מבצע מכפילים את שומעי הדף היומי – ליחצו כאן כדי לצרף לדף היומי את החברים שלכם!
להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(סח: במשנה עד סט: במשנה)
בדף הקודם למדנו על הבדיקות של נידה,
עכשיו נלמד על הבדיקות של זבה.
במשנה –
בדקה 1 + 7:
ר"א – בחזקת טהרה.
ר' יהושע – הראשון והשביעי נחשבים, וצריכה עוד 5.
ר"ע – רק האחרון נחשב.
דיונים על זה:
- וויכוח בין ר"א ור' יהושע:
ר"א – איך אתה עושה ימים לסירוגין ("אחר תטהר"!),
ר' יהושע – יש תקדים לזה: זב שראה קרי בשבעת הנקיים ונזיר שנטמא בספק טומאה
ר"א – אל תשווה: שם לא מדובר בספק של אותו דבר, אלא במשהו אחר (קרי, טומאת סככות), וגם – שם אין חשש שיטעו ויאמרו שגם הדבר שבאמת סותר לא סותר הכל (זיבה, טומאת מת).
כאן לעומת זאת – מדובר בספק של הדבר האמיתי (שמא ראתה זיבה) –
ואם באמת ראתה, הרי סותרת הכל,
וגם – אנשים יטעו ויאמרו שגם כשודאי ראתה – סותרת רק יומה.
והלכה כר"א.
- איבעיא להו – בדקה ראשון ושמיני?
לר' יהושע ור"ע – רק השמיני נחשב,
(לר"ע ודאי, שהרי תמיד רק מה שבדקה נחשב,
לר' יהושע – הראשון והשביעי נחשבים רק במסגרת של 7 ימים, אך כאן – רק ה8).
לר"א –
רב – מספיק ה1, וטהורה,
ר' חנינא – צריך 1+7, וכאן אין, ולכן רק ה8.
מיתיבי – "ושווין שבמקרה שהזכרנו – שרק ה8 (כר' חנינא)!
תשובה – הכוונה שם לר"ע ור' יהושע, אבל לא לר"א.
(סט. רבע עליון "אמר רב ששת")
- בדקה רק ב7 ולא ב1?
רב – לפי ר"א גם זה מספיק וטובלת.
[במה מדובר?
אם לא בדקה כלל בראשון אז איך היא יודעת שזה בכלל יום נקי?
אלא כאן הכוונה שבדקה את עצמה ב3 לראייתה ויצאה נקייה (="הפסק טהרה"), ואז למחרת התחילה שבעה נקיים.
[תחילה רב לכאורה אמר שכבר באותו יום רוצה להתחיל נקיים, כמו הכותים, אך ר' ירמיה ב"א הסביר שהתכוון לנ"ל].
- קשה לרב –
ברייתא שהביא רבין בהקשר לסוגיא בדף כט – אישה שיצאה בהריון וחזרה ריקנית, ולא יודעת מה ומתי הפילה, יש 3 טומאות שצריכה להיטהר מהם מספק:
- טומאת לידה (שהרי ודאי ילדה) – טבילה בלילה,
- טומאת נידה (שמא ילדה בנידה) – טבילה בלילה (כלול בטבילה כיולדת)
- טומאת זיבה (שמא ילדה בזוב) – טבילה ביום.
כדי להיטהר מטומאת היולדת, צריכה לטבול כל לילה למשך שבועיים (שמא ילדה בשבוע האחרון זכר או בשבועיים האחרונים נקבה).
כדי להיטהר מזוב צריכה קודם לחכות 7 נקיים, ואז גם לטבול כל יום למשך שבוע.
אבל שואלת הגמרא – לפי רב למה לחכות?
הרי אולי ילדה בזוב לפני שבוע ומעלה, וסיימה את ימי הטומאה שלה, ואותו שבוע היה הימים הנקיים, ואז היום הוא היום האחרון לימים הנקיים ויכולה לבדוק ולטבול! וכן למחרת, כי אולי ילדה לפני שבוע פחות יום, וכן הלאה למשך כל השבוע הראשון.
אלא מכאן שלא מספיק לבדוק ביום האחרון! [1]
תשובה – הברייתא כר"ע, שמצריך לספור את כל 7 הימים.
(סט. שליש תחתון "ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורים לפנינו")
- ראיה לרב – ברייתא:
אישה שאמרה ראיתי מתישהו יום אחד (אולי היום, אולי לפני ימים או שבועות…) – 9:
אם זה זבה קטנה – טובלת ביום לפחות יום אחרי הראייה – היום ומחר (2).
אם זה נידה – טובלת בלילה שבוע אחרי הראייה – היום, ולמשך 7 ימים (7).
ואם אמרה שראתה בבין השמשות וגם הגיעה לפנינו בבין השמשות – 11:
קודם כל כנ"ל,
+ טבילה בלילה השמיני – שמא עכשיו נחשב לילה (וכך פספסה יום טמא)
+ טבילת זיבה ממש עכשיו בבין השמשות (שמא ראתה אתמול בבין השמשות, ובין השמשות נחשב יום, כך שיכולה להספיק לטבול עכשיו ביום).
ואם אמרה "לא ראיתי כל עיקר" טובלת 15
(איך ייצתכן שמי שלא ראתה טובלת יותר ממי שראתה?! (והגמרא מדמה לסיפור מצחיק על דין שאינו דין בעיר "גלחי" (סדום)).
אלא הכוונה: ראיתי, ולא יודעת מתי וכמה ימים (כך שיכול להיות שהיא גם זבה גדולה)
אם באה ביום – טובלת 7 לנידה בלילה + 8 לזיבה ביום (כי אולי היום זה היום ה3 לזיבתה, ורק מחר מתחילה את הנקיים).
אם באה בלילה – טובלת 7 ימים לזיבתה + 8 לנידה (טובלת הלילה כי אולי זה היום האחרון, וטובלת גם בלילה נוסף כי אולי ראתה היום).
[1] ואמנם גם רב כשהתיר דיבר על מקרה שעשתה הפסק טהרה ביום שלפני תחילת הנקיים, ואילו כאן היא לא עשתה זאת, אבל מסבירים הראשונים: רב הצריך הפסק טהרה רק לחומרא, שלא נתיר אותה לבעלה בלי זה, אבל מן הדין לו היינו יודעים שהיא הפסיקה לראות – גם את זה לא צריך, וממילא ייתכן שאישה זו אכן הפסיקה לראות, ועברו עליה 7 ימים ללא ראייה, ועכשיו יכולה לבדוק ולהיטהר.
