להורדת חוברת עם כל סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(מט: 5 – עד נא. במשנה)
חלק א – הכנת מוקצה
סוגי ההכנה: מעשה > ייחוד במחשבה > שימוש.
(לרוב הראשונים).
עד כמה יש קשר בין הסוגיות שנראה:
- 1.מוכין וצמר:
תוס' – נעמיד שם בהפתק. רמב"ן – מוכין זה יקר יותר ודורש יותר משימוש אחד כדי לשנות את ייעודו) - 2.צמר וחריות:
ריטב"א – אפשר לחלק: מצד אחד צמר יקר יותר אז אולי נחמיר יותר, מצד שני חריות פחות מיועדות לישיבה אז אולי נחמיר יותר.
| מעשה | מחשבה | שימוש |
א. צמר שהטמינו בו |
|
|
|
אביי (מח.) לגבי מוכין |
| אביי – שימוש של פעם אחת לא מספיק |
|
רבא אצלנו |
| 2. צריך ייחוד ובמשנתנו לא היה ייחוד. | 1. מספיק שטמן פעם אחת. קשה ממשנתנו שזה מוקצה ומטלטל מן הצד. רבינא: במשנה מדובר בשל הפתק (לסחורה). |
ב. חריות דקל ברייתא: | ת"ק – צריך לקושרם יחד. | רשב"ג – לא צריך לקשור. |
|
באמוראים | רב – קושר | שמואל – חושב | רב אסי – מספיק שישב עליהם אפילו בלי לחשוב. |
עוד תנאים: | זה ר' חנינא בן יעקב, שהתיר לשבת על חריות דקל על ידי מחשבה בשביל משתה/אבל, ומדויק שאחרת צריך מעשה. |
| רב אסי כברייתא זו: |
|
|
| רב אשי – כך גם במשנה: הקש על המיטה הוא מוקצה, אא"כ שכב עליו מבעוד יום. |
ג. חול |
|
|
|
כמי רב יהודה – אם הכניס עפר לבית וייחד לו מקום (שלא יתבטל לקרקע), אינו מוקצה. | רב פפא – | רבנן לפני רב פפא – כרשב"ג, שמספיקה מחשבה. |
|
נימא כתנאי – מחלוקת בין הברייתות אם מותר לשפשף כלי כסף בנתר וחול. הגמרא מבינה שהמחלוקת בדיני מוקצה בחול. | הברייתא שאוסרת (בניגוד לרב פפא) | הברייתא שמתירה |
|
| דחייה: המחלוקת קשורה לדבר שאינו מתכוון (שימחק את הכלי). |
|
חלק ב – המשך דיון בברייתת החול (שאינו מתכוון)
א. ביאור הברייתא
רישא – בכל חפין את הכלים, (ובברייתא אחרת – אסור). | 1. כר"ש שדבר שאינו מתכוון מותר. |
2. כר"י | |
אמצע – לא יחוף את ראשו בחול. | כר"י, שהרי לר"ש מותר. |
סיפא – פניו ידיו ורגליו מותר. | לכאורה כר"ש, |
(נ: 8+)
ב. נספחים לנ"ל:
- 1.חומרים נוספים שמותרים לר"ש – עפר לבנה, פסולת שומשום, אבק פלפל, ברדא.
[מה זה ברדא:
רב יוסף – שלושה שלישים של: אהלא (עשב), הדס, סיגלי.
רב נחמיה ב"י – העיקר שהאהלא אינו הרוב.
- 2.הרחבה על הברדא –
הביאו לפניהם ברדא בשבת,
אמימר ורב אשי לקחו,
מר זוטרא לא לקח, והסביר רב מרדכי – זה כי אוסר גם בחול אוסר,
המחלוקת היא האם מותר לגבר ליפות עצמו –
בר זוטרא אסר (רש"י – לא ילבש), וכן ברייתא לגבי גלדי צואה.
רב אשי התיר (כל פעל ה' למענהו). - 3.פציעת זיתי בשבת
(מובא כי גם כאן אמרו שאף בחול אסור) –
שאלו את רב ששת אם מותר בשבת,
וענה רב ששת – גם בחול אסור, משום הפסד אוכלין.
(ואפילו שבפת מותר, שם אינו נמאס).
(נ: שליש תחתון)
חלק ג – הוצאה מהטמנה במוקצה
א. לגבי המכסה – מרים והגיזות נופלות (טלטול מן הצד).
(קכג. נחלקו תנאים לגבי טלטול מן הצד, אך כאן שלא מרים המוקצה לפי כולם מותר).
(9-)
בהמשך – מצב דומה למכסה – סליקוסתא וסכין שבין הלבנים,
שרק אם כבר הכניס והוציא לפני שבת, יכול להוציא בשבת, אחרת אסור (רש"י – מוקצה).
קשה – הרי מותר להוציא ולטלטל מן הצד? (כמשנה בכלאיים שמותר להוציא הלפת (וכמשנתנו). תיובתא.
(לתוס' הנושא זה חופר, ולכן מובן למה לא הקשו ממשנתנו).
ב. לגבי הסיר –
חכמים – לוקח ומחזיר.
ר"א ב"ע – מטה על צידה,
כי אם יוציא אולי תיסגר הגומא ולא יוכל להחזיר.
במה נחלקו:
- 1.הו"א – אם התקלקלה הגומא, האם מותר להחזיר (לחכמים – כן, לר"א ב"ע – לא).
- 2.רב אשי – גם לחכמים, אם נתקלקלה הגומא לא יחזיר,
והמחלוקת – האם חוששים שמא תתקלקל הגומא.
תגובה אחת
נפלא, תודה
(בדקה 21.3 אמרת "במעשה" במקום "בשימוש')