(מא: שליש תחתון – מב: במשנה)
המשך מחלוקת שמואל ורי"ח – עבודה זרה ודאית של גוי שנשברה:
שמואל – מותרת (מניחים שהגוי ביטל אותה).
ר' יוחנן – עדיין אסורה – אין ספר מוציא מידי ודאי.
א. קושיות על ר' יוחנן שאמר אין ספק מוציא מידי ודאי.
שני מקרים בהם לכאורה ספק מוציא מידי ודאי:
1. חבר שמת והניח פירות – מניחים שהם מעושרים.
2. כהן שהתכופף מעל בור לבדוק את הנפל – מניחים שחולדה גרר האת הגופה והוא טהור.
תשובה: בשני המקרים לא מדובר בספק מול ודאי אלא:
1. ספק וספק – התבואה היא רק ספק טבל כי אולי הכניס אותה לבית לפני גמר מלאכה, הנפל רק ספק מטמא כי אולי היה שק שפיר.
2. ודאי וודאי – החבר ודאי עישר, החולדה ודאי גררה.
(מב. רבע עליון)
ב. קושיות על שמואל – מקרים בהם עבודה זרה שבורה עדיין אסורה
1. משנתנו – מצא יד או רגל – אסור.
תשובה – מדובר שהיד/רגל עדיין על בסיסם, כפי שראינו בדף הקודם.
2. יהודי לא מבטל ע"ז של גוי. ומשמע שגם לא ע"י שבירה. והרי לפי שמואל אם זה שבור זה אמור להתבטל מאליו.
תשובה –
a. אביי – אכן אם ישבור – יתבטל, ושם מדובר שרק פחס (שבזה גוי מבטל כי זו פעולה של ביטול, ויהודי לא כי יהודי לא יכול לבטל אלא רק השבירה מבטלת ופחיסה איננה שבירה).
b. רבא – אכן מדובר ששבר ומעיקר הדין זה מתבטל, אלא שחז"ל גזרו שלא.
3. יהודי שהביא אבנים מהמרקוליס אינן מתבטלות.
4. יהודי ששייף פסל – השיופים עדיין אסורים.
5. חכמים לר' יוסי – גם אם שחק וזרה לרוח זה אסור.
6. יהודי שחתך את ראש הרקון – עדיין אסור.
על הקושיות האחרונות הגמרא מביאה את אותו התירוץ – מדובר בגזירה דרבנן.
7. אסור ליהודי ליהנות מהעלים שנושרים מהאשירה על הירקות שלו.
תשובה:
a. שם עיקר עבודת הכוכבים עדיין קיימת.
דחייה – גם במקרה של שיוף הפסל היא עדיין קיימת.
b. שם הנשירה היא תהליך טבעי ולא מבטל את הע"ז.
(מב: 4+)
ג. קושיה על רי"ח – קן שבראש אילן אשירה – מוריד אותו עם מקל ולוקח.
מכאן שע"ז שנשברה מותרת – כשמואל.
תשובות:
1. מדובר שהקן עשוי מעצים של עצים אחרים, לא מהאשירה עצמה.
והראיה: שבאותה ברייתא כתוב שאם זה אילן של הקדש אסור מדרבנן אך לא מהתורה (אינו מעילה). מכאן שהעצים אינם מהעץ עצמו.
[ולמה אסור מדרבנן? שמא יהנו מהעץ עצמו, ובאשירה אין חשש כזה כי אנשים מתרחקים ולכן מותר].
דחיית הראיה: ייתכן שהעצים מהעץ הקדש עצמו, אך גדלו רק לאחר שהעץ הורקדש, ולכן הם אסורים רק מדרבנן.
2. מדובר בהקן מהעץ עצמו, אלא שמעצים שגדלו לאחר שהוקדש/נעשה ע"ז:
באשירה – עצים כאלו אכן אסורים מהתורה, ומדובר שהוא לא רוצה את העצים אלא את האפרוחים.
בהקדש – עצים כאלו אסורים רק מדרבנן, ומדובר שהוא רוצה לקחת את העצים.
(וביצים אסורים גם הם מדרבנן הן באשירה והן בהקדש).
תגובה אחת
לעבודה זרה מב: כתבת שהבר פלוגתא של ר' יוחנן הוא שמואל. אז אמנם לפרוש התוס' והרמב"ם שמואל (מא.) הוא כשיטת ריש לקיש (מא:-מב:), ואם כן נכון לומר שהבר פלוגתא של ר' יוחנן הוא שמואל, אבל כיון שלשאר ראשונים בינהם רש"י מט: כפי שציין הגר"א ביור"ד קמא, ב. אין חפיפה בין דברי שמואל לריש לקיש, יותר מדוייק לשמור על לשון הגמ' שריש לקיש הוא הבר פלוגתא של ר' יוחנן.