פפא שאל אם הזרע טמא,
ולכאורה אפשר ללמוד מהברייתא הקודמת שטמא,
אלא שמסבירה הגמרא – זה שטמא זה ברור, ורב פפא רק שאל האם גם בבטן של גויה זה טמא רק תוך 3 ימים (ההאם רק אצל יהודיה הזרע מסריח אחר כך או גם אצל גויה).

(לד: שליש)

ב. מחלוקת שנייה – דם טהרה של יולדת מצורעת

דם אינו מעיין,
לכן דם של מצורעת לא מטמא,
אבל זה נכון כשהדם טמא מסיבה אחרת (יולדת, נידה, זבה),
אבל אם המצורעת ילדה וזה דם טוהר שלה:

ב"ה – אז הדם כן מטמא כמעיין המצורעת,
ב"ש – לא מטמא.

מניין לב"ה שמטמא?

"זאת תורת הזב… לזכר ולנקבה" –
מהייתור של אחד מהם (זכר/נקבה) לומדים את עצם הדין של מעיינות המצורעים,
ומהייתור השני (שהרי אפשר ללמוד אותו מהראשון) לומדים שדם טהרה של יולדת מצורעת מטמא.

וב"ש – השני לא מיותר:

1. נקבה לא מיותרת, כי א"א ללמוד אותה מזכר, כי יש חומרות בזכר (פורע ופורם, אסור בתשמיש).
2. זכר לא מיותר –

או – כי א"א ללמוד אותו מנקבה כי יש חומרות בנקבה (נטמאת בזיבה באונס).

או – כי נלמד ממנו לרבות זב קטן.