השיעור מוקדש
לעילוי נשמת יהודה בן שמואל ודינה ז"ל
לבית אייל
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף לו
(לה: 6- עד לו: במשנה)
חלק א – ברייתא על נערות שאין להם קנס
סיבות אפשרויות – 1. לא ראויה להינשא לו. 2. לא בתולה. 3. קטנה.
א. עריות ושניות לעריות
תזכורת (כט:) ראינו שיש קנס רק במצב שאפשר "ולו תהיה לאישה", ושם ראינו מחלוקת לגבי האם יש קנס באיסורי לאו. בהתאם לזה גם כאן יש שתי הבנות:
- עריות – מיתת בי"ד, שניות – כרת. אך איסורי לאו – יש קנס, וכשמעון התימני.
- עריות – מיתת בי"ד + כרת, שניות – איסורי לאו, שגם להן אין קנס, וכר"ש בן מנסיא.
- המשנה כדעה שגם נערה ממאנת, ולכן א"א לדייק לקטנה.
(לו. 8+)
ב. הממאנת (לא בתולה)ואיילונית (נחשבת קטנה)
(לו. שליש תחתון)
B. לגבי איילונית (קושיא ותירוץ) –
בברייתא א הנ"ל – אין קנס (תשובה: כר"מ (כט.), שלקטנה אין)
בברייתא ב – יש קנס (תשובה: כרבנן, שלקטנה יש)
A. סתירה לגבי קטנה בתוך ברייתא א
(הקדמה – האם נערה עדיין יכולה למאן – לר"מ לא, לר"י כן).
לאיילונית אין קנס, כי נחשבת קטנה, כלומר גם לקטנה אין – ר"מ.
ממאנת אין קנס, (ובהנחה שרק קטנה ממאנת, כר"מ) משמע שלקטנה יש – רבנן
תירוץ – באמת לקטנה אין (כר"מ, וכמו שרואים באיילונית)
ולגבי מה שדייקנו מממאנת:
והתנא של הברייתא לגבי מיואן סובר כר"י, ולגבי קטנה כר"מ.
- רפרם – הדיוק לא נכון, והברייתא התכוונה לומר שהראויה למיאון,
ואכן רק קטנה ממאנת, וכל המשנה ר"מ.
קשה – למה המשנה לא פשוט אמרה קטנה? קשיא. (וראה תשובה בתוס').
(דילוג לו. שליש תחתון עד לו: 7+)
C. היוצאת משום שם רע
אם יש עדין שזינתה – פשיטא שאין לה קנס, היא לא בתולה באופן ודאי!
אלא החידוש – גם אם רק יצא עליה שם רע בילדותה.
שתי הבנות:
- יצא לה שם מזנה.
דחייה – רבא: לא חוששים.
- עדים העידו שהיא תבעה אותם לאיסור, והם סירבו לה, מניחים שהיא זינתה.
רב פפא – אותו דבר גם בשטר,
כלומר שעדים העידו על ראובן שניסה לשכנעם שיזייפו עבורו שטר, אז השטרות האחרים של ראובן פסולים.
קשה – האישה ודאי תנמצא עם מי לזנות, אך אולי ראובן לא ימצא עדי שקר?
תשובה – ראובן יוכל לזייף הכל בעצמו.
(לו. רבע תחתון – לו: 7+)
חלק ב – מתי יש לבעל טענת בתולים (מקח טעות)?
הנחת היסוד היא שבעל שמגלה שאשתו בעולה, זה מקח טעות, אא"כ:
- טוענת שנאנסה אחרי הקידושין,
- 2.אכן לפני, אך מוכת עץ.
- 3.טוענת שעדיין בתולה.
א. בחרשת ושוטה
סתירה בין ברייתות ותירוץ רב ששת:
ברייתא ג – אין לו טענה, כי טוענים בשבילה "משארסתני נאנסתי"
[הברייתא כר"ג (יב:), שנאמנת בזה, ולחרשת ושוטה אף טוענים בשבילה ("פתח פיך לאילם")].
בברייתא ב – יש לו טענה –
כר' יהושע, שאישה אינה נאמנת במשארסתני נאנסתי.
(לו: 3+)
ג. סומא
ת"ק – יש לבעל טענה,
סומכוס – אילו לו טענה,
טוענים בשבילה שהיא מוכת עץ ולא ידעה שיצאו בתוליה כי לא ידעה (כדעת רבא (יא:) שמוכת עץ אינו מקח טעות. אך לאישה רגילה לא טוענים בשבילה כי אם היתה מוכת עץ היתה יודעת ומראה לאימא והיתה טוענת זאת כבר מעצמה) (תוס').
(לו. 2-)
ב. בבוגרת, שהבעל טוען שאינה בתולה
אם טוען טענת דמים – יש לבעל טענת בתולים,
אך אם טוען פתח פתוח – אין לו טענה, כי מניחים שהיא כן בתולה אלא שהבתולים התרופפו.