להורדת חוברת של סיכומי הדף היומי בכתב על מסכת נידה לחץ כאן.
(ח: באמצע עד ט: 😎
ביאור 4 נשים
תזכורת מהמשנה (ז.-ז:) –
ר"א – ארבע נשים : בתולה, מעוברת, מניקה וזקינה.
ר' יהושע מחמיר – לא שמעתי אלא בתולה .
ביאור הנשים:
בתולה – שלא ראתה דם מימיה.
מעוברת – משיוודע עוברה, ר' יוסי – משעברו עליה 3 עונות ולא ראתה
מניקה – מהלידה, ר' יוסי – משעברו עליה 3 עונות ולא ראתה
עד מתי?
חכמים – עד זמן הגמילה (24 חודשים),
ר"מ – עד שנגמל בפועל או מת.
זקנה – שעברו עליה 3 עונות – ת"ק – סמוך לזקנתה, ר' אלעזר – בכל גיל.
א. בתולה
א. ברייתא שמבהירה את המשנה –
רק דם נידה נחשב.
אבל אם ראתה דם בתולים או דם לידה – עדיין נחשבת "בתולת דמים".
ב. קושיה –
איך אתה קורא לבתולת דמים "בתולה", הרי הברייתא אומרת "ג' בתולות הן – בתולת אדם, בתולת קרקע, בתולת שקמה" – ולא מזכירה בתולת דמים!
תשובות – הברייתא רק הזכירה בתולות ש:
1. ללא שם לוואי
(אישה בתולה, קרקע בתולה, שקמה בתולה, ואילו ל"בתולת דמים" יש שם לוואי "דמים").
2. שתלויות במעשה אדם.
3. לא חוזרות למצבן הקודם (ואילו דמים – כשמזקינה שוב מסולקת דמים).
4. שאדם רוצה אותם במקח וממכר (ואילו בתולת דמים זה פחות טוב, כי פחות יולדת).
(ח: 😎
ב. מעוברת
א. ממתי?
במשנה – "משיוודע עוברה".
כמה זה? ברייתא – סומכוס-ר"מ: 3 חודשים.
ויש רמז לזה מיהודה ותמר "ויהי כמשלוש חודשים ויוגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך…".
ולמה זה רק רמז? כי יכולנו לומר שזה נכו להריון מלא (9 חודשים), אבל בהריון קצר (7 חודשים) אולי גם זמן הכרת העובר מהיר יותר? קמ"ל.
ב. הריון ל"רוח" או דבר שאינו של קיימא
ברייתא – זה כמו הריון רגיל, ודיה שעתה.
a. ויש לזה רמז – "הרינו חלנו כמו ילדנו רוח" (ישעיהו) – מכאן שגם לידת רוח זה הריון.
ולמה זה רק רמז? כי פשט הפסוק הוא בכלל משל על עם ישראל.
b. וקשה – למדנו (ז:) שאם הלידה בימי זיבה, בכל זאת הדם שמלווה את הצירים הוא דם לידה ולא זיבה. אך אומרת הברייתא – אם ילדה בסוף רוח – זה לא דמי לידה אלא זיבה.
מכאן שלידת רוח לא נחשבת לידה!
תשובות:
1. רב פפי – הנח מעת לעת דרבנן.
2. רב פפא –
יש הבדל בין התחומים:
לגבי מעת לעת – הריון לרוח עדיין מסלק דמים (כי ראשה ואיבריה כבדין עליה).
לגבי הדם – זה לא נחשב דם.
(ט. 5+)
ג. בעי ר' ירמיה מר' זירא – אם ראתה ומיד אחר כך הוכר עוברה – האם גם אז דיה שעתה?
ר' זירא – לא. סוף סוף עוד לא הוכר עוברה ואינה מסולקת דמים.
ד. בדרך אגב – שאלה נוספת על סילוק דמים בהריון – שאל ההוא סבא את רי"ח –
למ"ד שוסתות דאורייתא, וחייבת לבדוק ואם לא בדקה טמאה –
האם צריכה לבדוק גם בהריון (כשמסולקת דמים)?
עונה רי"ח – לא.
הראיה – (משנה לט.) ר"מ: אישה במחבוא שלא בדקה – טהורה,
כי החרדה מסלקת דמים.
מכאן שבזמן סילוק דמים לא צריכה לבדוק.
(ט. באמצע)
ג. מניקה – עד מתי?
במשנה:
ר"מ – עד שנגמל בפועל או מת.
חכמים – עד "זמן הגמילה" – 24 חודשים,
בברייתא (אותו דבר עם הרחבה):
ר"מ – רק ההנקה בפועל קובעת – בין לקיצור הזמן ובין לאירוך הזמן.
חכמים – רק הזמן קובע (24 חודשים) – לא משנה אם קיצרה או האריכה להניק.
גמרא: למה צריך לומר לגבי ההאריכה, זה ברור? ("לפיכך למה לי?")
תשובה : בחכמים יכולנו לחשוב שהולכים לפי שני הדברים לקולא – או 24 חודש או הנקה בפועל – הארוך מביניהם, קמ"ל שרק לפי 24 חודש.
הסבר הדעות (גמרא + ברייתא) –
ר"מ – כי הדם נעשה חלב, אז כשיש חלב אין דם.
חכמים – כי זה לא תלוי בדם אלא בלידה ("אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד 24 חודש")
מקור לסברת ר"מ –
"מי יתן טהור מטמא" – הדם (טמא – אסור באכילה) הופך לחלב (טהור – מותר באכילה).
ורבנן – הכוונה ל:
1. שכבת זרע (מטמאת) שיוצרת חיים (טהור).
2. מי נידה (פרה אדומה) שמטמאים את הנוגע והנושא אותם אבל מטהרים את הטמא.
(ולא מטמאים את המזה.
והרי התורה אומרת מזה?
a. הכוונה לנוגע. דחייה – נוגע כבר כתוב + נוגע רק טמא בעצמו ואילו במזה כתוב שגם מכבס בגדיו.
b. הכוונה לנושא.
(וכתוב מזה, כי זה מטמא רק אם בכלי יש שיעור הזאה (אמנם לגבי כמה מים צריכים לגעת באיש – בזה יש מחלוקת אם יש שיעור)).
(ט. 3-)
ד. זקנה
ת"ק – כל שלא ראתה 3 עונות סמוך לזקנתה.
ר"א – בכל גיל.
א. ממתי נחשבת זקנה?
רב יהודה – שחברותיה אומרות שהיא זקנה.
ר"ל – שקוראים לה אימא ולא מקפידה / ולא בושה ולא מקפידה (יותר מבוגרת).
ב. עונה – 30 יום, 3 עונות – 90 יום.
(וגם רב חסדא שאמר 23 – התכוון ל30, הוא פשוט ציין את מספר הימים הטהורים בדר"כ).
ג. ראתה כל 90 יום 3 פעמים – חוזרת להיות ככל אישה (מעת לעת).
בברייתא:
לא רק אם ראתה 90,90,90, אלא אפילו בזמנים משתנים – מעת לעת.
וקשה:
להפך – אם זה 90,90,90 אז דיה שעתה לרבנן, שהראי קבעה ווסת ל90!
תשובה:
הופכים את הגירסה –
לא רק אם ראתה בזמנים משתנים, אלא אפילו 90,90,90 – מעת לעת!
ולמה?
1. כי הברייתא כר' דוסא שחולקים על רבנן בדף ד, שגם אישה שיש לה ווסת – יש מעת לעת.
2. הברייתא כרבנן, וזה החידוש – שאפילו לרבנן, במקרה כזה לא אומרים דיה שעתה.
ד. לגבי מח' ת"ק ור"א:
A. ברייתא – ר"א לאבנן – הרי היה מקרה שבו הקלו!
עונים רבנן – שם זה היה שעת הדחק.
B. ברייתא – רבי הקל כר"א,
אך כשנזכר שזה רבים שחלקו עליו אמר שצריך להחמיר,
אך כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק.
