להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(סט: שליש תחתון – ע: סיום פרק חטאת העוף, בדילוגים על מה שראינו אתמול)
חלק א – מאמר מוסגר לגבי חלב
(סט: שליש תחתון)
א. לימוד בחלב מהמילה "טריפה":
כתוב לגבי חלב – "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" (ויקרא ז, כד). הגמרא בפסחים (כג.) מבארת שהפסוק מלמד שחלב של בהמה טמאה לא נטמא.
מה המקור? טריפה:
בבהמה טהורה (שיש במינה טריפה) – הבשר טמא והחלב טהור,
בבהמה טמאה (שאין במינה טריפה) – הבשר טמא וגם החלב טמא.
(ע. 1+)
וקשה, הרי ניתן ללמוד את זה מהפסוק גם בלי "טריפה": "וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" –
הפסוק עוסק רק במי שאיסור אכילתו נובע רק כי מדובר בחלב,
הפסוק לא עוסק בבהמה טמאה, ששם יש איסור אכילה נוסף.
עונה הגמרא – נכון. באמת לא צריך בשביל זה את טריפה, אלא לומדים משהו אחר:
1. לרבות שגם חלב של חיה טהורה טהור (אפילו שהחלב שלה בכלל מותר באכילה).
("טריפה" מרבה כל מי שיש במינו טריפה, כולל חיה).
דחייה: זה לא נכון. חלב חיה כן מטמא.
שהרי:
a. כפי שהפסוק לא עוסק בטמאה, ושם אין הבדל בין בשרה לחלבה (שניהם אסורים),
כך הפסוק לא עוסק בחיה, שגם בה אין הבדל בין חלבה לבשרה (שניהם מותרים).
b. " וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" – הפסוק עוסק רק בחלב אסור, ורק לגביו חידש שהוא לא מטמא. חלב חיה לא אסור, והפסוק לא עוסק בו.
2. אביי – זה נצרך לגופו.
כלומר שנבלה שנתגלה שהיא גם טריפה – עדיין חלבה טהור.
ולמה שנחשוב שלא? כי גם בהמה טמאה וגם בהמה טריפה אסורות באכילה מחיים, אז יכולנו לחשוב שכפי שחלבה של בהמה טמאה טמא, אולי גם בטריפה. קמ"ל.
דחייה:
a. אם כך נאמר דבר דץומה גם בטומאת נבלת עוף:
כפי שעוף טמא, שאסור באכילה, אינו מטמא, אולי גם עוף טריפה, שאסור באכילה, אינו מטמא. והרי זה לא נכון.
b. אל תשווה בהמה טריפה לבהמה טמאה. לטריפה היה שעת הכושר, ולכן אולי חלבה טהור.
3. רבא – לא בא ללמד על טומאה אלא על איסור אכילת חלב – שאיסור חלב חל על איסור נבלה/טריפה, והאוכל חלב כזה יתחייב 80 מלקות).
ולמה צריך לחדש את שניהם?
כי כל אחד מהם חמור במשהו – טריפה חלה מחיים, נבלה מטמאה.
(ע. 😎
ב. המשך הדיון – הפעם מברייתא
הברייתא חוזרת בדיוק על אותו מהלך (לימוד מ"טריפה" ודחייה), אך תחילת הברייתא מוסיפה הקדמה:
שאם לא יהיה לנו את הלימוד פסוק, היינו בבעיה:
מצד אחד ניתן לדמות חלב נבלה לחלב שחוטה (שבשניהם אין טומאת נבילה)
וממילא: כפי ששחוטה זה בבהמה טהורה, כך בחלב זה דווקא בבהמה טהורה.
אך מצד שני ניתן לדמות חלב נבלה לחלב נבלת עוף טמא (שבשניהם אין טומאת נבילה),
וממילא: כפי שהעוף טמא, גם חלב נבלה גם בבהמה טמאה.
לכן יש פסוק: "טריפה" – דווקא בבהמה שיש במינו טריפה, ולא בבהמה טמאה.
[ולכאורה זה כולל חיה, שהרי יש במינה טריפה, שגם החלב שלה יהיה טהור.
אך דוחה הברייתא – "ואוכל לא תאכלוהו" – הפסוק מטהר רק חלב שאסור באכילה, כפי שראינו. ואילו חלב חיה – טמא].
(ס: 11+)
חלק ב – חזרה למחלוקת במשנה: שחט/מלק ונמצא טריפה –
ר"מ – מטהר, ר"י – מטמא, רי"ס – תלוי.
האם ר"מ מטהר גם במלק בעלי מומין (שאינם ראויים כלל למזבח)?
רי"ח – לא טיהר,
ר' אלעזר – טיהר, ואפילו באווזים ותרנגולים.
ושואל ר' ירמיה: ערף עז במקום עגלה, האם גם היא לא תטמא?
(האם רק בתרנגול, שהוא מין עוף, או שמספיק שהעז היא מין בהמה, ואין תשובה).
[השאלה מניחה שעגלה ערופה לא נחשבת נבלה, כי כתוב בה "כפר לעמך ישראל", בדומה לקרבן שאינו נבלה.
והרי הברייתא מביאה פסוק כדי ללמד שחלבה טהור, משמע שהבשר טמא?
תשובה: שם מדובר שמתה מעצמה לפני שהספיקו לערוף אותה. היינו חושבים שכיון שהיא אסורה בהנאה (עגלה ערופה אסורה בהנאה משלב ההורדה לנחל), אולי החלב שלה טמא (כמו בבהמה טמאה), קמ"ל שכמו בכל נבלת בהמה טהורה – הבשר טמא אך החלב טהור].