להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(מג: במשנה – מד: במשנה)
תינוקים בני יומם
קבוצה ראשונה – מקרים בהם החידוש הוא שגם תינוק בן יומו נחשב:
א. זב וחבריו
- A. תינוקת בת יום מטמאה נידה, בת 10 ימים זיבה (7 ימי נידה ואחר כך 3 ימי זיבה)
מקור –
נידה – "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה…" (ויקרא טו, יט)
זבה – "וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ…" (שם כה).
(וראה דף לב שראינו מקורות נוספים).
- B. תינוק בן יומו נעשה זב
מקור – זב בן יום אחד –
ר"י – "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ…"– לרבות קטן בן יום אחד.
רי"ש בן רי"ח בן ברוקה – "לזכר ולנקבה" – כלשהו זכר, כלשהי נקבה.
(ומ"איש איש" לא לומד כלום, כי דיברה תורה כלשון בני אדם).
ב. עוד ענייני טומאה
- A. מטמא בנגעים –
מקור – "אדם כי יהיה בעור בשרו…". - B. נטמא בטומאת מת
מקור – "והזה את המים… ועל הנפשות אשר היו שם".
קבוצה שנייה – מקרים בהם החידוש הוא – דווקא תינוק אך לא עובר:
א. ייבום וחליצה
- A. זוקק את אלמנת אחיו לייבום (ועובר לא)
כלומר אם אחיו מת, התינוק צריך לחלוץ או לייבם את האלמנה – זה ברור,
החידוש – רק אם כבר נולד, אך עובר אינו זוקק ייבום
מקור: "כי ישבו אחים יחדיו…" – שהיה להם ישיבה אחת בעולם.
B. ולהפך: פוטר את אימו מן הייבום (אך לא עובר),
ואפילו נולד אחרי מות אביו, ואפילו נפטר שעה אחרי שנולד.
מקור: "ובן אין לו" – וגם תינוק נחשב בן.
(מד. באמצע)
ב. תרומה
- A. מאכיל בתרומה
ישראלית שהתחתנה לכהן, והכהן נפטר, ממשיכה לאכול בתרומה רק אם יש לה ילד.
ואפילו בן יומו, ואפילו נולד אחרי מות אביו, אבל לא עובר.
מקור: "ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו" – יאכיל בלחמו – ודווקא יליד בית.
- B. פוסל מן התרומה
הבנה ראשונה – כוהנת שנישאה לישראל והישראל נפטר, חוזרת לאכול בתרומה אא"כ יש לה ילד, ואפילו ילד בן יומו פוסל.
מקור – "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה, ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תואכל".
דחייה – הרי גם עובר פוסל ("כנעוריה"),
והגמרא מסבירה את הצריכתא בשני הלימודים:
ילד פוסל – אפילו שהאימא עצמה עדיין "סריקא",
עובר פוסל אפילו שהאימא והעובר עדיין גוף אחד.
הבנה שנייה – תינוק חלל פוסל עבדים שירש ומלאכול בתרומה
אם התינוק חלל (בן גרושה), פוסל את העבדים שירש מאביו לאכול בתרומה,
אפילו אם יש עוד אח כשר, כיון שעד שמחלקים את העבדים הם שייכים לשניהם.
(ורי"ס – גם כאן עובר פוסל, אך למשנה לא).
(מד. 3-)
ג. נוחל ומנחיל
אם הכוונה שיורש מאביו ומוריש לאחיו – מה הנפק"מ? (בסוף האחים נשארים עם אותו סכום),
וגם – ברור שתינוק יורש! למה לא?
- רב ששת – הכוונה שיורש מאימו ומנחיל לאחיו מאם אחרת
והחידוש – בירושה מהאב – יורש גם בקבר,
אך ירושה מהאם – יורש ומוריש רק מחיים,
וממילא עובר לא, כי אם האם מתה – העובר מת קצת לפניה.
- רבא (גירסת סורא) – מדובר בירושה מהאבא, והתינוק המת כן משפיע – כשיש בכור:
כי אם למשל הם 3 אחים –
כי אם לא היה תינוק (כלומר הם היו 2 אחים) –
מחלקים הכל ל3: הבכור נוטל 2/3 והפשוט 1/3.
אך כיוון שיש תינוק –
מחלקים הכל ל4: הבכור נוטל 2/4, ושאר האחים 1/4,
ואז אם התינוק ימות כל אח יקבל חצי מה1/4 שלו,
כך שלבכור יהיה 5/8 (שזה קצת פחות מ2/3) ולאחיו 3/8.
[ומה החידוש? ברור שתינוק יורש.
אלא גם כאן החידוש שהעובר לא משפיע, והמצב יהיה כמו כשאין תינוק.
[עכשיו האמת היא שגם העובר נוחל ומנחיל,
אלא שלגבי חלק הבכורה מתעלמים ממנו, והתוצאה הסופית היא כאילו לא היה עובר, כלומר:
תחילה מתעלמים מהעובר, ויש כאן 2 אחים,
והבכור נוטל את החלק הבכורה הנוסף שלו – 1/3.
אחר כך את ה2/3 מחלקים בין שלושתם – 2/9 לכל אח,
יוצא לבכור 5/9, ולשאר 2/9,
וכשהתינוק מת כל אח מקבל עוד 1/9,
יוצא לבכור 6/9 (2/3) ולשני 1/3, כמו שהיה אם לא היה עובר בכלל].
- רבא (גירסת פומפדיתא) –
כוונת המשנה שבכור שמת אביו לפני שנולד – לא נוטל פי שניים.
(למשל – אם יש תאומים והאב מת לפני הלידה, הבכור לא נוטל יותר מאחיו התאום).
(מד: מעל האמצע)
ד. ההורגו חייב מיתה
"ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת" – תינוק בן יומו הוא נפש, אבל עובר לא.
ה. והרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם
רב פפא – שאבלים עליו כמו על גדול.
[והרי לרשב"ג עד 30 יום הוא ספק נפל ולא אבלים?
מדובר שברור שכלו חודשיו, שבזה גם רשב"ג מודה].
