הוקדש ע"י אחד מלומדי השיעור
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
דף יומי בבא מציעא דף סח
הודעה חשובה! נא להדפיס את השלט שבקישור הבא, ולתלותו בבית הכנסת שלכם או בכל מקור אחר מתאים, תודה רבה! – http://www.sinai.org.il/images/stories/sinai.pdf
תקציר הדף היומי:
א. משכנתא בארעא דמסלק – מינימום שנה.
ב. פסיקות של רבא לחומרא בשלושה דינים שונים.
ג. עסקא בה מתחלקים חצי חצי, עדיין צריך לשלם למקבל הכסף (כמה? או סמלי, קטן, או שלם/פועל בטל).
סיכום הדף היומי:
חלק א – השלמות על משכנתא
א. לגבי משכנתא –
תזכורת: הלוויתי לך כסף, ובינתיים אני יושב לך בשדה – זה משכנתא, ראינו מתי מותר/אסור,
וראינו שיש סוג משכנתא שברגע שהלווה מביא כסף, המלווה צריך להסתלק מהשדה.
רב אשי –
- לא לסלק לפני שנה אחת.
- משכנתא זה מלשון שכן, שאם הלווה רוצה למכור את השדה, המלווה נחשב בר-מיצרא ויש לו קדימות לקנות אותה.
ב. רבא – שלושה נושאים בהם ההלכה לא כמו דעה מסוימת (אחת מהן על משכנתא):
- לגבי משכנתא – חכירי נרשאי –
דיברנו אתמול על משכנתא דנכייתא –
שהמלווה יושב בשדה של הלווה ואוכל פירות, שזה מותר אם מנכה לו מהחוב, והחידוש: מותר גם אם מנכה לו מחיר מוזל (למשל 100 במקום 200 לשנה).
בנרש היו מתחמנין –
כמו שהמלווה יכול לקבחת ב100, ולהשכיר לאדם זר ב200,
כך מותר לו לקחת ב100 ולהשכיר חזרה ללווה ב200, ויוצא שהם לוקחים מהלווה 100 ריבית.
אך רבא אסר.
ואפילו שקודם ישבו בשדה 3 שנים, ורק אז עשו את זה, עדיין אסור.
כי מסביר רש"י – שמשכנתא דנכייתא מותרת, כי הרווח לא בטוח, אבל כאן הרווח בטוח אז אסור.
- טרשא דרב פפא –
טרשא – קיבלתי סחורה עכשיו (שווה 50), ואני משלם עוד חודש 60 – אסור.
וראינו בשיעור של דף סה – מה אם בעוד חודש הסחורה באמת תהיה 60?
רב פפא – מותר,
כי מבחינת המוכר אין כאן ריבית – שהרי המוכר יכל לחכות חודש ולמכור ביקר, כך שלא הרוויח כלום, וזה שסיפק את הסחורה עכשיו זה פשוט טובה לקונה.
רב ששת בדר"א – אסור
כי מבחינת הלוקח יש כאן ריבית (שכר המתנת מעות), שהרי הוא רוצה את הסחורה עכשיו (ועכשיו היא זולה), ולמה הסכים לשלם יותר – כי כך לא צריך לשלם עכשיו אלא אחר כך.
ורבא כאן מסכים שאסור.
- לגבי שטרי מחוזנאי:
נקדים לגבי עיסקה:
אם אני מלווה לך כסף שתעשה איתו סחורה, ותביא לי חלק מהרווחים, שלושה מצבים:
מותר – שכל הסיכון על הנותן והמתעסק מקבל אחוזים אם הרוויח – זה לא הלוואה ומותר.
לגבי זה יש "שטרי מחוזנאי" – אם יודעים מראש שהרווח יהיה למשל 20%, אז כתבו מראש השטר שנותן לו 100, והמקבל מחזיר 110, ואם המקבל ירוויח יותר זה שלו.
רבא – זה אסור, כי אם ירוויח פחות מ110 ועדיין צריך לשלם 110 אז זה הופך להלוואה.
מר בר אמימא – אבא שלי כן עשה, כי אם אמרו לו שלא הרוויחו לא היה לוקח מהם.
אך רב אשי – עקרונית זה בסדר, אבל הרי אם ימות אולי היתומים כן יקחו את כל ה110, לכן אסור.
(וזה שאמר "אם ימות" זה כשגגה שיצאה מפי השליט, ואמימר נפטר).
אסור – כל הסיכון על המקבל, והנותן מקבל אחוזים, זה הלוואה עם ריבית ואסור.
מקרה אמצעי – מתחלקים ברווחים ובהפסדים – על זה נדבר במשנה.
חלק ב – עיסקה
כאמור יש 3 מצבים, ואנחנו מדברים על המצב האמצעי שמתחלקים ברווח והפסד,
משנה – עקרונית אסור,
כי זה בעצם חצי של המלווה (ופקדון אצל הלווה), וחצי של הלווה,
והלווה מסכים להתעסק בחצי של הפקדון בתור שכר על זה שהסכים לתת לו הלוואה – וזה ריבית.
לכן בשביל להתיר – המלווה צריך לשלם לו עוד שכר בנפרד על זה שמתעסק בכסף שלו.
כמה משלם?
במשנה – כפועל בטל,
ולמה צריך להשמיע גם במתעסק וגם במקרה דומה של בעל חנות פירות?
כי לבעל חנות יותר קל למכור מאשר למתעסק,
ולכן במקרה של החנות פירות היינו חושבים שאולי אפשר פחות מפועל בטל,
ובמקרה של מתעסק היינו אומרים שצריך יותר מפועל בטל,
קמ"ל שבשניהם כפועל בטל.
בברייתא – 3 דעות מהקל לכבד –
ר"י – אפילו כגרוגרת (תשלום סמלי, כי זה רק אבק ריבית)
ר"מ – מסכים, אבל צריך לסכם מראש
ר"ש – שכר מלא (רש"י – כמשנתנו – כפועל בטל)
עוד 3 ברייתות עם אותן דעות:
- נותן לו בע"ח לטפל בו ויתחלקו ברווח (גידול הפרות למשל) – גם שם צריך לשלם לו.
אבל אם מדובר בדבר שאוכל ועושה (חולב את הפרה) – זה יכול להיחשב לשכר הנ"ל.
אם סיכמו על דבר קטן כמו שארית שערות הגזיזה:
רי"ס בר"י כר"י – מספיק תשלום סמלי, וזה מספיק
ת"ק כר"ש – צריך שכר מלא, וזה לא מספיק.
(סח: שליש תחתון)
- אישה נתנה ביצים לבעל מכולת ויתחלקו ברווחים של האפרוחים שיגדלו,
ר"י – מותר, כי מספיק שכר סמלי, ומקבלת את הביצים המוזרות
ר"ש – אסור, כי הביצים המוזרות זה לא מספיק כי צריך שכר שלם.
- מעבר לתשלום שהנותן צריך לתת למקבל,
אם מדובר בבהמות קטנות צריך לשלם לו עוד על סחיבת הבהמות,
רשב"ג – אא"כ האימא שם, כי הולכים אחרי האימא.
גמרא –
רשב"ג כר"י שמספיק תשלום סמלי, וכאן מקבל את הגללים,
ואילו ת"ק – הגללים לא נחשב, כי ממילא מפקירים אותם.
להלכה: ר"נ – כר"י ורי"ס בר"י – שמספיק תשלום סמלי.
