לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים, ר׳ שלמה זלמן בן ר׳ משה אלימלך ז״ל
לעילוי נשמת משה יוסף בן שמעון עפרוני ז"ל, שהיום יום השנה לפטירתו.היה אדם תמים וישר שאהב את הבריות וחיזק את לומדי ומתפללי בית הכנסת ישראל הצעיר בנתניה
ולעילוי נשמת סבו של אחד הלומדים, משה בן שלום יוסף גולדמן ז"ל שנלב"ע בכ"ד שבט ה'תשמ"ד.
להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף
סיכום הדף היומי, סנהדרין סז
(סז. 1+ משנה ראשונה – סז: 1-)
המשך חייבי סקילה
חלק א – המסית
משנה:
- מי הסית את מי –
הדיוט שהסית יחיד/ים – סקילה (זה הנושא שלנו).
בגמרא נראה ממי זה בא לאפוקי.
- איך מסיתים –
ברישא – אומר דברי רקע: יש יראה במקום פלוני, כך אוכלת כך מטיבה כך מריעה (לא ברור אם השלב הזה הכרחי)
בסיפא – אומר שילך לעבוד בפועל בין לשון יחיד בין רבים: אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד, אשתחווה, נלך ונשתחווה וכו'.
- צריכים שני עדים יחד, אך באופן יוצא דופן לא צריכים התראה, ולכן:
אם הסית שניים – הם העדים
אם הסית אחד –
יאמר לו לומר שוב בפני שניים,
או יכמין (יחביא) עדים, ויאמר לו לומר לו שוב.
(אחרי שחוזר על דבריו שוב, צריך המוסת לומר לו – היאך נניח את אלוקינו ונלך לעבוד עצים ואבנים, ורק אם המסית ממשיך ולא חוזר בו נהרג.
למה רק באחד צריכים לבדוק אם חוזר בו?
יד רמה – כי כיוון שכאן המוסת יזם את זה שהמסית יאמר שוב, אז צריכים לוודא שאכן מתכוון לגמרי).
גמרא –
א. כמי המשנה – לגבי מסית שהסית רבים:
ברישא (משנתנו) – ר"ש
שדווקא הדיוט שהסית יחיד/ים – סקילה (זה הנושא שלנו)
ומכאן לכאורה נדייק:
אם המסית אינו הדיוט אלא נביא – חנק,
וכן אם המוסת אינו יחיד אלא רוב העיר (עיר הנידחת) – חנק.
וזה כר"ש, בניגוד לרבנן שגם הם בסקילה.
אך בסיפא (המשנה הבאה) – רבנן,
המדיח עיר הנידחת בסקילה,
שזה כאמור כרבנן (בסקילה) בניגוד לר"ש (חנק).
תשובה – באמת המשנה כרבנן,
ולגבי הדיוקים:
- למה כתוב המסית את ההדיוט (ולכאורה – ולא רבים)?
רבינא – באמת גם אם מסית רבים, וזה כתוב בצורת "לא זו אף זו". - למה כתוב הדיוט שהסית (ולכאורה – ולא נביא)?
באמת גם נביא בסקילה,
וזה שכתוב הדיוט זה כי מי שמסית הוא אדיוט ושוטה, שמסתכן בזה שיהרגוהו אפילו בלי התראה (דין "הכמנה"),
והגמרא מביאה ברייתא שמרחיבה לגבי הכמנת העדים – שהעדים בחדר חיצון והמסית והמוסת בפנימי עם אור, שהם ישמעו ויראו את המסית והמסית לא יראה אותם.
(סז. שליש תחתון במשנה)
חלק ב – המדיח את רוב העיר (עיר הנידחת)
שאומר בואו נלך ונעבוד עבודת כוכבים –
המדיח –
כאמור זו מחלוקת: רבנן (משנתנו) – סקילה, ר"ש – חנק.
[המודחים –
אם היה מדיח אחד – חנק, שני מדיחים ומעלה – סיף].
חלק ג – המכשף
"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות יב, יז).
א. במשנה – מעשה הכישוף –
רק העושה מעשה (כישוף אמיתי) חייב
דוגמא של ר"ע – שאוסף קישואים בעזרת כישוף
אבל העושה אחיזת עיניים – פטור (אבל אסור מהתורה)
דוגמה כנ"ל – שרק נראה כאילו אסף
ב. למה כתוב מְכַשֵּׁפָה ולא מכשף?
תשובה: כי רוב המכשפים הם נשים.
ג. עונש המכשף ומקורות –
(משנתנו – סקילה, אבל מסתבר שזה מחלוקת)
רי"ס הגלילי – סיף,
גזירה שווה: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" – "לֹא תְחַיֶּה כׇּל־נְשָׁמָה" (דברים כ, לגבי כיבוש הארץ, שזה בחרב).
מעדיף ללמוד מכאן כי זה אותו ביטוי מדויק "לא תחיה".
דעות שזה בסקילה
- ר"ע – גזירה שווה "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" – "אִם־בְּהֵמָה אִם־אִישׁ לֹא יִחְיֶה" (שמות יט, לגבי העלייה להר סיני) שזה בסקילה ("כִּי־סָקוֹל יִסָּקֵל").
מעדיף ללמוד מכאן כי שניהם יהודים.
- בן עזאי – מהסמיכות לפסוק הבא (י"ח) – "כׇּל־שֹׁכֵב עִם־בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" שזה בסקילה (נד.).
ר"י חולק – לא דורש סמוכים.
- ר' יהודה – אוב וידעוני היו בכלל המכשף, ויצאו, למה יצאו – ללמד על הכלל (מכשף) שגם הוא בסקילה.
והרי הם שניים – ושני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים?
תשובה: ר"י סובר ששני כתובים כן מלמדים.
(סז: 13+)
ד. למה זה נקרא "כשפים"?
רי"ח – זה נוטריקון של מכחיש פמליא של מעלה.
יוצא שכשפים הם נגד גזירת ה'.
והרי ר' חנינא לא חשש מכשפים כי הכל מלמעלה ("אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ", דברים ד)), כלומר כשפים אינם נגד גזירת ה'?
תשובה – ר' חנינא שונה כי יש לו הרבה זכויות,
ולכן רק אצלו הכשפים לא נגד גזירת ה'.
ה. סוגי כשפים –
- A. עם ובלי שדים (שניהם אסורים ונהרגים), ואת שניהם פוגשים בחרטומים:
וַיַּעֲשׂוּ־כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם (שמות ז, כב ועוד) – זה בעזרת שדים.
שיטה לדעת: אם המכשף מקפיד על כלי מסוים זה עם שדים
וַיַּעֲשׂוּ גַם־הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן (שם יא) – זה בלי שדים,
וכן "וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (בראשית ד) זה כמובן בלי שדים.
שיטה לדעת: אם המכשף לא מקפיד על כלי מסוים זה בלי שדים.
(סז: באמצע)
- B. אביי – יש 3 רמות של איסור (כמו בשבת), בדומה למשנה –
סקילה – אם עשה מעשה כישוף של ממש,
פטור אבל אסור מהתורה – אחיזת עיניים
מותר – לעשות דברים בעזרת כוחות טובים של ספר יצירה (כמו החכמים שבראו עגל) (כמו שראינו בדף סה:)
- C. אגב החרטומים –
- למה לא הצליחו החרטומים לעשות כינים?
ר' אלעזר – הם לא יכולים לברוא דבר קטן משעורה
רב פפא – הם לא בוראים אלא רק מכנסים, וכינים אי אפשר לכנס.
- ואגב זה (בסוף העמוד) – "וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח, ב) –
ר' אלעזר ור"ע – צפרדע אחת היתה שהשריצה הרבה צפרדעים.
ראב"ע – היתה צפרדע אחת שקראה לשאר צפרדעי העולם.
(סז: שליש תחתון)
ו. סיפורים על כשפים
- רב אשי ראה את קרנא עושה כישוף ומוציא מחוטמו חלקי בד.
- רב ראה טעיא שחתך גמל וערבב ואז צלצל בפעמון והגמל התחבר וקם והלך אחריו.
דוחה ר' חייא – זה לא היה כישוף אלא אחיזת עיניים, שהרי לא ראית דם.
- זעירי קנה חמור באלכסנדריה (מקום שטוף בכשפים) שבעצם נוצר מכשפים, וכשעבר במים הכישוף נמס והחמור חזר למה שהיה – חתיכת עץ,
כשדרש את הכסף מהמוכר אמר לו שהוא היה צריך לבדוק את מה שקנה במים, אבל בכ"ז החזיר לו לפנים משורת הדין. - ינאי התארח במקום והמארחת היתה מכשפה והביאה לו מים לשתות,
ובדק בצד שהמים לא מכושפים והתברר שהמים היו עקרבים.
אח"כ הציע לאישה משקה, ונהפכה לחמור,
ורחב עליה לשוק, וכשעברו במים חזרה להיות אישה, ונוצר מצב שהוא רוכב על אישה.
