לעילוי נשמת אמו של אחד הלומדים
מרת קלרה חיה בת ישראל יצחק הכהן נוימן ז"ל
למחצית השקל לאתר סיני ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף ל
(ל. 1+ עד ל: במשנה)
נושאי הדף היומי:
א. המשך טיפול באבידות: כסות – שוטחה לצורכה. אם זה גם לצורכה וגם לצורכו – הגמרא לא פשטה. כלים – משתמש בהם בצורה שלא מקלקלת, לצורכם.
ב. מקרים בהם פטורים מהשבת אבידה – 1. כהן בבית קברות. 2. כשביטול מלאכתו יקר מהאבידה. 3. "זקן ואינה לפי כבודו" (נלמד מ"והתעלמת").
אם כבר התחיל התחייב. אם לכבודו בשדה ולא בעיר? תיקו.
רבא – מה שמגדיר הוא האם היה לוקח אבידה כזו של עצמו. רי"ש ברי"ס עשה בעניין זה לפנים משורת הדין.
סיכום הדף יומי
חלק א – המשך טיפול באבידות:
א. כסות – שוטחה לצורכה לא לכבודו
מה אם זה גם לצורכה וגם לצורכו?
ראיות:
- ניסיון דיוק מהמשנה –
מצד אחד – "שוטחה לצורכה" – משמע שגם וגם אסור
אבל מצד שני – "ולא לכבודו"- משמע שגם וגם מותר. - ברייתא – רק לצורכה, ואם באו אורחים – אפילו לצורכה אסור,
ולכאורה זה מקרה של גם וגם, ואסור.
דחייה – שם תולה על קולב וכולם רואים, ויש בעיה נוספת של עין הרע/ינסו לגנוב.
- בעגלה ערופה (צריך עגלה שאף פעם לא עבדו בה) –
אם חיבר אותה לעוד פרות, ודשה איתם – כשרה, כי לא התכוון שתדוש אלא דשה איתן,
ואם חיבר אותה גם לצורכה ולצורכו (שתינק ושתדוש) – פסולה,
דחייה – שם יש לימוד מיוחד "אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ" – מכל מקום.
אז למה ברישא שם כשרה?
כי מצד שני גם לפסול שלה יש הגבלה:
כי כתוב ״עָבַד״ (אקטיבי) אבל קורין "עֻבַּד" (פאסיבי) – צריך שה" עֻבַּד" יהיה נח לו כמו אילו זה היה "עָבַד", ולכן ברישא לא נאסרת כי נחשב שלא נח לו.
– הגמרא לא פשטה.
ב. כלים –
(וכל זה נכון גם לגבי שומר פקדון):
כלי כסף ונחושת – במשנה משתמש לצורכן
בברייתא: כלי כסף רק בצונן, כלי נחושת גם בחם אבל לא על האש.
כלי עץ – בברייתא: משתמש שלא ירקבו
מגרפות וקרדומות – רק בחומר רך
כלי זכוכית וזהב – לא יגע.
(ל. 9-)
חלק ב – פטור זקן ואינה לפי כבודו (ועוד פטורים)
א. הדוגמא במשנה – מצא שק או קופה או כל דבר שלא נוהג ליטול – לא יטול.
ב. מקור – ת"ר – "והתעלמת מהם"
בפשטות הכוונה שאסור להתעלם
(או כי ה"לא" שלפני כולל גם את ה"והתעלמת" – "לא תראה… והתעלמת"
או כי זה בלשון תמיהה – "והתעלמת?!")
אבל הברייתא דורשת – פעמים שאתה מתעלם
(והברייתא מביאה שלושה מצבים שפטור, אבל הגמרא תגיד של2 הראשונים יש מקורות אחרים):
- כהן בבית הקברות
לזה יש שני מקורות אחרים:
- אין עשה (השבת אבידה) דוחה לא תעשה ועשה של כהן בבית הקברות.
- איסורין גובר על ממונות.
- כשביטול מלאכתו יקר מהאבידה, כי אז לא שווה למאבד.
לזה יש מקור אחר –
"אפס כי לא יהיה בך אביון" – שלך קודם לשל אחרים.
- וזקן ואינה לפי כבודו.
לזה אכן צריך את המקור של "והתעלמת".
ג. אם כבר התחיל להשיב – התחייב,
ובסיפור רבא לאביי – אפילו שרק זרק משהו לעבר עיזים והם זזו בגלל זה, כבר התחייב.
(ל: 6+)
ד. איבעיא להו – אם אינה לפי כבודו בעיר, אבל בשדה ששם מצא – כן לפי כבודו,
מצד אחד – כיוון שלא צריך להשיב עד הסוף – פטור גם מלהתחיל,
מצד שני – שיתחיל ויביא עד העיר, ואז נאמר לו שכיוון שהתחיל צריך לסיים?
תיקו.
ה. הגדרת "אינה לפי כבודו" –
רבא – תלוי אם היה לוקח את זה אם זה היה של עצמו.
ו. סיפור על זקן ואינה לפי כבודו –
רי"ש ברי"ס ראה אדם עם משוי עצים שביקש עזרה בהטענה,
ובמקום לעזור לו שילם לו את דמי העצים וקנאם, ואז הפקיר אותם,
הבעלים הקודם ראה שהפקירם, זכה בהם, ושוב ביקש עזרה להטעין,
שוב רי"ש ברי"ס קנאם והפקירם,
אבל הפעם כשהשני רצה שוב לזכות בהם אמר לו – הפקרתי לאחרים ולא לך.
דיונים על הסיפור:
- האם אפשר להפקיר לאחרים ולא לו?
לב"ש – אפשר,
אבל לב"ה – אי אפשר, ורק אמר לו את זה שיפסיק לקחת את העצים. - והרי רי"ש ברי"ס זקן ואינה לפי כבודו, אז היה פטור?
תשובה – אכן היה פטור, ועשה את זה לפנים משורת הדין.
ז. ואגב – המקור של "לפני משורת הדין" –
רב יוסף – שמות יח, כ – "וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת־הַחֻקִּים וְאֶת־הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת־הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן"
וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם – בית חייהם – צריכים להתפרנס
אֶת־הַדֶּרֶךְ – גמילות חסדים
יֵלְכוּ בָהּ – ביקור חולים (ומחדש שאפילו שהמבקר לוקח 1/60 מהמחלה – צריך לבקר)
יֵלְכוּ בָהּ – קבורה (ואפילו זקן ואינה לפי כבודו חייב)
וְאֶת־הַמַּעֲשֶׂה – הדין
אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן – לפנים משורת הדין, ועל זה חרבה ירושלים שלא עשו לפני משורת הדין.
תגובה אחת
2 הערות קצרות שעלו לי תוך כדי הלימוד על הדף:
א. הגמרא אמרה שניתן ללמוד שלא צריך להשיב אבידה כאשר שכר ביטול מלאכתו גדול מערך האבידה עצמה, מהפסוק "אפס כי לא יהיה בך אביון" – שלך קודם לחברך. ותימה – הרי שם מדובר שהוא יתן לאביון ולא יישאר לו עצמו, אך כאן – אם יקח את האבידה הוא ידרוש את שכר טיפול מלאכתו מהמאבד?!
ב. סברא להתלבטות במקרה שאינו לפי כבודו בעיר אך לפי כבודו בשדה – מה העיקר בהשבת האבידה – האיסור להתעלם (ואז השדה קובע) או הצורך להשיב (ואז העיר קובעת). וזה תלוי בשאלה בסיסית יותר – האם מדובר פה במצווה ממונית (כמו שהגמרא עצמה רומזת אולי בדף זה) או (גם) במצווה בין אדם למקום.