בבא מציעא עא – גמרא דף יומי

לעילוי נשמת הוריו של אחד הלומדים
קלונימוס קלמן ושרה בורג ז"ל
להקדשת שיעור ליחצו כאן

Download

ומצאנו גם את הסרטון הישן:

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף עא

(עא. 12+ עד עב. 3+)

תקציר הגמרא:

א. אגדתא: סמיות עיניים, התמוטטות כלכלית.
ב. גר צדק קונה עבד עברי אך לא מורישו לבניו.
ג. לגר תושב מותר ללוות ולהלוות בריבית.
ד. אם יהודי ערב על הלוואה שגוי הלווה ליהודי אחר בריבית – אסור, כי לפי הגויים הגוי הלווה לערב והערב ליהודי, אא"כ התנו שלא כך.
ה. אמנם אין שליחות לגוי, אבל: ישראל הלווה לגוי בריבית, והגוי העביר את ההלוואה לישראל אחר בשליחות המלווה היהודי – אסור (חומרא דרבנן). אבל להפך – גוי הלווה לישראל, והישראל העביר לישראל אחר בשליחות הגוי – פה אין שליחות, ואסור, ומותר רק אם הישראל הראשון הסתלק מהסיפור לגמרי.

סיכום הגמרא:

חלק א – אגדתא על ריבית

• רי"ס מתאר את סמיות עיניהם של מלווים בריבית

שאם מישהו יקרא להם רשע – היו כועסים ויורדים לחייו,
אבל מצד שני הם עצמם מלווים בריבית ועוד מחתימים עדים שבעצם מעידים על היותם כופרים.

• רשב"א – מי שלא מלווה בריבית לא ימוט, ואם ימוט יקום
• רשע בולע צדיק ממנו, אבל לא צדיק גמור.

חלק ב – רבי לא הבין שני דברים לגבי גרים:

(הדבר השני קשור לריבית)

א. לגבי שגר צדק (גר רגיל) יכול לקנות עבד עברי

מקור –

וכי ימוך אחיך ונמכר לך – זה ליהודי מלידה,
וכי תשיג יד גר – גר צדק,
ונמכר לגר תושב – זה גר תושב,
או לעקר משפחת גר – גוי ממש, ואפילו נמכר לע"ז

ורמינהו – בברייתא כתוב שגר לא קונה עבד עברי

כי כיוון שלא נמכר כעבד עברי, גם לא קונה
ולמה לא נמכר? כי לא שייך בו "ושב אל משפחתו"

מתרץ רנבי"צ – קונה, אבל כמו גוי,

כלומר שהגר לא עובר בירושה (בניגוד לכשיהודי קונה עבד עברי).

[אגב –

            האם אישה קונה עבד עברי –

בברייתא של הגר כתוב שלא

תשובה – עבד עברי לא,
שמא תחטא איתו ואף אחד לא ידע, כי לשניהם אין רצון לגלות,

בדומה לזה – אלמנה לא תשכיר חדר לתלמיד חכם,
כי אם תחטא שניהם לא יגלו + אנשים ירננו אחריהם.

(ולמה כתוב שלא תגדל כלב? הרי לכאורה תחשוש שאם תחטא עמו הכלב ישתרך אחריה ואנשים ידעו?
תשובה – לא ידעו, כי יחשבו שהולך אחריה כי מאכילה אותו).

אך קשה מברייתא שרשב"ג אומר שכן,

תשובה – עבד כנעני כן
כי כאן אין חשש שתחטא איתו, כי תחשוש שהגוי יגלה.

ב. לגבי האם מותר לקחת ריבית מגר תושב (שקיבל 7 מצוות בני נח) –

מצד אחד – בפסוק משמע שאסור –
"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך, אל תיקח מאתו נשך ותרבית" –

מצד שני – במשנה ע: ראינו שמותר (לווים מהם ומלווים אותם (גויים) וכן בגר תושב!)

עונה רנבי"צ – אכן מותר,
ואת הפסוק נסביר כך: וכי ימוך… והחזק בו גר ותושב (שצריך להחזיק גם בגר תושב),
אל תיקח מאתו (לשון יחיד) נשך – זה רק לגבי יהודי.

(עא. 1-)

חלק ב – סוגיות שקשורות לריבית לגויים

ובשתי הסוגיות יש גוי ושני יהודים, ובשניהם הריבית שהיתה אמורה להיות לגוי/מהגוי, בסוף עבר דרך אחד היהודים.

א. ערבות

יש הבדל בערבות בין יהודים לגויים:
אצל יהודים – המלווה מלווה ללווה, ורק אם אין לו לשלם אז המלווה גובה מהערב, והערב יתבע את הלווה.
אצל גויים – המלווה קודם כל תובע את הערב, כי כאילו המלווה הלווה לערב והערב הלווה ללווה.

לפי זה – גוי שמלווה בריבית ליהודי, ויש יהודי ערב – אסור,
כי זה כאילו שהלווה לערב היהודי בריבית, ואז הערב הלווה ללווה היהודי בריבית.

אז למה הברייתא מתירה?
עונה רב ששת – אכן אסור,
והברייתא שהתירה זה במקרה שהגוי אמר שבעניין הערבות ינהג בדיני ישראל,
שקודם יתבע את הלווה (שזה מותר),

ואז גם אם ללווה לא יהיה לשלם, זה בסדר שהגוי יתבע את הערב – כי מבחינתו זה כבר לא קרן + ריבית, אלא זה תביעה אחת על כל מה שהלווה חייב.

(עא: 10+)

ב. ברייתא עם שני מקרים דומים:

1. A. גוי – ישראל א' – ישראל ב' –
   גוי הלווה לישראל א' בריבית, הישראל א' הכין את הקרן והריבית ועמד להחזיר,
   בא אליו ישראל ב' וביקש שלא יחזיר, אלא יתן לישראל ב' את הקרן, וישראל ב' יחזיר לו את הקרן + ריבית.

אם ישראל א' הלווה לישראל ב' מעצמו – ודאי אסור,
אבל אם העמידו אתל הגוי – מותר, כי זה כאילו שהגוי מלווה מחדש לישראל ב'.

1. B. ישראל א' – גוי – ישראל ב' –
   ישראל א' הלווה לגוי, הגוי עמד להחזיר את הקרן והריבית,
   ובא ישראל ב' וביקש שלא יחזיר אלא יתן לו כנ"ל,

כאן הדין הפוך:
אם הגוי הלווה ישירות לישראל ב' – מותר,
אבל אם העמיד הגוי את ב' אצל א' – אסור, כי יוצא שישראל א' מלווה ל-ב' בריבית.

הבעיה עם כל זה: לגוי אין שליחות,
אז במקרה "שהעמידו אצל המלווה" שזה בעצם בנוי על שליחות (האם אתה מרשה לי להעביר לו את הכסף) – איך זה עובד?

במקרה B זה עדיין מובן – כי אמנם אין לגוי שליחות, אבל מחמירים שיהיה לו, וכאילו יהודי א' הלווה ליהודי ב' ואסור.

אבל במקרה A איך עושים שליחות לקולא? – הרי ישראל א' לא באמת שליח של הגוי, ויוצא שישראל א' בעצם נותן את זה ישירות ל-ב', אז למה מותר?

            תשובות:

1. אוקימתא – מדובר שיראל א' יצא מהתמונה, והגוי הלווה ל-ב' ישירות, ולכן מותר.

רב אחא בריה דרב איקא – ישראל א' הניח את הכסף על הקרקע, והגוי אמר לישראל ב' לקחת.

אבל אז מה החידוש?

רב פפא – ישראל א' החזיר את הכסף לגוי ביד, ואז הגוי נתן את הכסף ל-ב'.

אך שוב – מה החידוש?
תשובה – היינו חושבים שאולי הגוי שליח של ישראל א' להלוות לישראל ב', ושיהיה אסור כי לחומרא כאמור גוי כן שליח,
קמ"ל שלא.

2. רב אשי – יש שליחות לגוי (רק בתרומה אין)

דחייה – הרי המקור לשליחות בכל התורה זה תרומה, אז אם שם אין שליחות לגוי אז גם בשאר אין.

מתקן רב אשי – אכן גוי לא שליח של ישראל, אבל ישראל שליח של גוי,

דחייה – הרי המקור להוצאת גוי בתרומה זה "גם אתם" – מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית, יוצא שגם השליח וגם המשלח צריך להיות יהודי.

3. רבינא – ישראל לא שליח של גוי, אבל יכול לזכות בשביל גוי,

וכך במקרה A – ישראל א' לא שליח של הגוי לתת לישראל ב',
אלא הוא זוכה עבור הגוי בשעבוד של ישראל ב', וכך ההלוואה היא ישירות מהגוי לישראל ב' ומותר.

הראיה שגם בקטן – שלמרות שא"א להיות שליח של קטןף אפשר לזכות עבור קטן.

דחיית הראיה – קטן שייך לתחום השליחות (כשיגדל), גוי מחוץ לעסק לגמרי, אז גם אולי א"א לזכות עבורו.