להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת פסחים ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של שיעור הדף היומי המוקלט לחץ כאן
דף יומי מסכת סוכה דף לג
(לב: במשנה – לג: במשנה)
חלק א – דיני ההדס
א. זיהוי ההדס ("ענף עץ עבות")
ברייתא א –
- עבות – שהעלים בכל שורה עולים אחד על השני (רש"י – אותו עוקץ, תוס' – סמוכים באותה שורה).
ולכן לא זית,
- ענף עץ – שהעלים ("ענף") מכסים את העץ, כלומר שהקצה העליון של כל עלה מכסה את בסיס העלה שמעליו.
ולכן לא דולבא,
- דרכי דרכי נועם / האמת והשלום אהבו –
ולכן לא הירדוף (קוצים / סם המוות).
ברייתא ב –
ת"ק – עבות = קלוע, ודומה לשלשלת.
ראב"י – "ענף עץ עבות" – שטעם (ריח) העץ והפרי שווים.
ב. הגדרת עבות
רב יהודה (ואמימר) – 3 יחד
רב כהנא (ורב אחר ב"ר) – גם 2 + 1 סמוך זה בסדר
ג. נשרו רוב עליו
אביי – עקרונית פסול,
ורק כשר אם היו יותר מ3 עלים בשורה (הדס המצרי), ונשארו 3,
והחידוש שהדס המצרי כשר, אפילו שיש לו שם לוואי, נלמד מ"עבות".
ד. התייבשו רוב עליו –
אם נשארו 3 עלים לחים בראש כל ענף – כשר (רש"י).
ה. נקטם ראשו – פסול. עלתה בו תמרה – כשר.
(דילוג: לג. שליש עליון עד 3-).
ו. היו ענביו מרובין – פסול
רב חסדא – רב:
- רק במרוכז, אך במפוזר – כשר.
דחיית רבא – במפוזר זה הדס מנומר ופסול (אינו הדר).
- רק שחורים, אך ירוקים – כשר.
ואדום – שחור, ופסול.
(לג: מתחת לאמצע)
חלק ב – האם מותר למעט הענבים ביו"ט?
משנתנו ות"ק בברייתא – אסור (מתקן כלי),
ר"א בר"ש – מותר, אם ליקטן לאכילה.
והרי דבר שאין מתכוון אסור?
- סובר כר"ש אביו שדבר שאינו מתכוון מותר.
דחייה – הרי מודה ר"ש בפסיק רישא.
- כאן יש לו הדס אחר, ואז לתיקון שעושה אין שום משמעות ומותר.
- המקור לדיחוי מקודשים.
- יש שתי רמות של דיחוי:
- כל הבדיקה רק כשנכנסו ל"תחום" של המצווה (למשל בד' מינים – בכניסת החג או כשאגד).
(לג. 10-)
חלק ג – האם לולב צריך אגד
א. המחלוקת
ר"י – צריך (לקיחה לקיחה מאגודת אזוב של פסח),
רבנן – לא צריך (לא דורשים את הגז"ש).
ב. גם לרבנן יש מצווה לאגדו משום הדר (ברייתא).
(לג: 6-)
ג. הותר אגדו ביו"ט
לר"י – פסול,
לרבנן – ברייתא – אוגדו בקשר חלש, ולא עניבה.
מצד אחד – לא עניבה – כי סובר כר"י שעניבה=קשר.
מצד שני – לא כר"י, כי סובר שלולב אין צריך אגד (לר"י זה פשוט יהיה פסול).
חלק ד – האם יש דיחוי במצוות?
הקדמה –
קל – דחוי מעיקרו
חמור – נראה ונדחה
שלושה מקרים של דיחוי במצוות
א. לולב שנקטם, עלתה בו תמרה כשר
עלתה התמרה לפני החג/אגד – ודאי כשר.
שואל ר' ירמיה – אם עלתה אחרי כניסת החג? זה מקרה של דחוי מעיקרו.
ב. כיסוי הדם – הרוח כיסתה, ואז הרוח גילתה – נראה ונדחה חייב, נכאן שאין דיחוי במצוות.
דחייה – אולי שם זה ספק, ואומרים שאין דיחוי רק לחומרא.
ג. מיעט את ענבי ההדס ביו"ט – לרבנן כשר – אין דיחוי.
ניתן לפרש את הראיה לרמה הגבוהה (נראה ונדחה) או הנמוכה (דחוי מעיקרו), והגמרא מסתפקת בנמוכה.
[ר"א חולק ואומר שמיעט בשבת – פסול.
למה?
- או – כי יש דיחוי.
- או – בגלל "תעשה ולא מן העשוי" (תעומ"ה).
זה דורש שתי הנחות: a. יש כאן עשייה (לולב צריך אגד). b. לומדים מלולב שיש פסול של תעומ"ה).
ורבנן שחולקים ומכשירים –
הם סוברים: אין דיחוי + אין בעיית תעומ"ה.
בשביל לומר שאין תעומ"ה, מספיק שיחלקו על אחת מההנחות (2 גרסאות על איזה חולקים)].