להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(סז: תחילת פרק כלל גדול – סט. 6+)
חלק א – למה כתוב "כלל גדול"?
הגמרא משווה 4 מקומות בהם כתוב כלל גדול או כלל:
| אצלנו – כלל גדול אמרו בשבת. (ובמשנה בעה: – "ועוד כלל אחר אמרו…"). | שביעית ז,א – כלל גדול אמרו בשביעית: כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ, יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו ביעור ולדמיו ביעור. | מעשרות א,א – כלל אמרו במעשרות:
| פאה ד,א – כלל אמרו בפאה: כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה. |
| (ובמשנה בעה: – "ועוד כלל אחר אמרו…"). | ובמשנה אח"כ – "ועוד כלל אחר אמרו…". | בר קפרא גורס – גדול. בהמשך המשנה – "ועוד כלל אחר אמרו" |
|
1. "גדול" כשאח"כ יש כלל נוסף | מובן | מובן | לרבנן – לא מובן. לבר קפרא מובן. |
|
2. רי"ס בר"א | אבות ותולדות | אבות ותולדות | לבר קפרא קשה. |
|
3. לפי החומרא | שבת חמורה משביעית – ששייכת גם במה שהיה תלוש לפני שבת. | שביעית חמורה ממעשר, שקדושת שביעית שייכת גם במאכל בהמה. | מעשר חמור כי שייך גם בתאנים וירקות. | (אין פאה ב: 1. תאנים – כי אין לקיטתו כאחת (באותו זמן). 2. ירק – אינו מכניסו לקיום. |
חלק ב – כמה חטאות חייב שוכח
א. ביאור המשנה:
עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה:
(בשיעור המוקלט תיארנו את שלושת ההבנות במקרה א, ואחר כך הבאנו שני דיונים על מקרה א: הראשון הוא החלק המודגש כאן בירוק, השני הוא סעיף ב להלן).
| א. שכח עיקר שבת | ב. יודע עיקר שבת | ג. יודע שהוא שבת | |
הדין | 1 | 1 על כל שבת | 1 על כל מלאכה (אך לא לכל שבת). | |
| A. תינוק שנשבה | B. הכיר ושכח |
|
|
רב ושמואל 1 | 1 | על כל שבת | דחייה – למה לא כתבו את המקרה הקודם (אB)? תשובה – כתבו! ("יודע עיקר שבת" – שידע בילדותו). | דחייה – למה לא כתבו את המקרה הקודם (ב)?
|
רב ושמואל 2 | 1 אפילו כאן חייב. | 1 |
|
|
רי"ח ור"ל | 0 | 1 |
|
|
ב. המחלוקת לגבי תינוק שנשבה
הכיר ושכח – 1.
תינוק שנשבה – רב ושמואל – חייב,
רי"ח ור"ל – פטור.
- A.מיתיבי מברייתא שמביאה דוגמא לשוכח עיקר שבת מתינוק שנשבה:
רבנן – חייב – כרב ושמואל.
מונבז – פטור – תשובה – כרי"ח ור"ל.
- B.סברת מונבז –
יש קשר בין מזיד לשוגג, ולכן גם שוגג צריך ידיעה מסוימת.
למה יש קשר:
- 1.בברייתא – (גז"ש) שניהם נקראים "חוטא".
- 2.בגמרא – (דרשה/היקש) – (במדבר טו, כט-ל) – הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ:…".
ורבנן – הפרשייה מדברת על ע"ז, שבה יש בשוגג חטאת ובמזיד כרת,
כך גם בשאר עבירות שיש במזיד כרת, יש בשוגג חטאת.
תגובה אחת
מלאה צ"ל מלאכה,