להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
דף קכה
(קכד: במשנה למטה קכה: 10-)
חלק א: טומאת קולית – עצם ללא בשר מבחוץ, ועם מח מבפנים
משנה: קולית עצם מטמאת במגע (ומשא). אבל יש הבדל:
בטומאת מת ומוקדשים (פיגול ונותר) – גם סתום מטמא.
במת – כי גם עצם מן המת מטמאת, גם בלי בשר כלל (נראה את החידוש בהמשך).
במוקדשים – זו טומאה דרבנן, והם גזרו גם על העצם המשמש את הבשר ("בסיס לדבר האסור") (חידוש).
בטומאת נבלה – רק בסדוק.
בנבלה רק הבשר מטמא, והעצם לא "שומר" שלא ניתן לגעת בבשר, לכן רק סדוקה. [1] (חידוש).
א. למה הקולית לא מטמאת גם באוהל?
הרי אם יש בשר בפנים, אפילו בעצם סתומה הטומאה בוקעת ועולה.
תשובות :
1. רב יהודה בריה דר' חייא –שאין כזית בשר, ולכן זה לא מטמא באוהל.
(ובכל זאת מטמא במגע – כעצם מן המת).
2. ר' יוחנן – אכן מטמא באוהל.
וזה כלול במה שהמשנה אמרה – "הנוגע בהן" (וזה החידוש, שאוהל זה כמו נגיעה).
תוך כדי הדיון אומרת הגמרא:
ב. לא מדובר ב"איבר"
A. כי אם היה מדובר באיבר:
1. אז צריך לטמא באוהל (והרי רב יהודה בריה דר' חייא אמר שלא!)
2. אז גם בנבלה צריך לטמא גם בסתומה.
B. ולמה זה לא מוגדר כאיבר?
לכאורה ברור שזה לא, כי הרי אין בשר בחוץ,
אבל אם נאמר ש"מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ", אז אפילו שכרגע אין בשר בחוץ, כיון שעקרונית יכול היה להיות – נחשב איבר! אז למה כאן לא נחשב איבר?
1. רב יהודה בריה דר' חייא: כי מח מבפנים לא מעלה ארוכה
(וזה חידוש המשנה שלכן אין אוהל)
2. עקרונית מח מבפנים כן מעלה ארוכה מבחוץ, אבל כאן לא, כי:
a. אביי: שפה (חתך לרוחב סביב העצם (בלי לסדוק))
b. ר' בנימין בר גידל – רי"ח: במקשקשת (יבש, ולא מעלה ארוכה).
(קכה. 7-)
אמרנו שלר' יוחנן "הנוגע בהן"=אוהל. עכשיו ניכנס לזה:
חלק ב: מי התנא שסובר כרי"ח שאוהל נחשב נגיעה?
א. משנה באוהלות (ג, א): נוגע בחצי זית +מאהיל על חצי זית או חצי זית מאהיל עליו – מצטרף.
כי:
a. [יש נוגע וחוזר ונוגע (דעת חכמים, ור' דוסא בן הרכינס חולק)].
b. וגם: נגיעה ואוהל הם אותו שם ולכן מצטרפים.
אך קשה מהסיפא: הנוגע בחצי זית + גג מאהיל עליו ועל עוד חצי זית – לא מצטרף וטהור.
רואים שזה לא אותו שם!
1. אכן בדרך כלל אוהל אינו מגע.
ואילו ברישא זה מגע כי מדובר בטומאה רצוצה.
(כלומר שיש טומאה בין 2 קירות קרובים פחות מטפח, וכל המרווח ביניהם נחשב מלא).
2. [לא כתוב בגמרא, אבל ע"פ רבא מתשובה הבאה (ר' יוסי) אפשר לחלק:
רישא: כשמאהיל על הטומאה או להפך – מגע (ועל זה דיבר רי"ח במשנה),
סיפא: אבל כשגג אחר מאהיל על שניהם ("המשכה") – לא מגע.
(קכה: 5+)
ב. ר' יוסי (2 ברייתות בהן סובר שאוהל = מגע):
A . ר' יוסי: מלוא תרווד רקב מטמא במגע, משא ובאוהל.
איך מטמא במגע? הרי נוגע רק בחלק מהגרגירים? אלא כנראה שהכוונה למאהיל על הרקב.
אך קשה : אז למה הברייתא מזכירה פעמיים אוהל?
1. רבא: מגע: כשמאהיל על הטומאה ולהפך,
אוהל : כשגג אחר מאהיל על שניהם ("המשכה").
(ולפי"ז גם רי"ח על הקולית של המשנה התכוון רק במאהיל ולא בהמשכה).
2. אך אביי: מגע: אוהל מתחת לטפח,
אוהל : גם מעל טפח.
ולפי"ז אין ראיה לרי"ח שאומר שגם מעל טפל אוהל = מגע.
B . ר' יוסי: אם שם רשת סורגים באוויר מעל מת –
אם נגע מעל סורג – טהור, אם נגע באוויר – טמא.
רבא : רואים שמאהיל נקרא נוגע.
אך דוחה אביי: גם כאן ייתכן שכן מדובר מתחת לטפח, ולכן נחשב נוגע כנ"ל.
אך קשה: אם מדובר מתחת לטפח, למה הנוגע מעל החלק האטום לא נטמא?
הרי טומאה בוקעת ועולה!
אביי: כי לר' יוסי טומאה טמונה לא בוקעת ועולה!
ורק במת בכסותו כן , כי הכסות בטל אל המת (וכן במח עצם שבוקעת מתוך העצם (תוס').
ובדף הבא נדון בכך יותר – האם טומאה טמונה בוקעת ועולה.
[1] קולית סתומה לא מטמאת במגע בגלל שהיא סתומה. וברש"י קיט. ד"ה ואי בשומר למדנו שגם קולית שנפתחה לא מטמאת כי אם היא נפתחה היא כבר לא שומרת. אז מתי קולית יכולה לטמא במגע?
