(עב. 5+ עד עג. במשנה)
חלק א – פסיקת המחיר
א. פסיקת מחיר היא תנאי לגמירות דעת
סיפור: אדם אמר לחברו שאם בעתיד יסכים למכור שדהו, הרי היא קנויה לקונה מעכשיו. ולא פסקו מחיר. ובסוף מחר לאדם אחר.
רב יוסף – הראשון קנה.
אביי – השני, כי עם הראשון לא פסק מחיר לכן אין גמירות דעת.
ראיות:
1. ממשנתנו – שכל עוד המוכר והקונה לא פסקו את המחיר לכל ליטר – אין גמירות דעת לקניין היין (שם זה גרם לחומרא שהיין עדיין של היהודי כשהגוי נגע בו ולכן אסור ליהודי לקבל עליו כסף).
דחייה – אולי שם זו חומרא מיוחדת ביין נסך.
2. מברייתא שהביא רב הונא – אדם קנה פירות כשהיו עדיין על הפועלים של המוכר, כל עוד לא פסק – יכולים לחזור בהם (יש שם גם צורך במעשה קניין שזה אם מדד (משיכה/חצר) או שפרקו את הסחורה בחצר הקונה (חצר)).
ב. עוד לגבי מכירה מעכשיו אם אתרצה בעתיד
כאמור, אם כן פסקו מחיר – זה חל.
A. אם בא מישהו למוכר והציע יותר כסף מהראשון –
רב כהנא – עדיין הראשון קונה.
רב יעקב מנהר פקוד – השני. כי הרי הראשון קונה רק אם המוכר יתרצה למכור, וכאן לא התרצה למכור במחיר שקבעו אלא רק במחיר יקר יותר (לכן זה כאילו אנסוהו להתרצות).
B. פסיקת מחיר על ידי אחרים
הצדדים יכולים להסכים שאחרים ישומו את המחיר ואז כן יש גמירות דעת כבר עכשיו.
- אם אמרו "כדשייימי בתלתא" – מספיק 2 מתוך 3 אנשים שיסכימו למחיר (כמו רוב של בית דין), אך אם אמרי "כדאמרי בתלתא" (לא מלשון שומא של בי"ד) או אמרו 4 – אז צריכים כולם להסכים למחיר.
- אם אמרו שישומו שלושה אנשים (ולא החליטו מי), ואז בחרו שמאים, ואחד הצדדים לא מרוצה לרוצה שיבחרו אחרים בקיאים יותר –
רב פפא – יכול לבטל ולחכות לאחרים.
רב הונא בריה דרב יהושע – לא יוכל, כי מי אמר שהם בקיאים יותר.
(עב. במשנה)
חלק ב – רב הונא: ניצוק נחשב חיבור ליין נסך
(ניצוק – שפיכה מכלי לכלי או במורד צינור, קטפרס – נוזל שנשפך במורד מדרון. מבחינתנו נתייחס לשניהם כניצוק. אשבורן – ההפך מניצוק, כלומר נוזל עומד).
לכן אם מוזגים יין כשר לתוך כלי עם יין נסך – כל היין שבאוויר ושבכלי המוזג ייאסרו.
א. מקור:
1. משנה בטהרות: ניצוק אינו חיבור לטומאה וטהרה, משמע שהוא כן ליין נסך.
דחייה – בסיפא שם כתוב שאשבורן הוא כן חיבור לטומאה וטהרה, האם גם שם תדייק שליין נסך הוא לא?! (הרי ודאי שהוא כן). אלא משם אין לדייק ליין נסך.
2. משנתנו ברישא – יהודי מזג יין דרך משפך (מפתח רחב לפתח צר) לכלי של גוי, ואחר כך לכלי של יהודי – אם נשאר במשפך "עכבת יין" – כל היין השני אסור.
איך הטיפת יין נאסרה? לכאורה על ידי "ניצוק".
דחייה – בבריתתא של ר' חייא מבואר שכאן היין שבכלי של הגוי ממש נגע במשפך
(ובכל זאת יש כאן חידוש כי הטיפה שנשארה במשפל היתה מעל זה, והחידוש הוא שמקרה כזה זה כן נחשב מחובר (ולא קטפרס), אבל לגבי ניצוק אולי הברייתא עצמה התלבטה).
3. משנתנו בסיפא – המערה יין מכלי לכלי (= ישראל מערה לכלי של גוי שיש בו טיפות יין אסורות) – מה שבכלי העליון מותר. משמע שמה שבאוויר אסור מדין ניצוק.
(ולמה הניצוק לא אוסר את מה שבכלי העליון? כי עושה "מקטיף קטופי" – בהפסקות כך שאין שלב שהכל מחובר לכלי העליון).
דחייה – הדיוק לא טוב, שהרי מיד אחר כך כתוב שמה שבכלי התחתון אסור. מכאן תוכל לדייק שמה שבאוויר מותר…
4. ברייתא – המערה יין מחבית לבור – הקילוח שבאוויר נאסר. לכאורה הכוונה שיש בבור יין אסור, והיין שבאוויר נאסר מדין ניצוק (ואילו היין שבכלי העליון לא נאסר כנראה כי מדוב רב מקטיף קטופי")
דחייה – רב ששת פירש שמדובר בגוי שמערה יין (גם לכלי ריק) והיין נאסר מדין כוחו.
ולמה היין שבכלי לא נאסר מהזזתו? כי כוחו זו גזירה דרבנן נוספת, ולא החמירו אלא ביין שמזג החוצה.
(עב: באמצע)
ב. למעשה – הוראה של רב חסדא למוכרי היין – כשאתם מוזגים תחששו לניצוק,
ולכן תעשו או "קטפי קטופי" – קצת קצת כנ"ל.
או "נפצי נפוצי" – מזיגה מרחוק, כך שאין שלב שיש רצף בין הכלי העליון לתחתון.
[אגב זה עוד הוראה של רבא למוכרי היין להיזהר גם מ"כוחו" –
ולא לתת לגוי לעזור במזיגה, שמא יהיה רגע שימזוג לבד ויאסור מדין כוחו (כל עוד הוא רק עוזר זה לא אוסר)].
ג. מקרים דומים לניצוק
A. גישתא ובת גישתא (קש בצורת ^ שמוציא יין מכלי אחד לאחר. מוצצים קצת בהתחלה ואז השאר יוצא לבד),
אם גוי נגע ביין שיוצא – רבא אוסר את כל היין שבשני הכלים, גם העליון.
ושאל רב פפא – הםא זה משום שניצוק חיבור?
רבא – לא, זה אסור גם אם ניצוק רגיל לא חיבור, כי שם היציאה היא טבעית וקורית מאליה (אחרי המציצה הראשונית) כרגע, וזה יותר מחובר.
B. קנישקנין – כלי יין עם כמה קשים שעולים כלפי מעלה, ושותים ממנו כמה אנשים בעזרת מציצה
כל עוד כולם שותים – לא נחשב חיבור, כי ברגע שיפסיקו למצוץ הזרימה תיפסק. לכן יהודי וגוי יכולים לשתות ממש יחד (וצ"עמה זה שונה מהמינקת שראינו בדף נח. שכן נחשב חיבור),
אך ברגע שמפסיק לשתות – היין האחרון שנגע בפיו חוזר לכלי, לכן צריך להיזהר להפסיק לפני הגוי.והגמרא מספרת שרבה בר רב הונא התיר את זה בבית הריש גלותא ואולי אף שתה בעצמו.
להסבר על ה"גישתא ובת גישתא" ראו כאן
(שימו לב לדקה 2:35 שגם הוא קורא לזה "גישתא") –
http://www.youtube.com/watch?v=J6gV5LtSPuI
