גמרא דף יומי – ברכות נב

Download

לתרשים: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(נא: תחילת פרק אלו דברים – נב: 9 שורות מלמטה)

במשנה יש 8 דברים שבין ב"ה לב"ש, היום נעסוק בשבעה מתוכם.

א. קידוש והבדלה

A. קידוש –
משנה + ברייתא:

ב"ש – יום, יין

1. שהיום גורם ליין שיבוא.
2. היום בא קודם.
3. (בגמרא בהמשך – כמה שיותר להקדים עדיף).

ב"ה – יין, יום

1. בלי יין אין קידוש.
2. היין תדיר.

והלכה כב"ה. למה נצרך:

1. לפני הבת קול.
2. כרי' יהושע שאין משגיחין בבת קול.

B. סדר ברכות ההבדלה (נב. 3+)
החלוקה לשיטת ר"מ ור"י נמצאת ברבע התחתון של נב:, שם רב הונא בר יהודה ראה את רבא שברך על הבשמים לפני הנר ושאל שזה לא כב"ה במשנתנו, ורבא ענה לו שיש מחלוקת במחלוקת ב"ש וב"ה.

במשנה ובברייתא ב לא כתוב איפה היין,
בברייתא א כתוב יין-הבדלה (="יום"),
וברור לנו שזה ב"ש ולפי ר"י (שהרי לב"ה לר"י בשמים-נר, ולב"ה ר"מ המזון אחרי)!
וקשה על דעת ב"ש בכניסת שבת!

תשובה –
בכניסת שבת – יום-יין כי עדיף להקדים.
ביציאת שבת – יין-יום שלא נראה כבורחים מן השבת.

(נב. באמצע)

C. בא להם יין לאחר המזון
לב"ה יברך עליה ברכת המזון ואחר כך יברך גפן וישתה, אך לב"ש – יברך עליה לפני ברכת המזון!

וזה קשה על ברייתא א – ששם לב"ש חייבים כוס בברכהמ"ז!
עד כדי כך שאפילו שיצאה שבת, יכול לשבת לאכול לפני הבדלה, כדי שיוכל לברך ולהבדיל על אותה כוס.

מנסים לתרץ שבמשנה הכוונה היא שמברך לפני אך שותה רק אחרי, אך זה לא ייתכן כי:

1. _1. שהרי חייב קודם לטעום, ואז הכוס תהיה פגומה (שיטעם בידו)  ומשמע שיש שיעור מצומצם.
2. _2. מפורש בר' חייא – לב"ש מברך לפני ושותה

אלא – תרי תנאי אליבא דב"ש. 

(נב: 9-)

D. נוסח ברכת האש

ב"ש – שברא מאור האש
ב"ה – בורא מאורי האש.

שני הסברים:

1. רבא – המחלוקת על ההתחלה, שלכולם צריך לשון עבר,
   ברא בסדר,
   בורא – מחלוקת.

דחיית רב יוסף – פסוקים שבורא זה גם עבר.

1. רב יוסף – המחלוקת על הסוף –
   ב"ש – מאור – האש היא להבה אחת,
   ב"ה – מאורי – יש הרבה סוגי להבות יחד (צבעים שונים),

(נב. 9-)

ב. דינים שקשורים לטומאה

הקדמה – גזירות דרבנן בעניין טומאה:

1. שני עושה משקה ראשון (מהתורה אינו מטמאו כלל, ואם כבר אז שלישי).
2. משקה ראשון יכול לטמא כלי להיות שני (מהתורה רק אב מטמא כלי ואדם. גזירה משום משקים של זב/ה, ואם נגע מגבו – רק גבו טמא (שיהיה היכר, שלא ישרפו תרומה)).
3. סתם ידיים שניות לטומאה (מהתורה הן כמו מצב שאר הגוף).
4. ראשון עושה את הידיים שניות. לגבי שני, זה מחלוקת במסכת ידיים (ג, א-ב, ואנו כחמים שלא).
5. נטילת ידיים – (מהתורה כאמור אין מושג של טומאת ידיים, אלא הידיים ככל הגוף. חכמים גזרו על טומאת ידיים, ומתוך כך) גזרו גם על נטילה לפני לחם, אטו כהנים שאוכלים תרומה (גזירה לגזירה).
6. האם חוששים לניצוצות שיעופו מבפנים לגב הכלי?
   ב"ש – חוששים, ולכן אסור להשתמש בכלי אפילו שרק גבו טמא, שמא המשקה יעביר הטומאה מהכוס לידיו.
   ב"ה – לא חוששים, ולכן מותר להשתמש בכלי שרק גבו טמא.

A. מה קודם – נטילת ידיים או יין (מוזגין את הכוס ושותין)?

ב"ש: נט"י, יין, לחם.
ב"ה: יין, נט"י, לחם.

ביאור המחלוקת:

לב"ש – ידיים > משקה > כוס, כלומר:
אם לא יטול ידיו,
הידיים יטמאו משקה שבגב הכוס להיות ראשון,
והמשקה יטמא את הכוס (רק בגבו).
(הידיים עצמם לא יכולות לטמא את הכוס כי הן שניות ולא מטמאות כלי).

ב"ה לא חוששים לזה, כי אין בעיה שהכלי יהיה טמא מגבו.

לב"ה:
שני טעמים:

טעם ראשון – כוס טמא > משקה > ידיים, כלומר:
אם יטול ידיו ולא ינגבם טוב,
שמא הכוס כבר טמא מגבו (כי נטמא ממשקה ראשון) ויטמא את המשקים שעל ידיו להיות ראשון,
והם יטמאו את הידיים להיות שני,
ויוצא שהנטילה לא הועילה לו!
[הכוס עצמה לא תטמא את הידיים, כי היא שני. רק גב הכוס טמא, כי נטמא ממשקה].

ב"ש לא חוששים לזה, כי ממילא לא ישתמשו בכלי כזה כי אסור.

טעם שני – תכף לנטילת ידיים סעודה.

(נב: רבע עליון)

B. איפה להניח את המגבת?
לב"ש – על השולחן.
לב"ה – על הכסת.
(הכסת – השתמשו בטמא, השולחן – ב"ה – טמא, ב"ש- לא טמא)

לב"ש – הכסת > המים במגבת > ידיו (ולא חששו לשולחן כי לדעתם אסור להשתמש בשולחן שני).
לב"ה – השולחן (שני) > המים במגבת > האוכל (וידיו) (והם מוסיפים ("דבר אחר") שחששו יותר לשולחן מלכסת, כי לטומאת אוכל יש עיקר מהתורה, לטומאת ידיים אין).

ג. מה קודם – ניקוי הרצפה או מים אחרונים?
שניהם חוששים מלגרום הפסד לפירורין הגדולים מכזית,
ב"ש – ינקו קודם הפירורין, כי מותר להשתמש בשמש עם הארץ.
ב"ה – שמש ת"ח יאסוף חתיכות גדולות מכזית, ואסור להשתמש בשמש עם הארץ, ואז אין בעיה להרטיב את השאר, אך בכל זאת אח"כ יטאטא כי אסור לדרוך וגורם לעניות (תוס').

(בכל המשנה הלכה כב"ה, מלבד פה שב"ש (או שהופכים השיטות וגם פה זה ב"ה)).

(רבע תחתון – דילוג ל9- שראינו בתחילת א).