שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

שיעור גמרא פשוט וברור כפי שמעולם לא שמעת. וב15 דקות בלבד.

גמרא בבא מציעא צב – הדף היומי

לברכה, הצלחה ורוגע ליפה בת שושנה ובני משפחתה הי"ו
להקדשת שיעור ליחצו כאן

 

סרטון דף יומילהורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת קידושין לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

דף יומי בבא מציעא דף צב

(צב. במשנה – צג. במשנה)

סיכום הדף היומי:

א. כמה מותר לפועל לאכול – ר"א חסמה – עד שווי משורתו, ת"ק וחכמים – בלי הגבלה (ומאי בינייהו? שלפי ת"ק, אפילו: 1. לא מלמדים שלא יגזים. 2. מותר לו לאכול הכל (!). 3. גם לאדם זר מותר לעבוד ולאכול!).

ב. חקירה: האם הפועל אוכל משל שמיים (ואז לא יכול לתת לבני ביתו) או משלו (כמו עוד משכורת, ואז מותר לתת לבני ביתו). והגמרא מביאה המון ראיות לכאן ולכאן: 1. ניסיון לתלות את משנתו בכך ודחייה (שייתכן שאצלנו זה מחלוקת סביב הלימוד מ"כנפשך"). 2. מקרים בהם רואים שלא נותן לבני ביתו (ודחייה – שם זה מטעמים צדדיים). 3. מקרה בו צריך לספק לפועל גם אם זה אוכל אסור (=משלו), ודחייה – נותן לו כי זה מקח טעות. 4. מחלוקת משנה וברייתא אם יש לו זכות בפירות עבדו הקטן – למסקנה – תלוי בחקירה שלנו (משלו – יש לו, משל שמיים – אין לו).

 

סיכום מפורט של הדף היומי:

המשך אכילת הפועלים משדה בעל הבית

א. כמה מותר לפועל לאכול –

ר"א חסמה – עד כדי השכר שלו (=מקבל פעמיים משכורת)

ת"ק ורבנן – בלי הגבלה

ומה בין ת"ק לרבנן? שלפי ת"ק מקל ש:

  1. לא מלמדים שלא יגזים.
  2. מותר לו לאכול כל מה שעובד בו,

וכרב אסי –
a. שכר אותו לקטוף תפוז אחד – מותר לאכול את אותו תפוז.

  1. b. שכר אותו לקטוף הרבה תפוזים – מותר לאכול גם את התפוז הראשון (ולא צריך קודם לשים בכלי של בעה"ב ורק אח"כ לקחת לעצמו).
  2. כאיסי בן יהודה – גם לאדם זר מותר לאכול,

רב – איך ייתכן?!
רב כהנא – אולי הכוונה שלכולם מותר לעבוד בשדה ואז לאכול, גם בלי רשות.

רב – הרי אנשים רוצים לבחור את הפועלים שלהם…

 

(צב. מתחת לאמצע)

ב. חקירה: האם הפועל אוכל משלו או משל שמיים

אם משלו – זה כמו עוד משכורת, מותר לתת לבני ביתו,
או משל שמיים (כמו מתנות עניים) – לא יכול לתת לבני ביתו.

ראיות לכאן ולכאן:

  1. אולי זאת המחלוקת במשנה

ר"א חסמה (עד כדי שכרו) – כי זה משלו (משכורת), והתוספת למשכורת לא יכולה להיות יותר מהמשכורת עצמה,
חכמים (בלי הגבלה) – כי זה משל שמיים, ולזה אין הגבלה.

הערה:
בהתחלה הגמרא הציעה את זה כסברא לת"ק,
וגם קצת חזרה בה מהנפק"מ לעיל , שאולי אם זה משל שמיים ואין לזה הגבלה, יכול גם להאכיל את בני ביתו (שגם אותם השמיים זיכו)
אבל אח"כ
הגמרא מביאה את זה כבהסבר למחלוקת ר"א וחכמים.

דחייה:
באמת לפי כולם משל שמיים ועקרונית אין הגבלה (תוס'),
ור"א חסמה בכ"ז מגביל כי לומד מ"כנפשך" (=משכורת), ואילו חכמים לומדים מזה דברים אחרים.

  1. ראיות שזה משל שמיים – ממקורות שלא נותן לבני ביתו –
  2. A. נזיר שעובד בכרם (ואסור לו לאכול) לא יכול לומר שבמקום זה יתנו לבני ביתו.

דחייה – אולי כאן זאת סיבה צדדית – קנס על זה שהתקרב לכרם.

  1. B. פועל לא נותן לבני ביתו – מכאן ראיה למשל שמיים.

דחייה – אולי מדובר בנזיר, וזה קנס כנ"ל.

(צב. 1-)

  1. C. כשפועל אוכל לא צריך להפריש תרו"מ, כי זה לא נחשב מקח,
    אבל אומרת הברייתא – אם התנה שיתן לבנו הבן כן מפריש, כי לבן נחשב מקח.
    מכאן שסתם כך לא נותן לבנו, אלא רק בדרך מקח.

דוחה רבינא – עקרונית יכל לתת גם בלי מקח,
אלא שכאן עשה תנאי, ולכן נראה כמקח, וצריך להפריש.

 

(צב: 10+)

  1. ראיה שזה משלו –
    במשנה בדף צג יש מקרים בהם הפועל לא אמור לקבל –
    פירות שאסורים באכילה (כמו נטע רבעי), ופירות שהוקבעו למעשר, אבל חייב להודיע לפועל, אחרת זה מקח טעות.

אם זה משלו – מובן, כי זה חלק מהעסק בין המעביד לפועל, ואם לא הודיעו זה מקח טעות,
אבל אם זה משל שמיים – מה זה קשור למקח טעות, הרי זה בין העובד לשמיים?

דחייה – זה מחזי כמקח טעות.

 

[על מה מדובר שהפועל לא ידע וזה (מחזי כ)מקח טעות

  1. בנטע רבעי – הפועל לא יכל לדעת,
  2. לגבי הוקבעו למעשר –

בעיגולי דבילה – כשחיברו אותם הוקבעו, אבל מדובר שאח"כ התפזרו, ולכן הפועל לא ידע,
ביין – שהמכסה של החבית ירד ושכר פועל לסגור,

אבל כאן קשה – הרי כשהיין בחבית זה הוקבע, אז איך הפועל לא ידע?

  1. כר"ע לפי רב זביד – היין מתחייב רק אחרי שהוכנס לחבית והפסולת צף והוציאו אותו, ואת זה הפועל לא ידע.
  2. כר"ע – היין אמנם מתחייב כבר בבור, אבל גם כן רק אחרי שהפסולת צפה, ונעמיד שהעבירו לחבית, והחבית התפרקה והיין חזר לבור, והפועל לא יכול לדעת שכבר הוציאו את הפסולת.

(צב: שליש תחתון)

  1. תלייה במחלוקת:
    השכיר את עבדו למישהו אחר כפועל – האם יכול להתנות שהפועל לא יקבל לאכול.

העקרונות:

אם משל שמיים – זה לא קשור לאדון, והוא לא יכול לעשות על זה תנאים.
(אא"כ זה עבד גדול שיכול למחול)
אם משלו – זה כמו משכורת, ובמקרה שבו המשכורת עוברת לאודן – האדון יכול להתנות שלא יקבל אוכל.

מתי המשכורת עוברת לאדון –
מחלוקת האם זה דווקא כשהאדון זן אותו או (רי"ח) – גם כשלא זן אותו.

המהלכים והדעות –

  1. משנה בצג – משנה בצג – לא יכול לקצוץ (להתנות) לעבדו הקטן,

לכאורה זה "משל שמיים", ולכן לא מתנה.
דחייה – אולי זה משלו, אלא שמדובר במצב שלא זן אותו ולפי הדעה (לא כרי"ח) שבמקרה זה המשכורת לא עוברת אליו, ולכן גם לדעה של "משלו" לא יכול להתנות.

  1. השוואה בין המשנה לברייתא –
    במשנה – לא קוצץ, בברייתא – קוצץ,

מה המחלוקת

  1. הסבר ראשון – זאת מחלוקת אם משל שמיים או משלו:
    המשנה (לא קוצץ) – משל שמיים,
    הברייתא (קוצץ) – משלו (בהנחה שהמשכורת עוברת אליו)

(צב: 4-)

  1. הסבר שני – לפי כולם משלו,
    וההבדל זה האם יש לו זכות במשכורת:
    או – צריך לזון אותו כדי לקבל את המשכורת, וההבדל הוא האם מדובר שזן או לא,
    או – לא זן אותו, וזאת מחלוקת האם צריך לזון אותו כדי לקבל את המשכורת.

הבעיה: לפי האפשרות האחרונה יוצא שרי"ח הוא כברייתא שלא צריך לזון אותו, ולא כמו המשנה!

  1. הסבר שלישי – לפי כולם משמיים,

ואז המשנה מובנת שלא קוצץ,
וזה שהברייתא אמרה שקוצץ הכוונה שאמר שאני (האדון) יאכיל אותו כמות גדולה לפני העבודה.

דחייה – הרי הברייתא המשיכה שלבהמה לא יכול לקצוץ, ואם זאת הכוונה, אז למה לא?

אלא בסוף חוזרים להסבר הראשון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור של 13 דקות ביום

ואתה באמת מבין את הדף היומי.

קבל את השיעורים ב:

בוואטסאפ

קבוצת וואטסאפ שקטה שבה תקבל את השיעור מדי יום.
להרשמה פשוט לחץ כאן.

במייל

קבל מייל יומי עם השיעור המוקלט של אותו יום. תמיד תוכל להסיר את עצמך בליחצת כפתור.

פודקאסט

לחץ כאן לקבל את השיעור בפודקאסט (itunes, spotify ועוד), או פשוט חפש "דף יומי סיני" בתוכנת הפודקאסט שלך.