להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת חולין לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן
(תחילת פרק הזרוע והלחיים – קלא. באמצע)
חלק א – מתנות כהונה מהבהמה בחולין ובשלמים
בחולין – זרוע לחיים וקיבה, בשלמים – חזה ושוק.
והייתה הו"א לומר שבכל אחד יש גם את של השני, וקמ"ל שלא:
א. לגבי שלמים
ההו"א – קל וחומר מחולין שיהיו חייבים בזרוע לחיים וקיבה,
דחיית ההו"א:
1. כתוב בשלמים לגבי חזה ושוק" "ואתן אותם לאהרן הכהן", ולא זרוע לחיים וקיבה.
2. הצעת הגמרא: לפרוך את הקו"ח: שבחולין יש דברים שאין בקודשים:
בכורה, ראשית הגז, ומעשר בהמה.
דחיית הפירכא : יש מצבים בהם אין את הנ"ל בחולין:
תיש (אין ראשית הגז) זכר (אין בכורה כי לא יולד), לקוח (אין מעשר בהמה).
ב. לגבי חולין –
ההו"א – קל וחומר מקודשים שיש חזה ושוק!
דחיית ההו"א:
1. כתוב "לגבי זרוע לחיים וקיבה: "וזה יהיה משפט הכוהנים", זה ולא חזה ושוק.
2. חזה ושוק צריכים הנפה בעזרה "לפני ה'", וא"א לעשות זאת בחולין.
אז למה צריך את הלימוד מ"זה"? למשהו אחר, עליו נדבר בחלק ב.
(קל: 3+)
חלק ב – רב חסדא: המזיק מתנות כהונה פטור מלשלם (מבחינה ממונית)
למה?
1. "וזה יהיה משפט הכוהנים" – זה, כשזה בעין, אבל אם הזיק או אכל – פטור.
2. סברא: כי זה ממון שאין לו תובעים.
קושיות:
(חלקן על עצם הדין של רב חסדא, חלקן על הסברא שזה ממון שאין לו תובעים).
1. ברייתא: "וזה יהיה משפט הכוהנים" – מלמד שהמתנות דין,
משמע שיש להם תובעים.
דחייה : הכוונה רק שבית דין מכריחים לא לתת לכהן עם הארץ.
שתי קושיות עם תירוץ דומה:
2. ברייתא דומה, שמוסיפה שזה רק בזרוע לחיים וקיבה ולא בחזה ושוק.
וכאן א"א לפרש כנ"ל, שהרי גם חזה ושוק לא נותנים לכהן עם הארץ.
אלא ברור שהכוונה שניתן לתבוע!
תשובה : נכון. אלא שכאן מדובר שהמתנות כבר הגיעו לידי הכהן בטבלם, ולכן כאן מודה רב חסדא שניתן לתבוע.
(ולא מדובר שהוא כבר הפריש ונתן ואז לקח בחזרה, שאז ברור שניתן לתבוע,
אלא שנתן לכהן כפיקדון את הבהמה לפני ההפרשה (="טבל"), והכהן התכוון לזכות לעצמו במתנות, ומתנות שלא הורמו כמי שהורמו, ולכן גם אם חזר לישראל – הכהן יכול לתבוע!).
3. (קושיא 4 בגמרא)
ברייתא : בעל הבית שאכל את הטבל של עצמו – פטור מלשלם – "ולא יחללו את קודשי בני ישראל אשר ירימו" – רק משעת הרמה.
משמע: אחרי ההרמה – אם אכל צריך לשלם!
תשובה (כמו בקושיא 2) – מדובר שכבר הגיעו לכהן בטבלם כנ"ל.
(מסביר התוספות רא"ש: אמרנו מקודם בקושיא 2 שאם הגיעו לידי הכהן בטבלם כנ"ל, וחזרו ליהודי – הכהן יכול לתבוע. כעת מחדשת הברייתא: זה דווקא כשהם בעין, אבל אם בעל הבית אכל אותם – אז לא יכול לתבוע, אא"כ בעל הבית עצמו כבר הפריש את המתנות).
שלוש קושיות עם תירוץ דומה:
4. (קושיא 3 בגמרא) –
בעל הבית עשיר שנמצא בדרכים וכעת הוא עני, מותר לו ללקט לקט שכחה ופאה,
וכשיחזור למקומו: ר"א – צריך לשלם לעניים, חכמים – לא צריך כי הוא באמת היה עני.
ויש שתי גרסאות ממי הקשו:
גירסה 1 – הקשו מר"א שצריך לשלם! כלומר יש לו תובעים!
גירסה 2 – הקשו מחכמים – דווקא כי היה עני הוא פטור, משמע שעשיר – חייב!
תשובה : זה לא חיוב ממוני, אלא ממידת חסידות, אך מצד הדין פטור.
(קלא. 2+)
5. אם שילם את חובו למלך מהטבל שלו – צריך לשלם לכהן,
כלומר יש לו תובעים אפילו כזה טבל!
תשובה : זה לא חיוב ממוני אלא מצד המצווה (שלא יהנה על חשבון התרומה – "משתרשי ליה"), אבל מי שהזיק תרומה לא נהנה ממנה – ופטור כרב חסדא.
6. קנה מעי בהמה עם הקיבה בפנים חייב לתת לכהן.
משמע שיש לו תובעים וזה לא רק מצווה של השוחט!
תשובה : זה לא חוב ממוני אלא מצווה, וכל עוד הקיבה קיימת המצווה קיימת.
קושיה דומה לקושיא הראשונה:
7. ברייתא: "תשעה נכסי כהן – תרומה, תרומת מעשר, חלה, ראשית הגז, מתנות…"
תשובה : הכוונה שאחרי שניתנו לו הם שלו לגמרי, ויכול לקנות בהם גם עבדים וקרקעות, לשלם את חובותיו וכד' (אמנם ביכורים ותרומה עדיין מותרים באכילה רק לכוהנים).
