סנהדרין נג – תלמוד בבלי דף יומי

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)

להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף, גמרא תלמוד בבלי סנהדרין נג

(נב: במשנה השנייה – נד. שליש)

חלק א – מצוות הנחנקים (איך חונקים, והמקור לחנק)

משנה – כורכים סודר רך מסביב לסודר קשה סביב צווארו ומושכים משני הצדדים ונחנק.

גמרא – ת"ר – המקור לחנק –
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת־אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת־יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת (ויקרא כ, י),
וסתם מיתה זה חנק. אבל מניין? –

ר' יאשיה – חנק זאת המיתה הכי קלה (כרבנן), ובסתם מיתה נותנים את הקל.

ומניין שיש בכלל דבר כזה חנק בעולם?
עונה רבא – גמרא גמירי לה שיש 4 מיתות לפי סדר החומרה,[1] אבל לא נמסר באיזה חטא יש מיתה.

ר' יונתן לפי ההסבר של רבי – הרג הכי קל (כר"ש), לכן זה לא ההסבר,
אלא – גז"ש ממיתה בידי שמיים ("וַיָּמֶת גַּם־אֹתוֹ" (בראשית לח, י)), שהכוונה למיתה שאין בה רושם חיצוני.

                        ואולי הכוונה לשריפה (מבפנים, שגם לא משאירה רושם חיצוני)?
תשובה – מזה שבבת כהן כתוב שריפה, מכאן שסתם מיתה אינה שריפה.

(כאן אמרנו שסתם מוֹת־יוּמַת זה חנק. זה מוביל אותנו לסוגיה הבאה שם עולה הווה אמינא שמות יומת זה סקילה).

(נג. +6)

חלק ב – סקילה

א. המקור למי נסקל – גז"ש מאוב וידעוני

כלומר, המשנה (בהמשך העמוד) מזכירה 18 נסקלים, בחלקם זה מפורש בפסוקים אבל בחלקם זה גז"ש מאוב וידעוני – וְאִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי־יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם (ויקרא כ, כז) –

שואל ר' זירא – האם הגז"ש ממוֹת יוּמָתוּ או מדְּמֵיהֶם בָּם?
אביי – מדְּמֵיהֶם בָּם (כי אם זה ממות יומתו, למה כתוב דמיהם בם?).

1. אז למה כתוב גם מוֹת יוּמָתוּ?
   ללמד שאם אין אפשרות להרוג את הנידון במיתה הראויה לו, הורגים איך שאפשר (למשל אם בורח, אפשר לירות בו חץ מרחוק).

[הכפלות של מות יומת נאמרה ברוצח (ועיר הנידחת), ובחייבי סקילה,
אולם בתוספתא זה נלמד גם לשאר חייבי מיתות מ"וביערת הרע מקרבך",[2]

1. משמע שגם לר' זירא היה קשה ללמוד מ"מות יומת", ולמה? כי:
2. רב אחא מציע – כי הרי גם באשת איש ומכה אביו ואמו כתוב מות יומת,
   ובכ"ז לא לומדים גז"ש שזה סקילה, אלא זה חנק (כי סתם מיתה חנק, כדלעיל).

אבל אומר רב אחא: זה לא קשה – כי שם יש לימוד למה זה לא סקילה:
באשת איש – מזה שבנערה מאורסה מפורש סקילה, מדויק שבאשת איש זה לא.
במכה אביו ואמו – נלמד גז"ש (מות יומת) מאשת איש (עדיף תמיד לעשות את הגז"ש למיתה קלה יותר).

2. קשה לו משאר הנסקלים,
   למה ללמוד גז"ש מאוב וידעוני שזה סקילה, אם אפשר לעשות גז"ש למיתה קלה יותר (חנק מאשת איש,[3] סיף מרוצח)?

אלא לסיכום –
באמת, כאמור, הגז"ש של סקילה מאוב וידעוני לא מ"מות יומת" אלא מ"דמיהם בם",
וזה שבכ"ז כתוב מות יומת מלמד כאמור שהורגים אותו במה שאפר להרוג,
ובאשת איש ומכה אביו ואמו שכתוב מות יומת בלי דמיהם בם, לומדים שסתם מיתה זה חנק.

(נג. במשנה)

ב. משנה – אלו הן הנסקלין:

(סיימנו עם תיאור התהליך הטכני של 4 המיתות, עכשיו המשנה עוברת לפרט מי חייב איזו מיתה)

1. A. החייבים השונים:
2. איסורי עריות – הבא על אמו, אשת אביו, אשת בנו (כלתו),
   הבא על זכר, בהמה, הנבעלת לבהמה,
   הבא על נערה מאורסה.
3. ענייני פגיעה בה' – המגדף, עובד ע"ז, הנותן מזרעו למולך, בעל אוב וידעוני, מסית לע"ז, מדיח (עיר שלימה לע"ז), המכשף,
4. מחלל שבת,
5. פגיעה בהוריו – מקלל אביו ואמו, בן סורר ומורה.
6. B. איסור אשת אביו ואשת בנו קיים תמיד –

בין בחיי אביו/בנו, בין לאחר מותם (בניגוד לאשת איש)
בין מן האירוסין, בין מן הנישואין.

1. C. ביאה אחת שיש בה כמה איסורים:
2. הבא על אימו, שהיא אשת אביו –

ת"ק – חייב פעמיים (שתי חטאות)
ר"י – חייב רק אחד משום אמו.

2. הבא על אשת אביו או אשת בנו (כלתו) –
   ת"ק – חייב פעמיים (סקילה + חנק על אשת איש)

ג. גמרא – הסבר מחלוקת רבנן ור"י באמו שהיא אשת אביו (רבנן – 2, ר"י – 1)

1. A. שיטה א – המשנה – ר"י חולק בכל מקרה ומחייב רק אחד,

(ההסבר של הגמרא על זה הוא בנג: שליש)

(ויקרא יח (אחרי מות – האזהרות) –

ז – אמו – עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.
ח – אשת אביו – עֶרְוַת אֵשֶׁת־אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא.
טו – כלתו – עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.

ויקרא כ (קדושים – העונשים) –

יא – אשת אביו – וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת־יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם.

כולם לומדים מפסוק ז לגבי אמו:

1. אביי – אִמְּךָ הִוא (ז) מיותר, ומלמד שאם היא גם אמו וגם אשת אביו – חייב רק משום אמו, ולא משום אשת אביו.

דחיות:

1. הרי גם כתוב עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא (ח) – משם אפשר ללמוד להפך, שחייב רק משום אשת אביו ולא משום אמו.

(ואם נצרף את שני המיעוטים (אמך היא, ערוות אביך היא) יוצא שלא יהיה חייב כלל!)

2. ותו – הרי חכמים דורשים מ"אמך היא" דרשה אחרת (של רב שישא בריה דרב אידי (להלן נד.)), אז סביר שגם ר"י דורש אותה דרשה!

(נג: שליש תחתון)

1. רב אחא בריה דרב איקא – לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ (ז) – לשון יחיד, על ערווה אחת אתה מחייבו.

דחייה – והרי גם בכלה יש נוסח דומה (עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה… לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ( (שם טו), ושם הרי כולם במשנה מסכימים שחייב משום שניהם!

(נג: 4-)

• רבא – דומה לאביי ("אִמְּךָ הִוא") אבל משתמש גם בתחילת הפסוק – עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ –
  1. עֶרְוַת אָבִיךָ – אין הכוונה לשוכב עם אביו, אלא לאשת אביו (נלמד מגז"ש בנד.), לכאורה בין אם היא גם אמו ובין אם לא.
  2. וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה – אמו, גם אם אינה אשת אביו,
  3. ועכשיו אִמְּךָ הִוא – ממעט שבאמו אשת אביו – חייב רק על אמו.

ואיך זה פותר את הקושיות על אביי

1. הרי בפסוק ח גם ניתן לדייק להפך (עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא)?
   תשובה – פסוק ז שונה מפסוק ח:
   פסוק ח מדבר רק על אשת אביו, ולא בא למעט את אמו. רק פסוק ז מדבר על שתיהן, ולכן בא למעט.
2. הרי חכמים דורשים מ"אמך היא" דרשה של רב שישא, וסביר שגם ר"י דורש כך?

תשובה – ר"י לא דורש את זה לרב שישיא:
כי רק חכמים דורשים מ"אמך היא" את רב שישא, כי כיוון שלדעתם הפסוק עוסק רק באמו, אין צורך במיעוט במקרה של אשת אביו, וממילא "אמך היא" פנוי לדרשה.

אבל לר"י שהפסוק עוסק באשת אביו + אמו, "אמך היא" נצרך למיעוט הנ"ל.

(נד. 1+)

            ותניא כוותיה דרבא –
הברייתא כרבא, אבל מוסיפה שתי גז"ש בין שני הפסוקים:

[הפסוק של האזהרה (ויקרא יח, ז) – עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ
והפסוק של העונש (ויקרא כ, יא) – וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת־אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת־יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם]

מצד אחד – לומדת מפרק כ לפרק יח –
שכמו שבפרק כ "ערוות אביו" הכוונה לאשת אביו, כך גם בפרק יח (ולא למשכב זכר).

מצד שני לומדת מפרק יח לפרק כ –
שכמו שפרק יח כולל במפורש את אמו (גם שאינה אשת אביו), כך גם בפרק כ כולל את אמו.

ואיך רבנן (שמחייבים 2) דורשים את הפסוקים? את זה נראה מחר.
(הגענו לנד. שליש)

2. B. שיטה ב – הברייתא ממתנים את ר"י – שאם באמת היתה אשת אביו – אכן חייב 2.
   ומה שאמר שחייב 1 זה כי לא היתה ראויה לו, ולא באמת היתה אשתו, ולכן נשאר רק איסור אמו.

באיזה מקרה –

1. שאסורה על אביו בכרת/מיתת בי"ד,

דחייה – אם כן גם רבנן ודאי יודו שלא מקודשת ולא חייב משום אשת אביו!

2. שאסורה על אביו באיסור לאו,
   ונאמר שר"י סובר כר"ע שאין קידושין תופסים בחייבי לאוים, ולכן לא אשתו,
   ורבנן סוברים שתופסים והיא אשתו.

מתיב רב אושעיא – האם באמת סובר ר"י כר"ע?
הרי במשנה ביבמות (כ.): מי שנפלה לייבום ואסורה על היבם –
באיסור כרת – לא חולצת ולא מתייבמת,
באיסור מצווה או איסור קדושה (דרבנן או לא, ור"י – להפך), חולצת ולא מתייבמת,
כלומר לאו אינו ככרת וקידושין תופסים.

ומעצם זה שר"י פירש את המילים, משמע שמסכים למשנה!

תשובה – רק ביאר את המילים לדברי רבנן,
אבל הוא עצמו חולק ואומר שבאיסורי לאו לא חולצת ולא מתייבמת.

[1] רש"י נב: ד"ה אלא להקל, אולם ראה רש"י כאן.

[2] ויש מחלוקת ראשונים אם בשאר המקרים ממיתים דווקא במיתה אחרת מ4 המיתות או בכל דרך.

[3] ולזה אפילו לא צריך גז"ש אלא אפשר פשוט ללמוד שסתם מיתה זה חנק! (תוס')