להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(מח. במשנה בתחילת הפרק – מט. במשנה)
הקדמה:
לגבי סימני נערות –
ראינו שני סימנים – תחילת התפתחות הדדים ("למעלה") ושתי שערות ("למטה"). מה היחס ביניהם?
משנה –
רק התחתון – מספיק (נחשבת גדולה (נערה) וחולצת או מתייבמת.
רק העליון – "אף על פי שאי אפשר" (זה לא אפשרי!)
ברור לכולם שזה עצמו לא נחשב סימן, ממילא:
ר"מ – לא מספיק, ונשארת קטנה (אמנם בדר"כ התחתון בא קודם, אבל לפעמים העליון)
חכמים – גדולה, כי לא ייתכן שבא העליון קודם, אז ברור שקודם בא התחתון ונשר.
חלק א – הבנת המשנה
א. בעיה בניסוח:
כתוב שבא העליון, ואז כתוב שזה לא אפשרי…
הסבר – כשכתוב שזה לא אפשרי זה לחכמים.
ולמה זה כתוב?
כי יכולנו לחשוב שגם לחכמים זה יכול לקרות לפעמים, אלא שהם לא חוששים לזה (מיעוט),
ואז אם בא רק העליון – סתם ככה מניחים שגם התחתון בא, וגדולה,
אבל אם במקרה בדקו וראו שאין בתחתון – אז אולי באמת לא בא, והיא קטנה,
קמ"ל שזה פשוט לא יכול לקרות לדעתם. ולכן גם אם בדקו ולא מצאו שערות – מניחים שנשרו, והיא גדולה.
ב. פסוקים לטובת ר"מ
- שדיים נכונו ושערך צימח – קודם העליון.
- בעשות ממצרים דדיך, למען שדי נעורייך – קודם העליון.
תשובות:
- כשבא העליון – בידוע שבא התחתון.
- לגבי הפסוק השני – הפסוק מדבר רק על העליון (שעובר שני שלבי התפתחות).
(מח: 2+)
ג. מניין שהתחתון מספיק?
תנא דבי רי"ש – "איש או אישה כי יעשו מכל חטאות האדם" –
השווה הכתוב איש לאישה: כמו שלאיש יש סימן אחד, תחתון, כך גם לאישה.
(מח: רבע)
ד. עוד דעה על מה קודם – רשב"ג:
בנות כרכים – התחתון ממהר לבוא (כי יושבות הרבה בבית המרחץ) – כחכמים.
ואם בא רק העליון – גדולה.
בנות כפרים – העליון ממהר (כי עובדות הרבה עם הידיים) – כר"מ.
ואם בא רק העליון – קטנה.
[ואגב זה רשב"א ור' חנינא בן אחי ר' יהושע לגבי איזה צד קודם].
(דילוג מח: באמצע עד מט. 2+)
ה. המשנה סיימה: מספני שאמרו שהתחתון יכול לבוא לפני העליון אבל העליון לא לפני התחתון.
למה נאמר שוב?
- לומר שהלכה כחכמים.
ואמנם ממילא הלכה כרבים, אבל כיוון שיש פסוקים לר"מ אז צריך להדגיש את זה.
- כקטע קישור למשנה הבאה (שגם מביאה דברים דומים בתחומים אחרים).
(מח: באמצע)
חלק ב – האם סומכים על אישה שתבדוק למטה?
הקדמה:
הנפק"מ לבדיקה:
מיאון (אם קידשוה אחיה ואימא) –
לקולא – עדיין קטנה, וממאנת בלי גט, לחומרא – שכבר גדולה, וצריכה גט.
ייבום וחליצה –
לקולא – שנחשבת גדולה, ויכול ללחוץ/להתייבם, לקולא – שעדיין קטנה ולא יכולה.
ברייתא:
ת"ק, ר"א, רי"ש – על ידי אישה, וסומכים עליה (משמע לקולא ולחומרא).
ר"י ור"ש – סומכים רק לחומרא. נפרט:
כמו שראינו בדפים האחרונים, בין גיל 11 ל12 האישה נכנסת ל"פרק" (עונת נדרים),
שאם נודרת בזמן זה – בודקים אם יודעת למי נודרים וזה נחשב.
כשהיא קטנה (לפני הפרק) – סומכים גם לקולא.
כי ממילא גם אם הביאה סימנים – תישאר קטנה,
אז למה לבדוק? שאם הביאה שערות לפני הפרק, אז אם אחרי הפרק אותן שערות נשארו – לא נחשבת גדולה אלא עדיין מניחים שזה שומא.
כשהיא גדולה (אחרי הפרק) –
לר"י – סומכים גם לקולא, כי גם בלי הבדיקה – יש חזקה של רבא שבגיל 12 כבר יש למה סימנים.
לר"ש – אולי סומכים רק לחומרא, כי חולק על החזקה של רבא.
בתוך הפרק (בין 11-ל12) – יש מחלוקת ר"ש ור"י מה דינה אם יש לה סימנים:
ר"ש – עדיין קטנה (כמו שתמיד הבנו, שצריכה 12 + סימנים), ולכן סומכים לקולא.
ר"י – גדולה (נערה), ולכן:
מצד אחד – א"א לסמוך לקולא כמו לפני הפרק, כי אולי באמת גדולה,
מצד שני – כאן אין את חזקת רבא,
לכן כאן סומכים רק לחומרא.
הברייתא סיימה במשפט – "נאמנת אישה להמיר אבל לא להקל". במה מדובר?
- ר"י – תוך הפרק.
2. ר"ש – אחרי הפרק.
