חולין דף מו – גמרא דף יומי

Download

(מו. שליש עד מו: 1-)

א. ניטל הכבד

אם נשאר חלק אז לא טריפה:

כמה?

       משנתנו – משהו,

       משנה בנד. – כזית.

בהנחה שכזית – איפה?

       ר' זירא – ליד המרה,

       ר' אדא ב"א – ממקום שחיה (למעלה),

       ורב פפא מחמיר ומצריך את שניהם.

שאלות:

       מתלקט? מרודד? רצועה? תיקו.

       מחוברת בכמה מקומות? הכל תלוי אם יש כזית בשני המקומות הנ"ל.

(מו. 3-)

ב. ריאה שניקבה בכלשהו – טריפה.

1. האם גם אם רק קרום עליון ניקב?

       שתי דעות בגמרא אך אחר כך מוכרע שכשר.

       כלומר צריך שגם הקרום התחתון יינקב.

1. האם רק קרום תחתון מטריף?

       מחלוקת, וההלכה שכשר.

הראיה: רב יוסף הראה איך לבדוק האם קול איוושא זה נקב בשני הקרומים (וטרף) או רק בתחתון (וכשר), (שיטת הבדיקה – לשים קצת רוק מעל מקום הרעש או להכניס למיכל מים).

(מו: שליש)

ג. הלכות של רבא על ריאה:

1.      נקב בקרום העליון ולא בתחתון – כשר.
2.      ריאה שהאדימה מקצה – כשרה, כולה – טריפה.

רבינא דוחה – אם מקצתה כשרה כך גם כולה, כמו בחובל שאר שרצים שכשר, כי האדמימות תיבלע והבהמה תבריא.

3.      ראיה שהתייבשה – טריפה.

יש 2 דרגות של יובש: 1. שמנקבים ולא יוצא דם. 2. יותר יבש – שנפרכת בציפורן.

כאן דרוש דרגה 2,

ואפילו לחכמים שבבכור מסתפקים בדרגה אחד (שאוזן שהתייבשה נחשבת מום קבוע) – כאן יודו שכיון שהריאה איבר פנימי ומוגן יותר – צריך דרגה 2 כדי להטריף.

4.      גילדי גילדי (פצעים קטנים), אוכמי אוכמי (כתבים שחורים (תוס' – כחולים, אך שחורים טריפה)), חזותא (כתמים צבעוניים (בצבע שלא מטריף – ראה דף הבא) – כשר.
5.      בועות –

שתי בועות – טריפה גם בלי שרואים נקב,

ואם יש אחת שנראית כ2 – עושים חור באחד מהצדדים, ובודקים אם הנוזל יוצא רק מחצי אחד (ואז טרף, כי זה נחשב 2) או מהכל (וכשר, כי זה נחשב 1).

בועה אחת –

בלי נקב – כשרה,

עם נקב – אם זה במקום שהשוחט נוגע – תולים את הנקב בשוחט וכשר,

אם לא – טרף, ואומר רבא – וזה לא עוזר לקרב בועה נוספת ולעשות בה נקב ולראות אם הנקבים דומים וכך לקבוע אם גם הנקב הראשון נעשה אחרי השחיטה וכשר.

6.      סירחא בין שתי אונות –

אונות לא סמוכות – טרף, כי הסירחא הייתה יוצאת וחופשת את החור והבהמה היתה מתה.

אונות סמוכות – כשר

בדף הבא נראה הלכות נוספות של רבא ואמוראים נוספים.