(מג: במשנה עד מד: 1-)
חלק א – משנה: איך משמידים ע"ז?
רבנן במשנה הקודמת (מב:) – יוליכם לים המלח
ר' יוסי במשנתנו (מג:) – שוחק וזורה לרוח, או לים.
אמרו לו חכמים – אם כן אז הוא נהנה מהע"ז כי האבק מזבל את האדמה.
[בפסחים כח.:
רבה – "ים" הכוונה לים המלח, ואז לא צריך לשחוק (כי אין שם אוניות ואין חשש שיהנו מהע"ז),
רב יוסף – הכוונה לים רגיל, וצריך שחיקה.
(תוספות בפסחים – הלכה למעשה אין מחלוקת בין רבה לרב יוסף, תוספות אצלנו אומרים שיש).
ראיות לר' יוסי בברייתא
1. משחיקת העגל –
"וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר" (דברים ט, כא) – ור' יוסי מבין שזה היה נחל אכזב, ללא מים.
דחייה – שם זרק לנחל עם מים, ולכן לא היה חשש זיבול (ולמה שחק אם כבר שרף וזרק למים? כדי לבדוק אותם כסוטה).
2. משחיקת המפלצת של אמא של אסא –
"וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן" (דברה"י ב טו, טז) – ובנחל קדרון אין מים.
תשובה – מדובר שזרק לאזור בנחל קדרון שאינו מגדל צמחים ואין בעיית דישון.
(ואמנם את הדם שהיה זורם באמת המים מהעזרה לנחל קדרון כן מכרו לגננים בנחל, אך שם זה היה באזורים שבהם הנחל כן מגדל צמחים).
(מה זה מפלצת? נוטריקון: מפליא ליצנותא, שהייתה נבעלת לו).
3. חזקיה כיתת את נחש הנחושת –
"הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת… וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ.." (מלכים ב יח, ד).
תשובה – הנחש לא היה ע"ז (היה שייך למשה ("עשה לך נחש") וליורשיו, וגם אם אחרים עבדו אותו – אין אדם אוסר דבר שאינו שלו), וחזקיה רק כיתת אותו כי אחרים טעו בו.
4. דוד לפסלים של הפלשתים – "וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו" (שמ"ב ב, כא), והכוונה לזרייה ברוח כמו שכתוב – "תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם" (ישעיהו מא, טז)
תשובה – במקבילה בדברי הימים כתוב שדוד שרפם (האם שריפה זה מספיק, ואז לא צריך שריקה לים המלח? אם כן, אז הרי גם משה רבינו שרף את העגל, אז מה בכלל הניסיון להוכיח משם שאין חשש של הנאה מהזבל, הרי זה ממילא כבר נשרף?)
ואיך נסביר את הסתירה בין הפסוקים?
לאחר הפסד הפלשתים באותו קרב ערק איתי הגיתי מהפלשתים לישראל, וביטל את כל הע"ז של הפלשתים. לכן: לפני הביטול דוד שרף, לאחר הביטול הוא לקח והשתמש.
[ואגב מסופר שדוד גם השתמש בעטרה של האליל של בני עמון ("וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד…" (שמ"ב יב, ל)) גם כן – כי איתי הגיתי ביטלו.
ואגב, הגמרא עוסקת באותה עטרה:
A. העטרה שקלה כיכר זהב (כ30 ק"ג), איך דוד לבש אותה על ראשו?
a. הוא לא לבש, הכוונה שהייתה ראויה לדוד.
b. היה מגנט בכיסא דוד שהקל את משקל העטרה.
c. הכוונה שהאבן שבה היה שווה בערכה לכיכר זהב.
B. העטרה הנה סימן למי שראוי להיות המלך – זֹאת הָיְתָה לִּי כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי (תהלים קיט, נו) – דוד הצביע על העטרה ואמר שהיא עדות לכך שהוא שומר על התורה וראוי למלכות – מעצם העובדה שהעטרה התאימה לו בול (והגמרא מספרת שעל יואש היא התאימה אבל על אדוניה בן חגית היא לא).
ואיפה הוא הניח תפילין?
רב שמואל ברי"צ: יש מקום בראש לשני בתי תפילין (זה מעל זה), וכן יש מקום לעטרה ומעליה התפילין.
(מד: במשנה)
חלק ב – משנה: כיצד ר"ג רחץ בבית המרחץ של אפרודיטי?
שאל גוי את ר"ג כיצד הוא רוחץ שם, תחילה ענה לו שלא יכול לענות בבית המרחץ, וכשיצאו ענה לו 3 תשובות:
1. בית המרחץ היה כאן קודם.
2. בית המרחץ הוא העיקר, הפסל הוא שדרוג ונוי לבית המרחץ ולא להפך.
3. במצב שבו מבזים את הפסל (רוחצים ומשתינים לפניו) מותר ליהנות ממנו (כי התורה לא אסרה פסל שלא מתנהגים אליו כאלוהות, ובגמרא קצת משמע שזה בגלל שההתנהגות המבזה מבטלת את שם הע"ז ממנו).
גמרא:
א. איך ענה לו שאסור לענות בבית המרחץ, הרי עצם האמירה הזו היא גם תורה?
תשובה – בברייתא כתוב שגם את זה ענה רק בחוץ.
ב. האם התשובה של ר"ג הייתה טובה?
ר' אושעיא – לא (תשובה "גנובה", מטעה, כמו גניבת דעת), ר' חמא – טובה.
מה המחלוקת? 4 הסברים, לא לפי הסדר:
התשובה לא טובה כי אמור להיות אסור:
A. המחלוקת לגבי תשובה 3 – שמבזים אותה:
ר' אושעיא – התשובה לא טובה, ש הרי בבעל פעור פוערים לפניו וזה עדיין נחשב ע"ז ואסור.
ר' חמא בר יוסף – התשובה טובה, כי בבעל פעור זו עבודתו, אך באפרודיטי זה לא חלק מעבודתה.
B. רב שימי בר חייא – ג"כ לגבי תשובה 3:
ר' אושעיא – התשובה לא טובה וזה אמור להיות בכל מקרה אסור, שהרי המשנה קובעת שאם גוי זלזל בפסל שלו כמו למשל השתין בפניו, זה לא מבטל אותה.
ר' חמא בר יוסף – התשובה טובה. שם הוא כעס באופן זמני על אלוהיו ולכן זה לא ביטול, אבל אצלנו באופן קבוע מבזים אותה (ולכן זה גורם לה לא להיות אסורה/מבטל אותה) .
התשובה לא טובה כי אמור להיות מותר, כי עצם קביעת מקום מרחץ של ע"ז לא אוסרת אותו:
C. אביי – המחלוקת לגבי תשובה 1 – שזה תלוי מי היה כאן קודם (ואם הע"ז קדמה אז אמור להיות אסור מעצם השייכות של המרחץ לע"ז):
ר' אושעיא – התשובה לא טובה, כי זה מותר בכל מקרה ולא משנה מי היה קודם,
כמו שמפורש במשנה (נא:) שמותר להשתמש במרחץ של ע"ז כל עוד לא מוכיר להם טובה על כך (רש"י – ולא משלם להם).
ר' חמא בר יוסף – ר"ג הוא הנשיא, וגם אם לא מוכיר להם טובה במפורש, הם מתכבדים בזה שהוא שם וזה כאילו מוכיר טובה. לכן אצלו זה כן משנה מי היה קודם.
D. רבה בר עולא – לגבי תשובה 2 – שכאן מותר כי הע"ז היא נוי למרחץ ולא להפך.
ר' אושעיא – התשובה לא טובה, כי גם אם היו אומרים להפך (נעשה מרחץ נוי לע"ז) זה היה מותר, כי רק אם הקריבו בפועל לע"ז אז זה יכול להיאסר, ולא בדיבור (אין "הקדש" לע"ז) .
ר' חמא בר יוסף – התשובה טובה, אמנם המרחץ עצמו לא נאסר בהנאה בפני עצמו, אבל פעולת הרחיצה שם אסורה אם היא יוצרת נוי לע"ז (מאירי – היא יכולה לגרום לאחרים לעבוד אותה – אז מה זה משנה מי הנוי של מי?). לכן הדגיש ר"ג שכאן המצב הוא הפוך – הע"ז יוצרת נוי למרחץ.
