סנהדרין נב – תלמוד בבלי דף יומי

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)

להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף, גמרא תלמוד בבלי סנהדרין נב

(נב. במשנה – נב: במשנה השנייה)

חלק א – מצוות הנשרפין

משנה –

איך שורפים – שופכים לתוך פיו פתילת עופרת (עופרת שחיממו עד שנהייתה נוזלית), ושורפת את מעיו מבפנים.
איך פותחים את פיו –

ת"ק – חונקים אותו (עם סודר קשה מצופה בסודר רך), כדי לאלץ אותו לפתוח את הפה
ר"י – אם יחנקו וימות מהחנק לא קיימו את המצווה, אלא פותחים בכח בצבת.

גמרא –

א. מניין ששורפים מבפנים ולא בשריפה של ממש?

1. A. הדעות –

דעה ראשונה – גז"ש מעדת קורח (אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים (במדבר יז) – לגבי 250 מקריבי הקטורת)

מניין שזה שריפה מבפנים – "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם" – נפשם נשרפה.

ואילו ר' אלעזר – שם נשרפו בשריפה רגילה מבחוץ

ומה לומד מ"בְּנַפְשֹׁתָם" – שהכל קרה בגלל נפשותם – שקורח האכיל והשקה אותם וכך התקרבו אליו.

ר' אלעזר – גז"ש מנדב ואביהוא (וַאֲחֵיכֶם כׇּל־בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת־הַשְּׂרֵפָה (ויקרא י)

מניין שזו שריפה מבפנים – וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'

1. וימותו משמע מוות טבעי (כמו מוות מזיקנה) שהגוף מבחוץ עדיין קיים.
2. אותם – משמע רק אותם, ולא את גופם.

ואילו הדעה הראשונה – שם זה שריפה רגילה מבחוץ,

ומה עושה עם הפסוק –

1. "וימותו" – אכן גם הוא מודה שבהתחלה השריפה היתה מבפנים (יצאו שני לשונות אש מקודש הקודשים ונכנסו דרך החוטם ושרפום), אבל אח"כ היתה גם בחוץ.
2. "אותם" – ולא את בגדיהם.

(נב. רבע תחתון)

1. B. למה לא לומדים מפרים הנשרפים

(כמו חטאת פר העלם דבר של ציבור, שדמו נזרק בקודש, ואח"כ בשרו נשרף מחוץ למחנה בשריפה ממש).

תשובה – כי יותר דומה לבני אהרן/קורח:

דמיון לבני אהרן/קורח –

1. מדובר באדם,
2. מדובר באדם שנשרף כי חטא
3. מדובר שהשריפה היא זאת שהורגת (בניגוד לפר שנשחט קודם),
4. בשניהם לא שייך פיגול[1]

דמיון לפרים הנשרפים:

1. מכשיר – בשניהם מקיימים בשריפה את רצון ה' (בניגוד לקורח ובני אהרן שהיה עונש ולא קיום של מצווה)
2. לדורות – בניגוד לקורח ובני אהרן שהיה דבר חד פעמי.

1. C. למה כל צד לא לומד מהשני (מבני אהרן/קורח) שזה שריפה ממש?

עונה רב נחמן –
יש עוד לימוד שזה שריפה מבפנים – ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה.

אז למה צריך את הלימודים מקורח/בני אהרן?
תשובה:
כי קודם צריך ללמוד ששריפה מבפנים בכלל נחשבת שריפה,
אח"כ צריך ללמוד מ"ואהבת" שבוחרים שריפה כזו על פני שריפה רגילה.

(נב. 4-)

1. D. אגב – אגדתא על קורח ועל בני אהרן:
2. חטאם של נדב ואביהוא –
   שאמרו – מתי ימותו שני זקנים הללו (משה ואהרן) ואני ואתה ננהיג את הדור,
   אמר להם הקב"ה – נראה מי יקבור את מי…
3. לגבי קורח –
   ראינו שמשך אותם באוכל ויין, ולגבי זה אומר ר' אלעזר שעשיר עם הארץ שנותן מתנות לת"ח – ככל שנותן לו הוא מפסיק לכבד אותו.

(נב: 5+)

ב. מקרים בהם שרפו בת כהן שזינתה בשריפה רגילה

1. בגמרא – אימרתא בת טלי זינתה ורב חמא בר טוביה שרף אותה במדורה רגילה.

אמר רב יוסף שהוא טעה בשני דברים:

1. טעה בהבנת המשנה ששורפים מבפנים ולא מבחוץ.
2. טעה לחשוב שדנים דיני נפשות גם כשאין מקדש

("וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל־הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" – רק כשיש כהן במקדש יש משפט (דיני נפשות)).

2. במשנה – אמר ר' אלעזר בר' צדוק – מעשה בבת כהן ששרפוה במדורה רגילה,

ענו לו חכמים – מפני שלא היה בי"ד של אותה שעה בקי (רב יוסף – היו צדוקים).

והרי בברייתא הסיפור אחרת:
ראב"צ מעיד שכשהיה קטן שרפוה,
וענו לו שאין מביאים ראיה מהקטן.

עונה הגמרא – שני המקרים קרו,
וקודם סיפר להם על מה שקרה כשהיה קטן (הברייתא) ולא הקשיבו לו כי היה קטן,
ואח"כ סיפר להם גם מה שראה כשהיה גדול, ושם ענו לו כי היו צדוקים.

(נב: באמצע במשנה)

חלק ב – מצוות הנהרגין (מיתת "הרג")

א. איך עורפים את ראשו?

ת"ק – מתיזים את ראשו בסיף (חרב) מהצוואר, כדרך שהמלכות עושה, כשנידון עומד

כי זה פחות מנוול

            ר"י – מניחים את ראשו על סדן עץ, וקוצץ בקופיץ (סכין בשר).

1. במשנה: כי זה פחות מנוול
2. בברייתא: כי סיף זה "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ"

אך רבנן – הריגה בחרב מוזכרת בתורה ("הַכֵּה תַכֶּה אֶת־יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי־חָרֶב" בעיר הנידחת) כך שזה לא נחשב חוקות הגויים

(כפי שגם המנהג לשרוף את חפצי המלך הקודם לא נחשב חוקות הגויים כי גם הוא מוזכר בתנ"ך).

ב. מקורות – 1. מניין שחרב זה עריפת הראש? 2. מי נהרג בחרב?

(בגמרא שתי השאלות מעורבבות, כאן נפצל ביניהן)

1. A. מניין שזה עריפת הראש מהצוואר?
   אולי זה דקירה, או גיסטרא (לחתוך את כל הגוף לאורכו), או בקופיץ מהעורף?
2. כתוב בעיר הנידחת "לְפִי־חָרֶב" (דברים יג) – מהפה (צד) של הסכין, ולא בחוד הקדמי.

ואולי הכוונה לגיסטרא (לחותכו לאורכו של הגוף)?
עונה ר"נ – "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה.

2. בהמשך הגמרא – "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ" (דברים כא) – הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה, שכמו שאותה חותכים עם סכין בצוואר, כך גם הנהרגים.

אז אולי נקיש עד הסוף ונחתוך מאחורה עם קופיץ?
עונה ר"נ – "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה.

1. B. מי נהרג בחרב?

משנה (עו:) – עיר הנידחת ורוצח.

1. a. עיר הנידחת – כאמור – לְפִי־חָרֶב (דברים יג).
2. b. רוצח –
3. מי שרצח את עבדו הכנעני – וְכִי־יַכֶּה אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ… נָקֹם יִנָּקֵם (שמות כא)
   ונקמה זה בחרב – וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם־בְּרִית (ויקרא כו).
4. ולגבי רוצח בן חורין – אולי נהרג בחנק ולא בהרג?

תזכורת: ראינו אתמול מחלוקת בסדר המיתות:
רבנן – סקילה ושריפה הרג וחנק.
ר"ש – שריפה וסקילה חנק והרג.

לפי רבנן שהרג חמור מחנק –

אז נעשה קל וחומר מרוצח עבד לרוצח בן חורין שגם אצלו נחמיר בעונש.
אם על רצח עבד מקבל את העונש החמור יותר,
קל וחומר שעל רצח בן חורין שיקבל את החמור יותר.

אבל לפי ר"ש שהרג הכי קל, אולי הקלו דווקא ברוצח עבד?

נלמד מעגלה ערופה בהיקש הנ"ל – הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה.

(כלומר ההיקש גם מלמד מי נהרג (רוצח) וגם איך (בחרב מהצוואר).

[1] לא ברור לי למה זה נחשב כדבר בפנ"ע, לכאורה זה פשוט נובע מההבדל הראשון שמדובר באדם ולא בבהמה, או מזה שנשרפים כי חטאו ולא כחלק מקרבן.