להקדשת שיעור במסכת בבא בתרא ליחצו כאן
להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת בבא בתרא לחץ כאן
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
סיכום הדף יומי, בבא בתרא פז
(4- לפני המשנה בדף פז – פח. 8+)
סיכום הדף יומי – קצר
א. 1. המוכר מזג לקונה בכלי של אדם שלישי, בזמן המזיגה שאול למוכר, בסיומה – לקונה. 2. כל השמן, גם המיצוי האחרון שייך לקונה, ולכן בתרומה צריך לתת הכל, אך במכר – הקונה מוותר, אך עדיין צריך לתת 3 טיפות אחרונות. ובערב שבת לא צריך, ור"י – דווקא חנווני לא צריך בע"ש.
ב. משנה – אבא שלח ילד קטן עם כסף בשביל שמן, החנווני נתן לילד שמן בצלוחית עם עודף, ונשבר ואבד. מי אחראי? ת"ק – החנווני (היה אמור לשלוח בשליח), ר"י – האבא. למה לחכמים החנווני אחראי על הצלוחית, הרי האב הפקירה כשנתנה לילד? 1. רבה ורב יוסף – האב לא נתן לילד (נדחה מהסיפא). 2. אביי ב"א ור"ח ב"א – אפילו שזה אבידה מדעת, ברגע שהחנווני הרים, התחייב בהשבת האבידה, וכרבה (דחייה – רבה לא דיבר במקרה כזה). 3. אכן במקרה רגיל החנווני פטור על הצלוחית, פה יש מקרה מיוחד – A. רב הושעיא – החנווני לקח הצלוחית כדי לבדוק אם לקנותה (ואז המחלוקת האם מצב כזה מחייב, כשמואל, ולכן נדחה). B. רב ור' זירא – החנווני שאל שלא מדעת ולפי חכמים הוא גזלן ומתחייב, ולר"י כשואל, ורק צריך להחזיר למקום שלקח (הילד).
סיכום הדף יומי – ארוך
(4- לפני המשנה בדף פז – פח. 8+)
חלק א – המשך המשנה הקודמת – לגבי פשתן
פשתן קונים בהגבהה, ואם מחובר – מספיק שתלש כלשהו
קשה – שיקנה רק את מה שתלש ולא הכל?
תשובה – פה מדובר בקניין חזקה
והרי פה קונה רק את הפשתן (מטלטלין)?
מסבירים תוס' – ע"י קניין החזקה הוא שואל את השדה, ואת הפשתן קונה בקניין חצר.
חלק ב – משנה – מכירת שמן ויין
א. מוכר שמן ומוזג לאט לתוך כלי (קניין חצר)
תוך כדי המזיגה – של המוכר,
כשסיים – של הקונה.
מקשים – ממה נפשך – של מי הכלי:
אם של המוכר, אז גם כשסיים – הקונה לא קנה
ואם של הקונה – אז ראשון ראשון קנה!
תשובה – פה זה כלי של סרסור (אדם 3) –
שבהתחלה משאיל למוכר, ולכן תוך כדי המזיגה לא קנה,
וכשסיים למזוג משאיל לקונה, וקונה.
והרי בהמשך המשנה מדובר בפירוש בסרסור?
[לגבי שאם היה סרסור ביניהם ונשברה החבית – נשברה לסרסור, כלומר הוא קונה את היין מהמוכר ומוכר לקונה.
תשובה – בסיפא הסרסור כאן, ברישא – זה רק הכלי של הסרסור, שהשאיל כנ"ל.
ב. כמה המוכר צריך לתת
אם מכר תכולת כלי שמן – צריך לתת הכל. אבל הרי אם יחכה יהיה עוד, ויש בזה שלושה שלבים:
שלב א – מוזג כרגיל
שלב ב – מחכה ל3 טיפות
שלב ג – יהפוך ויחכה.
איזה שלב צריך?
רישא – בסתם אדם – שלב ב (3 טיפות)
סיפא – חנווני – שלב א (מוזג כרגיל).
דיונים:
- שואל ר' אלעזר – למה מספיק שלב ב/א? הרי בתרומה צריך לחכות (שלב ג).
עונה רב דימי – באמת גם אצלנו עקרונית צריך לחכות, אלא שהקונה ממהר ומוחל, אבל בתרומה א"א למחול כי זה אסור לזר. - ר"י במשנה – בערב שבת לא צריך.
למה הוא מתייחס?
לרישא – שאדם רגיל מחכה לשלב ב, ור"י מקל שבערב שבת מספיק שלב א
או לסיפא – שלחנווני מספיק שלב א, ור"י מחמיר, שזה דווקא בערב שבת אבל בשאר השבוע צריך יותר (שלב ב) – וכך מכריעים מברייתא.
ולסיכום יוצא –
אדם רגיל – שלב ב (3 טיפות)
חנווני –
ת"ק – שלב א
ר"י – שלב ב, חוץ מבערב שבת ששלב א.
(משנה בעמוד ב)
חלק ג – משנה – עוד על שמן ויין, לגבי דעת הקונה
אבא שלח ילד למכולת עם כסף ואולי עם כלי, לקנות שמן,
לילד יש פונדיון (2 איסרים), והשמן עולה איסר 1, לכן הילד קיבל עודף איסר אחד.
בדרך הביתה הילד שבר את כלי השמן וגם איבד את העודף.
האבא לחנווני – לא התכוונתי שתתן את הכלי והכסף לילד אלא לשליח שלך, והמוכר חייב.
ת"ק – האבא צודק,
אם המוכר לא לקח את כלי, אלא הילד החזיק והמוכר מזג, חייב על השמן אבל פטור על הכלי.
עונה החנווני – אני הבנתי שאתה רוצה שאתן הכל לילד, והמוכר פטור
ר"י – החנווני צודק,
ומקשים על ת"ק – במקרה שהמוכר לקח את הצלוחית, למה חייב? הרי האבא נתן לו וזו אבידה מדעת?
תשובות:
(פז. 7-)
- רבה ורב יוסף – המוכר הוא זה שנתן לילד את הכלי.
אבל אז הסיפא לא מובנת – שמודים חכמים שאם לא לקח אלא רק מזג – שפטור,
והרי הילד כלל לא הביא צלוחית?
(תוס' – לכאורה אפשר לתרץ שרק בסיפא הילד כן הביא את הצלוחית).
אלא באמת האבא כן נתן את הצלוחית לילד, ולמה זה לא אבידה מדעת?
- אביי ב"א ור"ח ב"א – באבידה מדעת אמנם פטור מלהשיב, אבל אם נגע – חייב.
(כמו שרואים ברבה – שאמנם זקן ואינה לפי כבודו פטור, אבל אם נתן לה מכה והלכה לאיבוד – חייב).
דחייה – זה דווקא בבהמה, שהמכה שנתן גרמה לה ללכת עוד יותר לאיבוד,
אבל כאן זה שלקח את הכלי והחזיר לא שינה כלום.
- רב אושעיא – החנווני לקח את הצלוחית כדי לבדוק אם לקנות את הצלוחית
ואומר שמואל – שברע שלקוח מרים כדי לבדוק, מתחייב באונסים.
דחייה – לפי זה למה ר"י פוטר? האם ר"י חולק על שמואל?
- כאן החנווני השתמש בצלוחית שלא ברשות והוא שואל שלא מדעת
לחכמים – הוא גזלן וחייב באונסים
לר"י – לא גזלן, ופטור.
