להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(צ: תחילת פרק המצניע – צב. במשנה)
א. הוצאה – אובייקטיבי או סובייקטיבי
תזכורת מדף עו –
- ר"ש – סובייקטיבי לקולא ולחומרא
כל השיעורים נאמרו רק למצניעיהם. - רבנן בדף עה: במשנה ואצלנו – לחומרא רק לחומרא
אם אחרים מוציאין (אובייקטיבי) – כולם חייבים,
אם רק הוא מוציא (סובייקטיבי) –הוא חייב.
- ר"ש ב"א (לגבי החשיבות) – מחמיר עוד יותר –
אפילו שאחד החשיבו, גם אחרים שיוציאו חייבים.
משנתנו – כמו המשנה שם: המצניע כל שהוא– חייב על הוצאתו (סובייקטיבי לחומרא).
דגשים:
- רק המצניע עצמו חייב אם הוציא.
- אם ביטל את ההצנעה – חוזר להיות ככל אדם שפטור על זה.
הערות:
- למה דווקא במצניע? אביי – אכן לאו דווקא,
והמשנה מחדשת שאפילו שהצניע ושכח למה, והוציאו – חייב. - ר"י-שמואל – אפילו גרגיר אחד (לא רק שלא צריך גרוגרת, אפילו לא כזית).
- מתקיף רב יצחק – אם הכל תלוי בדעתו, למה לא לקולא? (שהוא מחשיב רק בית שלם)
תשובה – לקולא בטלה דעתו אצל כל אדם.
(יש מחלוקת רש"י תוס' האם ההתקפה על 1 או 2).
- המשנה לא כר"א בר"ש הנ"ל (שסובר שאם מישהו הוציא את מה שאני מצניע – הוא חייב).
- (צא: 5) כשביטל ההצנעה חוזר להיות ככל אדם.
מה החידוש? אביי – גם אם לא אמר בפירוש שהוא מבטל את ההצנעה, ואפילו שהם עדיין קצת בצד.
(צא. 7- עד צא: 5)
- שאלת רבא – האם החשבה לתחום אחר מחשיבה גם להוצאה בשבת?
(אם זרקתי כזית מהרחוב לבית, שהצטרף לעוד אוכל לעניין שיעור טומאה, האם ההחשבה לעניין טומאה מחשיבה את הכזית גם לגבי איסור ההוצאה?)
ר"נ – ראיה שלא חייב: מי שמוציא את לחם הפנים פוסל אותה כשהוציא כזית, ובכל זאת לא חייב על ההוצאה אלא רק כשהוציא גרוגרת.
דוחה רבא: שם זה לא קורה בו זמנית (הפסילה זה ביציאה מהחיל, ואילו איסור שבת כשיצא מהר הבית).
(צא. שליש)
ב. שיעורים משתנים
העיקרון: דעת האדם קובעת ייעוד של דבר – למשל –
זרעים שמייעד לזריעה – שיעורם ב5 או בפחות מגרוגרת.
זרעים לאכילה – שיעורם בגרוגרת.
מקרים פחות ברורים:
| עקירה | באמצע | הנחה | הדין או הספק |
| גרוגרת | שינה דעתו מאכילה לזריעה או להפך | גרוגרת | חייב, שהרי בכל מקרה היה שיעור. החידוש: אין צורך במחשבה אחידה. |
| חצי גרוגרת לזריעה | תפחה לגרוגרת | גרגרת לאכילה | מצד אחד – אין רצף (בהתחלה אין את השיעור של האכילה). מצד שני – בכל צד יש שיעור, ואם לא היה משנה דעתו ודאי היה חייב, ועכשיו ששינה ויש שיעור – חייב. |
| גרוגרת לאכילה | הצטמקה | חצי גרוגרת לזריעה | מצד אחד – כאן אם היה שותק היה פטור, מצד שני – בכל צד יש שיעור |
| גרוגרת לאכילה | הצטמקה ותפחה | גרוגרת לאכילה | האם יש דיחוי? |
תיקו.
(צא: במשנה)
ג. המעביר דרך האיסקופא (כרמלית)
תזכורת:
מהתורה מקום שאינו רה"ר או רה"י הוא מקום פטור,
אך חז"ל גזרו כרמלית על מקומות שונים, ואסור להעביר מהם לא לרה"ר ולא לרה"י.
דוגמא לכרמלית – בליטה ברה"ר ברוחב 4 על 4 בגובה 3 עד 9, למשל איסקופא.
במשנה: אם העביר חפץ דרך האיסקופא ונעצר כמה שניות באיסקופא – פטור.
אך מה אם העביר דרך האיסקופא בלי לעצור?
מהמשנה מדויק – חייב (כי לא נעצר באיסקופא).
אך בן עזאי – פטור (מהלך כעומד).
(צא: במשנה + בגמרא מתחת לאמצע)
ד. האם אגד כלי שמיה אגד?
הקדמה – חייב על הוצאה רק אם הוציא את כל החפץ.
המחלוקת – מה קורה אם יש כלי מלא בגרגירי חרדל, שהוציא רק חלק מהכלי?
רי"ח – פטור (כי "אגד כלי שמיה אגד", ומסתכלים על הכלי – ולא כולו יצא).
חזקיה – חייב ("לאו שמיה אגד", ומסתכלים על הגרגירים, ויש גרוגרת של גרגירים שיצאו).
דיונים:
- המשנה –
שלב א – קושיה לחזקיה
לכאורה המשנה בדיוק כרי"ח – כמו המקרה של החרדל רק עם קופה של פירות, ופטור, עד שיוציא את כל הקופה.
דוחה חזקיה – מדובר בפירות ארוכים (קישואים) – כך שגם לא כל אורך הפרי יצא, אך בחרדל יהיה חייב.
שלב ב – קושיה לשניהם –
יש בעיית ניסוח במשנה – "אף על פי שרוב פירות מבחוץ פטור, עד שיוציא את כל הקופה",
וקשה – שבהתחלה תלוי בפירות ובסוף תלוי בקופה.
תשובות:
לרי"ח – הכל תלוי בקופה ("שמיה אגד"),
ובתחילת המשפט הכוונה היא שאפילו שרוב הפירות בחוץ, ואפילו שכל הפירות בחוץ – עדיין פטור, עד שיוציא את כל הקופה.
חזקיה – הכל תלוי בפירות (ומדובר בפירות ארוכים, וצריך שכולם יצאו כנ"ל),
וכוונת המשנה ב"עד שתצא כל הקופה" היא שאם יצאו כל הפירות זה נחשב כאילו יצאה כל הקופה (גם אם לא באמת יצאה, כי לא אכפת לנו מהקופה).
- קושיא על חזקיה –
ברייתא – בדיוק כמו המשנה, אבל מדברת על בשמים, שלכאורה הם טחונים ולא ארוכים!
דחייה – גם כאן הכוונה לעשבי בשמים ארוכים שלא נטחנו.
- קושיא לרי"ח –
הגונב בשבת ומוציא יש לו "קים ליה בדרבה מיניה" ופטור על הגניבה.
בשביל "קים ליה", צריך ששני החיובים יקרו באותו זמן:
לגבי הגניבה מסתכלים על החפצים (לאו שמיה אגד) – וברגע שחפץ אחד בתוך השק יצא חייב.
לגבי שבת: לחזקיה – גם לפי החפצים, אך לרי"ח – רק כשיצא כל השק,
יוצא שלרי"ח החיוב על הגניבה קודם לחיוב על שבת, אז למה יש פטור קים ליה?
תשובה – גם על הגניבה לא חייב עד שיוציא את כל השק, למה?
- מדובר שמוציא את השק מהצד, וכיוון שעוד לא יכול להוציא חפצים מהשק – פטור עד שיוציא גם את הפיה.
דחייה – גם כשמוציא מהצד נחשב שגנב, כי יכול לפרום ולהוציא את החפץ.
- מדובר שבשק יש חפצים ארוכים.
(ומהשאנצים מתעלמים)
- מחלוקת מקבילה בין רבא ואביי –
בהתחלה רבא כחזקיה ואביי כרי"ח.
אך בסוף חזרו בהם – אביי כחזקיה ורבא כרי"ח.
[אגב – מחלוקת נוספת ביניהם –
אם עומד ברשות אחת ומוציא את היד לרשות האחרת בלי להניח –
מעל 3 טפחים – פטור,
אך מתחת ל3 טפחים – מחלוקת (למסקנה: רבא מחייב, אביי פוטר).
