הדף היומי – כתובות דף טו

לעילוי נשמת הרב יעקב פנחס כהן זצ"ל,
לרגל יום השנה לפטירתו, רב מעשים וחסד ותלמיד חכם גדול, נפטר בגיל צעיר, אך הותיר רושם עז.

לזכר דדי (דוד) ארנסט ז"ל
ולהצלחת ובריאות משפחות גרוסמן, אדורם, אייזן ורוזנבלט הי"ו.

השיעור גם מוקדש לזכות יעקב בן דוד ולאה הי"ו,
אשר תורם כליה, לרפואתו ולרפואת הנתרם, בתוך שאר חולי ישראל.
להקדשות ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הדף היומי דף טו

(יד: במשנה למטה – טו: סוף פרק בתולה נישאת)

א. מעשה בילדה שנאנסה במעיין

(רשב"א – טוענת טענת ברי שנאנסה לכשר).

רי"ס – רי"ח בן נורי – תלוי ברוב אנשי העיר

מקשה רבא – הרי לר"ג וריה"ש הרוב לא משנה (כפי שאמר גם ר"א יג: בשליש התחתון).

תשובת ר"נ – המשנה כר' יהשוע, וגם הוא מכשיר ב"תרי רובי"

(מדובר בזמן קרונות השוק בציפורי).

                        לא מובן – ואם מכשיר בשני רוב, למה לא מכשיר ברוב אחד?

הסבר – כשהאנס פרש מהעיר, גוזר על "כל דפריש מרובא פריש", אטו "קבוע",

            וכן כשהאנס פרש מהסיעה, אפילו שאינה קבועה, אטו העיר הקבועה,

            אך כשיש שני רובים (עיר + סיעה) לא גוזר (שהרי הסיעה אינה קבועה).

ולמה בברייתא של 9 חנויות לא גזרו פריש אטו קבוע?

תשובה – כי מעלה עשו ביוחסין.

(טו. מתחת לאמצע)

ב. ר' זירא – כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, לקולא ולחומרא

הקדמה:

סוג התערובת –
בתערובת שהאיסור וההיתר לא ניכרים – יש ביטול ברוב.
כאן מדובר שהם כן ניכרים, ויש משהו שלא ידוע האם בא מהאיסור או מההיתר:

בפריש – אחר הרוב,

בקבוע – כמחצה על המחצה.

ואז זה נהפך לספק שקול. ולכן –
בדיני דאורייתא נחמיר, כי ספק דאורייתא לחומרא.
בדיני טומאה וטהרה – ברה"ר לקולא ברה"י לחומרא.

A. מקור בתנאים           

1. ברייתא לחומרא – 9 חנויות כשרות ו1 טריפה,
   לא יודע מאיזה לקח = קבוע, ומחמירים כי זה ספק דאורייתא,
   ובנמצא (=פריש) – רוב, ומקלים.
2. לחומרא ולקולא – 9 צפרדעים ו1 שרץ, או 9 שרצים ו1 צפרדע,

ולא יודע באיזה מהם נגע (=קבוע),
ברה"י – טמא, ברה"ר – טהור.

B. מקור בתורה

"וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו" (דברים יט, יא) – צריך כוונה להרוג.

(לר"ש – צריך כוונה ליהודי ספציפי (התכוון לראובן והרג את שמעון – פטור)).

לרבנן – בנ"ל חייב (מספיק כוונה ליהודי).
ופטור "כשזרק אבן לגו" – לבור עם יהודים וגויים, והתכוון שיהרוג את מי שיהרוג (שטמ"ק).[1]

            אם יש רוב גויים – נחשב שהתכוון לגוי וודאי פטור.

            אם חצי חצי – פטור כי ספק נפשות להקל,

            אלא יש רוב יהודי, ובכל זאת פטור, מכאן שקבוע = מחצה על מחצה.

(טו. 3-)

ג. פסק ההלכה במשנה –

תזכורת: ר' יוסי – רי"ח ב"נ – אם רוב העיר כשרה – כשרה גם לר' יהושע.

            מחלוקת בשם רב –

            רב חייא בר אשי – הלכה כר' יוסי במשנה.

            רב חנן בר רבא – זו היתה הוראת שעה.

קושיות עליהם:

1. בהו"א הגמרא מבינה שבמשנה יש רוב אחד.

ומקשה ר' ירמיה ממשנה במכשירין על רב חייא בר אשי

מצאו תינוק נטוש בעיר של יהודים וגויים,

אם יש רוב ישראל – מפרנסים אותו, אך רב – ליוחסין אינו יהודי.
(למשל בת לא תינשא לכהן אפילו התגיירה).

מכאן שרוב אחד אינו מספיק!

תשובה – אכן המשנה ב"תרי רובי" (כר"י-רב לעיל).

1. אם מדובר ב"תרי רובי", קשה על רב חנן,

שלפי זה בא להקל – שדווקא במשנה היה צריך תרי רובי אך בעלמא לא,

והרי במכשירין צריך תרי רובי!

תשובה – לדעתו משנתנו ברוב אחד, ובא להחמיר שבעלמא צריך תרי רובי.

כלומר להלכה שניהם מסכימים:

(טו: רבע עליון)

ד. גופא – בירור המשנה לגבי תינוק נטוש

אם רוב גוים – גוי.

אם רוב ישראל – ישראל.

מחצה – ישראל.

            רב – להחיותו (פרנסה), אך ליוחסין לא.

גופא:

תכלת – כיהודי, ורוד – כגוי,

מה שמודגש הוא החידוש של אותו חלק בברייתא.

[1] קולא זו בזורק אבן לגו מתבססת על זה שגם לפי רבנן, מי שהתכוון להרוג גוי והרג יהודי פטור. וקשה, למה רבנן לומדים מהפסוק לגבי הזורק אבן לגו, ולא פשוט לומדים משם לפטור מי שהתכוון להרוג גוי והרג יהודי? אלא כנראה שלזה לא צריך פסוק כלל, כי כיון שהתכוון לגוי, בעצם לא התכוון לפעולת רציחה החמורה של יהודי, וממילא ודאי שיש כאן חיסרון בכוונה. לכן רבנן לומדים שזרק לתערובת של יהודים וגיום, שכאן אכן יש חידוש בכך שפטור.