בבא מציעא מא – הדף היומי

השיעור מוקדש לזיווג הגון וראוי במהרה לאסתר בת שרה, וללאה בת עדנה
ולהבדיל,
לעילוי נשמת הנערה היקרה והאהובה שחר בת מוריה ורועי ז"ל, מצאה חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם, שהיום מלאו 3 שנים לפטירתה.
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף מא

תקציר הדף היומי:

סיכום הדף יומי: א. מחלוקת אם צריך דעת בעלים בהשבת גזילה. ב. מתי נחשב שליחות יד – כשהיה חיסרון בפועל או לא. ג. לפי זה: ביאור המשנה – שתי אפשרויות – שהשיב למקומו (ורישא רי"ש סיפא ר"ע), או שלא השיב למקומו בסיפא (וכולה רי"ש). ד. המקור לדעה ששליחות יד אינה צריכה חיסרון (מהייתור בפסוק).

סיכום הדף היומי:

(מ: במשנה)

שליחות יד בפיקדון

א. הקדמות – מה זה שליחות יד, ואיך גזלן משיב את הגזילה

1. A. שליחות יד –

הכלל – שומר חינם/שכר ששלח יד בפקדון – לא מתחייב רק במה שאמור להתחייב, אלא מתחייב גם באונס (כמו גזלן).

מה נקרא ששלח יד –

אם הכוונה שלקח כדי לגזול – הוא פשוט גזלן ואין כאן חידוש מיוחד שחייב באונסים,

אלא –

1. רק בחיסר מהפקדון בפועל (מיני גזלן),

ומה החידוש כאן על פני גזילה ממש –

• שאפילו שהתכוון להחזיר
• שאפילו שלקח קצת חייב על הכל

2. גם אם רק התכוון לחסר אבל לא חיסר בפועל,
3. רב ששת – גם אם לא התכוון לחסר, אלא רק לקח כדי להשתמש, הופך אותו ל"שואל שלא מדעת" שנחשב גזלן וחייב באונסים.

(לא ברור האם רב ששת זה חלק מדין שליחות יד).

1. B. כשגזלן משיב את הגזלה –

רי"ש – לא צריך את דעת הבעלים

ר"ע – צריך את דעתם

ב. המשנה (מ:) – שומר ששלח יד – תלוי אם ייחדו מקום לפיקדון בבית השומר –

המשנה –

רישא – לא ייחדו מקום, והשומר הזיז בשביל עצמו –

חייב באונסים רק תוך כדי ההזזה,
אבל אחרי שהניח פטור (כמו השיב את הגזילה)

סיפא – ייחדו מקום –

חייב באונסים גם אחרי שהניח.

הסברים –

(בעצם מדובר פה בגזלן שרוצה להשיב את הגזילה כדי להיפטר מחיוב באונסים,
שלכאורה לפי ר"ע חייב להודיע לבעלים, לפי רי"ש לא חייב).

הסבר א – זו מחלוקת תנאים –

רישא – רי"ש – כי ברגע שמוריד את הפקדון פטור אפילו בלי דעת הבעלים

(ואפילו שאין לו מקום, ברגע שהוריד – נחשב שהשיב,
וכל שכן שיפטור בסיפא כיש לו מקום והשיב לשם)

סיפא – ר"ע – שגם אם השיב עדיין חייב כי צריך את דעת הבעלים.

(ואפילו שהשיב למקום ממנו לקח,
וכל שכן שיחייב ברישא ששם בכלל אין לו מקום).

הסבר ב – כל המשנה רי"ש –

ומדובר שלא החזיר למקום ממנו לקח –

בסיפא – שיש לו מקום, כיון שלא החזיר למקום ממנו לקח – חייב, כי עוד לא השיב

ברישא – שאין לו מקום, אז בכל מקום שיניח זה נחשב שהשיב, ופטור.

(מא. שליש תחתון)

ג. הרחבה – האם שליחות יד זה צריכה חיסרון בפועל או מספיקה כוונה לחסר –

רב ולוי נחלקו בזה, אבל לא ידוע מי אמר מה,

1. A. ראיה שלרב לא צריך חסרון –

ברייתא –
רועה צאן ובא אריה וטרף – פטור (אונס),
אם השתמש בצאן (הניח מקלו על הצאן) – חייב (שליחות יד)
(ומדובר שהמקל עדיין על הכבש, כי אחרת לרי"ש נחשב שכבר השיב את הגזילה
ומוסיף רב שמדובר שהיה מעשה קניין – שנתן לה מכה והלכה)

בכל אופן – כאן הרי אין חיסרון, ונחשב שליחות יד!

דחייה – מדובר שיש חסרון קטן, כיון שנתן מכה במקל/יד ולא בדיבור.

1. B. מקורות שלא צריכה חיסרון –

שליחות יד כתובה 3 פעמים – שואל, שומר שכר, שומר חינם, אלא ללמד שלא צריכה חסרון,
איך זה מלמד –

1. ר' יוסי בן נהוראי – כי מספיק לכתוב בש"ח ונלמד קל וחומר לש"ש –
   אלא ללמד שלא צריכה חסרון,
   ומש"ש נלמד חזרה לש"ח ב"גילוי מילתא".

ומי שחולק – א"א ללמוד קל וחומר מש"ח לש"ש,
כי יש דבר שבו ש"ח חמור יותר – שיש בו טוען טענת גנב.

והחולקים – טט"ג זה לא חומרה:
a. שהרי משלם רק אם נשבע לשקר, ואילו ש"ש משלם קרן על גניבה גם אם לא נשבע לשקר!
b. שהרי ש"ח רק משלם כי יכול להיפטר אם נגנב, בניגוד לש"ש שמשלם אם נגנב.

2. רבא – יכולנו ללמוד שליחות יד בש"ח וש"ש משואל,
   למה זה בכ"ז נכתב –
   1. ללמד שלא צריך חסרון

והחולקים – ילמדו מכאן משהו אחר –

שטט"ג זה דווקא אם נשבע שלא שלח ידו (גזירה שווה מש"ש לש"ח).

1. אם היינו לומדים משואל היינו עושים "דיו לבא מן הדין להיות כנידון" ונפטור גם בשואל וגם ב"שח וש"ש בבעליו עמו,
   קמ"ל שבשליחות יד מחייבים גם בבעליו עמו (בש"ש, ש"ש, וגם בשואל).