סנהדרין סט – גמרא הדף היומי

להקדשת שיעור ותמיכה בשיעורים ליחצו כאן

Download

לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
לחוברת הסיכום באתר | לרכישת ספר מודפס עם הסיכומים (חדש!)
להדפסת התרשים של הדף

סיכום הדף היומי, סנהדרין סט

(סח: 4- עד סט. 2+ במשנה)

(המשך בן סורר ומורה)

תזכורות מאתמול:

1. בן סורר ומורה זה רק מ13 ושתי שערות ועד שהשיער יקיף את הגיד.

היום נראה שיש עוד מגבלה של ר' כרוספדאי – 3 חודשים (מה שיבוא קודם).

2. רב חסדא הביא לימוד שאם האבא היה קטן כשהילד נולד – הילד לא יכול להיות בו סו"מ,
   זה מניח שקטן בכלל יכול להוליד, עכשיו נראה על זה דיון.

חלק א – האם קטן מוליד?

באמוראים –

רב חסדא – כן, רבה – לא.

בתנאים –

1. ראית רבה שלא –

בגזלן שמשיב את הגזילה והחומש כתוב "וְאִם־אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל… לַה' לַכֹּהֵן" (במדבר ה, ח),
ואומרת הברייתא – וכי יש אדם שאין לו גואל? אלא מדובר בגר.

ומהמילה "ואם" לומדים שצריכים לבדוק האם אכן אין לו, או שאולי נולד לו אחרי שהתגייר.

ואומר רבה – מהמילה "איש" לומדים שרק לגדול צריכים לבדוק, ולא לקטן, כי קטן ממילא לא מוליד.

2. ראיית אביי שכן מוליד –

"וְאִישׁ כִּי־יִשְׁכַּב אֶת־אִשָּׁה שִׁכְבַת־זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ[1]"  (ויקרא יט):
הדין שלא מתים, אלא האיש מביא אשם והאישה לוקה.

ואומרת הברייתא – הו"ו של וְאִישׁ מרבה קטן בן 9 ויום (שאם בא עליה היא תלקה).

והרי כתוב כאן "שִׁכְבַת־זֶרַע" – מכאן שיש לו זרע, ולכאורה יכול להוליד.

דחייה – יש לו זרע אבל הזרע לא יכול להוליד (כמו זרע של תבואה שלא הביאה שליש)

3. ראיית דבי חזקיה שלא מוליד –

"וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהׇרְגוֹ בְעׇרְמָה" (שמות כא, יד),
ודורשים (בלי שום קשר לפשט) – שרק איש מזיד (מבשל – "ויזד יעקב נזיד") את זרעו, אך לקטן הזרע לא מבושל ולא מוליד.

4. ראיה שכן מוליד –

תנא דבי רי"ש – "בן סורר ומורה" – בן ולא אב,
ולכאורה הכוונה לאפוקי בן שהוא כבר אב בעצמו.

ובואו נחשוב: איך בכלל אפשרי שיהיה אב, הרי אמרנו שנעשה בן רק מ13 ו2  שערות ועד שיקיף הזקן או 3 חודשים (ר' כרוספדאי),
אלא ודאי שעיבר אותה לפני 13, ונולד אחרי 13 (לפני הזקן ו3 חודשים) ועל זה חידשו שלא נעשה סו"מ.

יוצא – יכול לעבר אותה לפני 13!

דחייה – הכוונה לא לאפוקי אב בפועל (שזה לא מציאותי) אלא גם לאפוקי מי שרק ראוי להיקרא אב, שזה ב13 ו3 חודשים, כי יכול לעבר אותה ב13, ואחרי 3 חודשים ההריון ניכר ונקרא אב, ואותו הברייתא מיעטה מסו"מ.

(יש כאן 2 חידושים:
1. גם שאינו אב בפועל אלא רק ראוי להיקרא אב.
2. וגם שראוי להיקרא זה כבר ב3 חודשים ולא רק אחרי 9 חודשים (פוטנציאל של לידה בפועל).

            והברייתא הזו היא בעצם המקור לר' כרוספדאי,
שנעשה סו"מ רק עד 3 חודשים, כי מאז ראוי להיקרא אב.

(סט. באמצע)

חלק ב – לגבי ר' כרוספדאי שנעשה סו"מ רק עד 13 ו3 חודשים

א. כאמור – בעצם יש שתי הגבלות אחרי 13 ושתי שערות, ועוצרים במה שבא קודם:

במשנה – עד שיקיף הזקן
ר' כרוספדאי – עד 3 חודשים.

ב. לכאורה צריך לשאול – למה לא מקלים ועוצרים את זמן הבן סו"מ כבר בחודשיים ושליש, שהרי אולי היא תלד בחודש השביעי, ואז שליש הריון זה שבועיים ושליש?

הסברים:

1. רב הונא בריה דרב יהושע – גם מי שיולדת בחודש השביעי, העובר ניכר רק בסוף 3 חודשים.
2. רבינא – אולי באמת ניכר קודם, אלא שמחמירים על פי הרוב שיולדות בחודש ה9.

מקשה רב הונא בריה דרב יהושע – בדיני נפשות לא מחמירים על פי הרוב!

עונה רבינא – דווקא כן מחמירים ע"פ הרוב:

1. משנה (מ.) לגבי עדות על רצח למשל –
   אם עד אחד אומר שזה קרה ב2 לחודש, והשני אומר ב3 – העדות קיימת,

כי הולכים לפי הרוב שאנשים לפעמים לא יודעים שבי"ד עיברו את החודש הקודם.

1. ר' ירמיה מדפתי – משנה (נידה מד:) (ראיה זו תידחה)
   ילדה בת 3 שנים ויום נחשבת שיש לה ביאה, ולכן (בין השאר) "חייבים עליה משום אשת איש" וגם "אם בא עליה אחד מכל העריות מומתין עליה" (למשל חמיה),
   כלומר הורגים על סמך זה שהיא מקודשת.
   והרי לכאורה קידושיה לא בטוחים, כי אולי תתגלה בעתיד כאיילונית והבעל יאמר שזה מקח טעות, אלא שהולכים לפי הרוב שהן לא איילונית!

(סט: 1+)

דחיות –

לגבי אשת איש – אולי הכוונה שחייב רק קרבן אבל לא מת.

לגבי "כל העריות" –

1. אולי הכוונה לעריות כמו אביה, שאסור עליה גם אם לא התחתנה.

דחיית הדחייה – כתוב "כל העריות".

2. נעמיד שבעלה קיבל עליו שהוא רוצה גם אם יתברר שהיא איילונית, ואז אין חשש למקח טעות.

(וזה דחייה גם לראיה א).

(סט: 7+)

חלק ג: ת"ר –מחלוקת ב"ה וב"ש לגבי ביאה

מי שבנה הקטן הערה בה: ב"ה – לא נחשב ביאה, ב"ש – נחשב ביאה (ונפסלת מהכהונה),
ומסביר רב חסדא (לפי חידושי הר"ן) –

בן 9 נחשב ביאה לפי כולם, המחלוקת בבן 8,

והסבר המחלוקת:
בדורות הראשונים (בתנ"ך) ילד בן 8 יכל להוליד,
ב"ש – לומדים מזה שכבר מגיל 8 זה נחשב ביאה (אם כי בימינו רק בן 9 מוליד)
ב"ה – לא לומדים מהם (זה היה יוצא דופן), ורק בן 9 נחשב ביאה.

ומניין שבדורות הראשונים ילד בן 8 הוליד?

1. מאחיתופל וצאצאיו –
   סדר הדורות: אחיתופל => אליעם => בת שבע => שלמה

סדר המאורעות מלידת שלמה:
מעשה אמנון ותמר קרה כששלמה נולד
אחרי 2 שנים אבשלום הורג את אמנון ובורח,
אחרי עוד 3 שנים אבשלום חוזר מגשור,
אחרי עוד 2 שנים פורץ מרד אבשלום,
ואז אחיתופל מתאבד, כששלמה בן 7.

חישוב בן כמה היה אחיתופל כשילד:
הברייתא אומרת שמת בגיל 33 ("לא יחצו ימיהם")
נוריד 7 שנים של שלמה,
נוריד עוד 2 שנים של שלוש הריונות (אליעם, בת שבע, שלמה),
נשארו 24 שנים, שבהם כל ילד גדל והוליד,
24 חלקי 3 זה 8 – כלומר כל דור (אחיתופל, אליעם ובת שבע) הגיעו ל8 וילדו.

דחייה – אולי אחיתופל ואליעם ילדו ב9, ובת שבע ילדה ב6, כי בנות מולידות מוקדם יותר.

                        (סט: באמצע)

1. מהרן אביה של שרה –

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת־אַבְרָם אֶת־נָחוֹר וְאֶת־הָרָן" (בראשית יא)
ומניחים שזה היה סדר הלידה,
ושהם נולדו שנה אחרי שנה,
יוצא שאברהם גדול מהרן ב2 שנים.

אברהם ונחור נשאו את בנות הרן – יסכה (שרה) לאברהם, מלכה לנחור.

אברהם גדול משרה ב10 שנים (כשהמלאכים הגיעו אברהם בן 100 ושרה בת 90),

יוצא: אברהם היה בן 10 כששרה נולדה, ויוצא שהרן אביה היה בן 8.

דחייה – אולי סדר סדר הפסוק של האחים הוא לא סדר לידתם אלא סדר חכמתם, ובאמת הרן היה גדול יותר מאברהם, והוליד את שרה כשהיה בן 11 ומעלה.

ראיה שנמנו דרך חכמתם –
וַיְהִי־נֹחַ בֶּן־חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת־שֵׁם אֶת־חָם וְאֶת־יָפֶת.

אך מוכח שהפסוק לא לפי סדר הלידות:

1. נח כאמור היה בן 500 כשילד את בניו שנה אחרי שנה.
   במבול נח היה בן 600,
   כלומר הבן הגדול היה בן 100, השני 99 והשלישי 98
   שנתיים אחרי המבול שם ילד את ארפכשד.

מכאן אם הוא הגדול במבול היה בן 100, ושנתיים אח"כ אמור להיות 102,
אבל הפסוק אומר שילד בן 100,
אלא מכאן שהוא הקטן, במבול היה בן 98 ושנתיים אח"כ היה בן 100.

ומכאן שהפסוק מונה אותם לא לפי סדר הלידה אלא סדר החכמה.

1. רב כהנא – וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם־הוּא אֲבִי כׇּל־בְּנֵי־עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל – מפורש שיפת הגדול.
2. מכלב וצאצאיו –
   גילאים:

בצלאל בנה את המשכן כשהיה בן 13 (שמות לו – "איש").
ברייתא – שנה אח"כ היה חטא המרגלים, כלומר בצלאל בן 14
כלב היה בן בן 40 במרגלים (יהושע יד),
כלומר הפער ביניהם 26 שנה.

סדר הלידות:
כלב => חור => אורי => בצלאל (שמות לח + דהי"א ב, יט)
כלומר 3 לידות ב26 שנה,
מזה נוריד שנתיים להריונות,
נשארו 24 ל3 לידות
יוצא שכל אחד ילד בגיל 8.

(סט: 2-)

חלק ד – מהמשנה: בן סורר ומורה זה דווקא בן

תניא – מסברא שייך גם בבת (שגם היא בסוף תעמוד בפרשת דרכים ותעסורק בזנות)

אלא שגזירת הכתוב שזה דווקא בן – "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה".

[1] שפחה נחרפת – אישה שהתקדשה לעבד עברי, והאישה היתה: ר"ע – חציה שפחה חציה בת חורין, רי"ש – שפחה כנענית מלאה.