להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(ו: 5- עד ז: 1-)
חלק א – טבול לחלה כחלה
הקדמה : אסור לגרום טומאה לתרומה/חלה משתי סיבות:
1. "משמרת תרומותי" שצריך לשמור על התרומה שלא תיטמא.
2. משום הפסד לכהן.
נפק"מ –
1. האם מותר לטמא עיסה שהיא ספק טמאה?
מצד משמרת – אסור (כי אולי טהורה), מצד הפסד לכהן – מותר.
2. האם מותר לטמא עיסה שלא גולגלה (עוד לא התחייבה בחלה)
מצד משמרת – מותר (עדיין חולין), מצד הפסד לכהן – אסור.
הדין : עיסת חולין שגולגלה (ובזה התחייבה בחלה): חולין הטבולין לחלה – כחלה דמו.
לכן :
1. משנה בחלה – אסור לטמא אותה.
ולא רק בודאי טהורה, שאז אסור גם מצד הפסד לכהן,
אלא אפילו כשכבר ספק טמאה – אסור מצד "משמרת".
אם עוד לא גולגלה – מותר.
2. (ז. 1+) ברייתא על המשנה הנ"ל – היא טמאה גם בספק שמטמא רק חלה
כלומר לא רק בספק ברור כמו "שני שבילין" – שגם חולין טמאים בספק ברה"י,
אלא גם בספק דרבנן של "נשען" (זב וטהור שהחזיקו משא כבד, שחוששים שהזב נשען על המשא ועל הטהור (1. זה לא ממש היסט. 2. זה רק ספק אם זה קרה) – זה חומרא רק בחלה, לא בחולין ואפילו לא בחולין על טהרת התרומה,
אך כן מחמירים בזה בחולין הטבולים לחלה.
קושיות –
1. משנה בטבול יום: אישה טבולת יום (2 לטומאה), שרוצה להפריש חלה –
מפרישה את החלה בידיה אך לא קוראת לה שם, ושמה בכלי עץ שטוח שלא מקבל טומאה, ורק אז קוראת שם.
רואים שלפני שקראה שם יכולה לגעת – כלומר זה עוד לא נחשב תרומה (אם זה תרומה זה ייטמא ממנה וייעשה 3 לטומאה).
תשובת אביי: רק טומאה שעקרונית מטמאת חולין – מטמאת חולין הטבולים לחלה.
לכן טבול יום שמראש לא שייך בחולין, גם לא שייך בחולין הטבולים לחלה.
אך טומאת היסט שייכת בחולין, ורק בספק הנ"ל לא גזרו בחולין, אך כן גזרו בחולין הטבולים לחלה.
2. הנושא שלנו – הרי ראינו אתמול (ו: למטה) – מעת לעת שבנידה מטמא חולין שנעשו על טהרת הקודש אך לא על טהרת התרומה (והרי נידה זה טומאה שבמצב של ודאי מטמא חולין, אז למה לא גזרו גם על חולין שנעשו על טהרת התרומה?)
(ואמנם שם לא מדובר בחולין הטבולים לתרומה אולא חולין שנעשו על טהרת התורמה, אבל הגמרא בקושיה מניחה שזה אותו רעיון – בשניהם מחמירים על חולין כמו על תרומה).
תשובות :
a. אל תשווה בין שני החולין –
חולין הטבולים לחלה/תרומה חמור יותר מחולין שנעשו על טהרת החלה/תרומה ("פתיכא בהו תרומה").
b. "הנח מעת לעת דרבנן"
וגם כאן יש שני פירושים כמו אתמול (לגבי זה שאין כאן דררא דטומאה) –
רש"י – זה רק גזירה דרבנן ולא שבאמת יש חשש טומאה, ולכן לא גזרו.
תוס' – כיון שבהווה אין חשש, אלא רק למפרע, לא גזרו.
(ז. משנה למטה)
חלק ב – באיזה נשים דיין שעתן
ראינו לעיל שכל אישה שיש לה ווסת דיה שעתה. עכישו נראה נשים נוספות שבראייה הראשונה שלהן דיין שעתן.
ר"א – ארבע נשים : בתולה, מעוברת, מניקה וזקינה.
ר' יהושע מחמיר – לא שמעתי אלא בתולה .
ביאור הנשים:
בתולה – שלא ראתה דם מימיה.
מעוברת – משיוודע עוברה, ר' יוסי – משעברו עליה 3 עונות ולא ראתה
מניקה – מהלידה, ר' יוסי – משעברו עליה 3 עונות ולא ראתה
עד: חכמים – עד זמן הגמילה (24 חודשים),
ר"מ – עד שנגמל בפועל או מת.
זקנה – שעברו עליה 3 עונות – ת"ק – סמוך לזקנתה, ר' אלעזר – בכל גיל.
מחלוקת ר"א ור' יהושע –
בברייתא – ר"א לר' יהושע – אתה לא שמעת, אני שמעתי…
והמשנה עצמה – "הלכה כר' אליעזר".
ולמעשה – באופן כללי לא פוסקים כר"א כי היה שמותי (מנודה, מהסיפור של תנורו של עכנאי),
אך כאן רצו בכל זאת לפסוק כמותו,
אך בעודו בחיים לא פסקו כך כדי שלא יפסקו כמותו גם בשאר (ומשום כבודו לא יוכלו למחות בהם),
ולאחר שמת ההחזיר אר' יהושע את ההלכה כמותו.
(ז: באמצע)
חלק ג – ר"י-שמואל – הלכה כר"א בארבע:
4 משניות וברייתות בהן הלכה כר"א:
א. המקרה שלנו – 4 נשים דיין שעתן , ולא רק בתולה.
וכאמור המשנה: הלכה כר"א.
ב. המקשה –
אישה בימי זיבה שרואה דם תוך כדי צירים –
אם תלד ישר אחרי – זה דם לידה, ואינה זבה.
אם תשהה (הכאבים ייפסקו לפני הלידה) – זה דם זיבה (ויש לה גם ימי טומאת לידה ואחר כך גם שבעה נקיים, וכן קרבן לידה וקרבן זיבה).
כמה תשהה?
ר"א – מעת לעת, והלכה כדבריו.
ר' יהושע מקל – לילה ויום מלאים ולפי הסדר.
ג. זב/ה שבדקו רק יום ראשון ושביעי
ר"א – הם בחזקת טהרה.
ר' יהושע – צריכים לספור עוד חמישה ימים (מדברנן).
ר"ע – רק ה7 נחשב, וצריכים עוד 6.
ובברייתא – ר"ש ור' יוסי – הלכה כר"א.
ד. טומאת אחורי כלי ממשקה
הקדמה – מהתורה:
אב הטומאה יכול לטמא אדם, כלים ומשקים להיות ראשון.
ראשון יכול לטמא אוכלין ומשקין להיות שני,
שני יכול לפסול תרומה ולטמא קודשים להיות שלישי.
ושלישי בקודשין יכול לפסול קודשים.
אך חז"ל תיקנו שני דברים:
1. משקה שנטמא מ1 או 2 (אך לא מטבול יום) לא יורד בדרגה אלא נהיה 1.
2. משקה טמא (1) יכול טמא כלי להיות 2. (כי יש משקאות שהן אב ומטמאים כלי (רוק הזב).
אם משקה טימא כלי מתוכו, הכלי טמא לגמרי (2), ומטמא משקאות ופוסל תרומה.
אם המשקה טימא את הכלי מבחוץ – תיקנו שרק אחורי הכלי טמא, ומטמא משקה.
האם במקרה כזה אחורי הכלי גם פוסלים תרומה?
ר' יהושע – פוסלים תרומה (כמו כל 2 לטומאה)
וקל וחומר מטבול יום:
טבול יום לא מטמא משקים (לא גזרו), אך כן פוסל תרומה,
קל וחומר שאחורי כלי 2, שכן מטמא משקים, שפסול בתרומה.
ר"א – לא פוסל תרומה
משקים עלולים יותר לטומאה (כי נטמאים גם בלי הכשר ממשקה אחר), לכן גזרו בהם יותר.
ואל תעשה קל וחומר מטבול יום (דאורייתא) לטומאת אחורי כלי (דרבנן).
(ז: 3-)
ומסיימת הגמרא – למה צריך ששמואל יפסוק כר"א?
הרי בכל המקרים האלו כתוב שהלכה כר"א,
ואמנם במקרה האחרון לא כתוב, אבל אם בשביל זה – שפשוט יאמר שהכלה כר"א באחורי כלים!
תשובה : ללמדנו ש"אין למדין הלכה מפי תלמוד".