(שיתקיים בשבת פרשת ויחי),
אשר סיים לכבוד בר המצווה את מסכת מגילה,
שיזכה להמשיך תמיד ללמוד תורה בשמחה ובבריאות
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת מגילה לחץ כאן.
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
דף יומי מסכת מגילה דף ה – הסיכום הכתוב/.}
(ה. במשנה – ה: 1-)
א. 10 בטלנים –
משנתנו – עיר ללא עשרה בטלנים נחשבת כפר.
ריב"ל (ד.) – כנ"ל לגבי כרך.
ב. במגילה מקדימים משבת ולא מאחרים
מקור – ר' אבא-שמואל – "ולא יעבור" (ומביאים עוד מימרא שלו שלא קשורה).
אך יש תחומים שבהם מאחרים –
- תשעה באב – כי לא מקדימים פורענות.
וכן 17 בתמוז. ב10 בטבת יש מחלוקת ראשונים אם מתענים בשבת או מאחרים. בתענית אסתר מקדימים.
- לא מקדימים כי עוד לא הגיע זמן החיוב –
- זמן עצי כהנים (תאריכים מסוימים שבהם היו משפחות שתרמו עצים למקדש).
- הקהל (כשמוצאי יו"ט של סוכות חל בשבת).
- שלמי חגיגה (אמורים להביא ביו"ט, אך ניתן להביא כל המועד, אך לא לפני יו"ט).
ג. הרחבה לגבי שלמי חגיגה ועולת ראייה
בחג צריך להביא שלמי חגיגה ועולת ראייה. אפשר להביא גם בחול המועד ו6 ימים אחרי שבועות.
ביו"ט –
שלמים מביא לכתחילה ביו"ט הראשון, ומותר כי זה אוכל.
עולה – מחלוקת: ב"ש – לא (כי זה לא אוכל וזה עולה שזמנה לא קבוע), ב"ה – מביא (אכילת מזבח).
בשבת – דוחה לאחרי שבת –
"חגיגה וכל זמן חגיגה מאחרין", פירוש:
- 1.רב אושעיא – "זמן חגיגה" = "עולת ראייה" (כי באה בזמן של החגיגה),
ואותה דוחים לא רק משבת אלא גם מיו"ט, כדעת בית שמאי. - 2.רבא – הכוונה שניתן להשלים את החגיגה רק בזמן החגיגה (חוה"מ ויו"ט האחרון) ולא אחרי.
- 3.רב אשי – שגם לעצרת יש תשלומים 6 ימים (כל מקום שיש בו "זמן חגיגה" אפשר לאחר), וכן במשנה בחגיגה.
- זה לא היה בפורים עצמו,
(ה. 1-)
ד. הסיפור על רבי
A. לגבי הצומות –
בראש השנה (יח:) כתוב שבזמן שאין מקדש אך אין מלחמה – רצו מתענים ורצו לא.
לגבי 17 בתמוז – רבי רחץ בפרהסיא (רמב"ן – וגם אכל),
לגבי תשעה באב –
ר' אלעזר – רבי ביקש לעוקרה (כי חשב שגם זה תלוי ברצון העם) ולא הודו לו חכמים (כי העם קיבל על עצמם)
ר' אבא בר זבדא – רק רצה לעקור כשחל בשבת, שכיון שממילא נדחה שיידחה לגמרי (ובניגוד למשנתנו) ולא הודו לו חכמים.
(ה: 8+)
B. רבי נטע נטיעה בפורים,
והרי בפורים אסור מלאכה – "שמחה ומשתה ויום טוב"?
היה בטבריה בתקופה זו (15) ונטע ב14.
קשה –
- והרי חזקיה הסתפק אם טבריה נחשבת מוקפת ולכן המחיר ב14 ו-15.
תשובה – רבי לא הסתפק.
(ה: רבע תחתון)
C. גופא – למה חזקיה התלבט לגבי טבריה?
ברור שהיא מוקפת מימות יהושע – "וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת (=טבריה) וְכִנָּרֶת" (יהושע יט),
אלא הספק הוא האם ים נחשב חומה –
האם עיקר החומה זה ההסתרה (ואז ים לא) או ההגנה (ואז ים כן).
ואמנם לגבי בתי ערי חומה אינו נחשב, אך לגבי פורים אולי כן.
- והרי מגילת תענית אוסרת את ה14 ו-15 בכל המקומות בהספד.
תשובה – בהספד אסור, אך במלאכה מותר ביום האחר.
(והרי רב קילל את מי שנטע כותנה בפורים?
(ריטב"א – וסביר שזה לא היה בפורים עצמו, כי אז גם היה מנדה אותו).
תשובה – זה היה בפורים עצמו).
(ה: אחרי האמצע)
- רבה בריה דרבא – פורים מותר במלאכה, כי עם ישראל לא קיבל על עצמו את האיסור.
שהרי תחילה כתוב "שמחה ומשתה ויום טוב" (יט) ובסוף "ימי שמחה ומשתה" (כב).
ולמה רב קילל את הנוטע כותנה? כי זה היה מקום שנהגו בו איסור.
(ה: שליש תחתון)
- אכן אסור במלאכה, אלא שנטע נטיעה של שמחה (אבורנקי של מלכים – עץ שמכופפים אותו בשביל צל, על פי משנה וברייתא בתענית),
וזה מותר, כי רק אסור מלאכה שמסיחה את דעתו מהשמחה.
תגובה אחת
👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍👍