לעילוי נשמת אביו של אחד הלומדים,
שלום יוסף בן משה גולדמן ע"ה
שנלב"ע ביום י"ח מנחם אב ה'תשנ"א
להקדשות ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת כתובות לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
סיכום הדף היומי דף מ
(מ. במשנה הראשונה עד מא. במשנה)
חלק א – האם ליתומה / התארסה והתגרשה יש קנס ולמי?
לפי רש"י ר"א מלמד במשנה שני דינים: יתומה, ונתארסה ונתגרשה ואז נאנסה,
ושבשניהם: באונס יש קנס, במפתה אין.
A. לגבי יתומה –
אונס – יש לה, כיון שלא מחלה,
מפתה – אין, כיון שמחלה.
B. לגבי התארסה והתגרשה –
במפתה – אין קנס ("אשר לא אורשה", לגבי שאר התשלומים מח' ראשונים),
באונס – ראינו בדף לח. 3 שיטות:
רי"ס הגלילי – אין,
ר"ע – יש (למשנה שם – הקנס לעצמה, לברייתא – הקנס לאביה)
ר"א במשנה כאן לפי רי"ח – אומרת שיש קנס, וקנסה לעצמה,
ולכן דימה אותה ליתומה.
(מ. משנה שנייה)
חלק ב – תשלומי בושת ופגם
א. מניין שיש תשלומי בושת ופגם?
אולי הכול כלול ב50 השקלים של הקנס?
- ר' זירא – סברא
- לא יתכן שבת מלכים ובת הדיוטות יקבלו אותו בושת!
אביי – כן יתכן, כפי ששור שנגח עבד כנעני משלם תמיד 30, ללא תלות בעיסוק העבד.
- ובכל זאת, אם יש הבדל בגוף הנערה עצמה, שאחת כבר נבעלה לפני כן שלא כדרכה, לא יתכן שהבושת יהיה זהה!
ושוב אביי – כן יתכן, כפי ששור שנגח עבד כנעני בריא או מוכה שחין גם משלם 30!
- מהפסוק שהקנס הוא רק על עצם האונס:
"וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ-תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא-יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל-יָמָיו".
- אביי – "תחת אשר עינה".
- רבא – "השוכב".
- פסוק לגבי הפרת נדרים – "בנעוריה בית אביה",
הפשט שם מדבר על כך שאב מפר נדרי ביתו הנערה,
(מ: רבע עליון)
ב. מניין שגם בושת ופגם לאבא (משנה מא: בתחילת הפרק הבא)
אך דורשים – כל שבח נעוריה לאביה.
דחייה – הרי יש לזה פסוק אחר "וכי ימכור איש את בתו לאמה",
שדורשים שמעשי הבת הקטנה (והנערה (מז.)) לאביה,
אלא "בנעוריה" מדבר רק על נדרים.
- ללמוד מתחומים אחרים לבושת ופגם:
- מנדרים הנ"ל.
דחייה – לא לומדים ממון מאיסור.
- מהקנס.
דחייה – לא לומדים ממון מקנס.
- סברא – כי האב הוא זה שמפסיד כסף,
שהרי יכול לקדשה תמורת כסף לאדם מאוס, ועי"ז מרוויח מבושתה.
(המשנה בעמוד א + גמרא מ. מעל האמצע)
ג. איך מעריכים את הסכום
A. בושת –
1. במשנה – הכל לפי המבייש והמתבייש (רש"י – ככל שהאדם חשוב או מזולזל – הבושה קטנה).
2. בשטמ"ק – מעריכים כמה היתה משלמת בשביל שלא ידעו על כך שנאנסה.
B. פגם –
מעריכים כמה אדם היה משלם כדי להשיאה לעבדו בתולה מול אנוסה (אדם מוכן לשלם יותר בשביל לשמח את עבדו).
(במשנה כתוב שמעריכים כאילו היא שפחה, אולם תוס' מסבירים שהמשנה רק הביאה דוגמא, אך בפועל כיון שאינה שפחה מעריכים כמה היה משלם עליה כשאינה שפחה בשביל עבדו).
(מ: במשנה, את כל זה ראינו בתחילת הפרק)
חלק ג – סיכום זכויות האב בביתו (מכירה לשפחה, קנס)
למוכרה לשפחה – רק קטנה, ולא נערה.
קנס – נערה כן, קטנה:
המשנה (ר"מ) – לא,
מקור: "ולו תהיה לאישה" – במהווה עצמה, שיש לה דעת לקדש עצמה.
חכמים – כן.
מקור: ר"ל – כל מקום שהכתיב הוא "נער" במקום "נערה", הכוונה גם קטנה.
[רב אשי שמע שר"ל אמר את זה על מוציא שם רע,
ששם כתוב בכתיב מלא "נערה", ושם אכן אמר ר"ל שזה דווקא נערה.
ורב אדא בר אהבה – שם זה המקור לכלל של ר"ל, כי הרי שם ודאי שקטנה לא (כי לא סוקלים קטנה), ובכל זאת נכתב שם נערה ללמד שרק בכתיב מלא זה נערה].
