גמרא דף יומי – ברכות נג

Download

לתרשים: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(נב: 9- – נג: סוף הפרק)

נמשיך במשנה,  עוד דין אחד עם מחלוקת וכמה דינים ללא מחלוקת.

חלק א – נר הבדלה

א. נר ששבת

A. שבת ממלאכת איסור

אבל של יולדת או שהיה דלוק מע"ש מותר.

ובכל זאת – של גוי אסור.

B. נר של עכו"ם

a. מתי אסור

מצד אחד – במשנה לא מברכים על נר של עכו"ם – שלא שבת.

מצד שני – גוי-ישראל-ישראל – כן, גוי-גוי-ישראל – לא.

הגמרא מניחה שהמעבר בין האנשים לא משנה, כי אז אין הבדל בין שני המקרים.

אלא כנראה שיש התחדשות של האש, אבל לא התחדשות מוחלטת (אחרת לא יהיה איסור להוציא להבה),

ולכן באמת אם אם עובר זמן ממוצ"ש, מן הדין מותר
אבל גזרו – שבנר ישיר מנכרי או נכרי מנכרי אסור, שמא ישתמש מנכרי מיד במוצ"ש.
אבל דרך ישראל לא גזרו.

b. חשש שזה של נכרי (נג. באמצע)

1. 1. ת"ר – ראה מחוץ לעיר אור בעיר, אם רוב גויים – לא מברך, חצי חצי – מברך (זה רק ספ”ס, כי אולי של יהודי, ואם של גוי – אולי לא עשו בו מלאכה בשבת).
2. 2. ת"ר + רב – ראה אדם עם אש מיד במוצ"ש, אם גדול – סביר שזה גוי, אם תינוק – בודק אחריו.

ב. צריך נר שנעשה להאיר

1. 1. כבשן

a. כשרואה אור מרחוק ולא יודע מה הוא, אם עבה ככבשן – לא.

b. (בעקבות ברייתות סותרות) – בכבשן תנור וכיריים – בהתחלה לא, בסוף כן.

1. 2. אור בבית הכנסת, סתירה בין ברייתות:

a. אם יש אדם חשוב אז לא (כי הודלק לכבודו).

b. גם כשיש אדם חשוב, אם יש חזן (שמש) מותר.

c. גם כשיש שמש, אם יש ירח – לא.

1. 3. לא על נר של מתים (נג. שליש תחתון) – כי נעשה לכבוד.

איך יודעים? רב – אם מכבים ביום.

ג. עד שיאותו לאורו (נג: 1+)

ברייתא – צריך לראות ולהנות מהאור.

1. 1. ר"י-רב, רב אשי – מספיק שלנר יש פוטנציאל, ולא צריך לעמוד קרוב (וכך נהג ר"י בפועל שברך על של אדא דיילא שכנו הרחוק, וכן עוד אמוראים לפי הגירסא של הרשב"א שכך עשו).

והברייתא – באה לשלול נר ש"עמיא ואזלא".

1. 2. רבא, עולא וחזקיה – צריך שלאדם יש פוטנציאל להנות, לכן צריך להיות קרוב מספיק להכיר בין סוגי מטבעות
2. 3. ליהנות בפועל – אין דעה כזו, אך נהגו להסתכל על הציפורניים.

ד. כוח הנר

1. 1. כאמור – עמיא ואזלא – לא.
2. 2. ת"ר – גחלים לוחשות – כן (שמכניס קיסם ונדלק) ,

א(ע)וממות – לא.

ה. ר"י-רב – אינו חובה כל כך, ולא חייבים לחזר אחריו, ור' זירא קיבל זאת.

חלק ב – בשמים

א. לא של עכו"ם – במסיבת עכו"ם שסתמה לע"ז (מה טעם קאמר) (סוף נב:)

ת"ר – מריח מחוץ לעיר מהעיר, מסתמא זה ממסיבה, ולכן –
אם הרוב גויים – לא מברך,
ר' יוסי – אפילו רוב ישראל לא מברך כי: 1. חלק מקטרות לע"ז. 2. חלק זה לגמר את הכלים, וביחד      זה רוב.

ב. (נג. רבע תחתון) שנועד לריח טוב ולא להעביר זוהמא,

1. 1. לא של מתים.
2. 2. רב הונא – בשמים של בית הכסא ושמן של סוף הסעודה להוריד הזוהמא,

[אגב, בסוף עמוד ב – מי שרגיל בשמן, האם מעכב את הברכה:
ברייתא א –
ר' יזואי – לא,
ר' אחא – רק בשמן מבושם,
ר' זילאי ור' זוהמאי – כן (כמו שכהן מזוהם פסול לעבודה)

ברייתא ב – (על פיה ר”נ ברי”צ הלך) –
“והתקדישתם (מים ראשונים) והייתם קדושים (מים אחרונים) כי קדוש (שמן) אני (ברכת המזון).

1. 3. קשה – למה מברך בחנות בשם? כי זה נועד גם להריח כדי שירצו לקנות.
2. 4. לגמר את הכלים (לעשן בשמים מתחת לבגדים) – לא מברך (הבושם עצמו לא להריח, ועל הריח מהבגד לא מברך כי המקור לא קיים).
   ולכן המהלך בע"ש בטבריא ובמוצ"ש בציפורי לא מברך, כי אז היו מגמרים.

(נג: שליש עליון)

חלק ג – שכח לברך – האם חוזר ועד מתי?

א. שכח לברך, האם חוזר?

ב"ש – חוזר, ב"ה – לא חוזר.

1. 1. רק בשוגג, במזיד חייב לחזור.
2. 2. ב"ה – זו דרישה מוגזמת, ב"ש – כמו שהיה חוזר לו שכח ארנק.
3. 3. משמע שגם לב"ה טוב לחזור, וסיפורים על תלמיד ורבה בב"ח שחזרו ומצאו ארנק/יונת זהב.

להלכה: רמב"ם – לא חוזר (ב"ה), רא"ש ור' יונה – חוזר (ב"ש), ויכול לאכול מעט פת במקום החדש ולברך שם.

ב. עד מתי מברך? משנה – עד שיתאכל.

רי"ח – כל עוד אינו רעב.

ר"ל – 1. באכילה מועטת – שצמא מחמת האכילה. 2. באכילה מרובה – שילך 4 מילין (72 דקות). לתוס' להפך.

(נג: רבע תחתון)

חלק ד – "אמן"

א. כשלא שמע כל הברכה –

כדי לצאת – חייב לשמוע כל הברכה.

כדי לענות סתם (כשלא אכל) – בכותי חייב לשמוע כל הברכה בישראל לא.

אחר כותי חייב לשמוע כל הברכה, אחר ישראל לא.

ב. מה עדיף- לומר את הברכה או אמן?

ג. אמן על ברכה של ילדים

רב – לא, כי מברכים להתלמד,
חוץ מברכות ההפטרה – כיון שמותר להם לקרוא, גם הברכה אמיתית.