בבא בתרא צ – גמרא דף יומי

לעילוי נשמת ר' אליעזר בן יצחק קוג'ינסקי ז"ל, מויניצה ופריס
ולהבדיל,
השיעור מוקדש לזכותה של שרה לוגר הי"ו,
מלומדות השיעור הדף היומי, ליום הולדתה ה70, לבריאותה ולהצלחת עם ישראל

להקדשת שיעור במסכת בבא בתרא ליחצו כאן

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת בבא בתרא לחץ כאן

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

סיכום הדף יומי, בבא בתרא צ

סיכום הדף יומי – קצר

(מסכת בבא בתרא פט: 4 שורות מהסוף – צ: 3 שורות מהסוף)

א. פירוט מידות נפח המותרות ליבש ונוזל. למה אין מידת של 2 קבים? 1. כי בינו למידה שמעל יש יחס של 2/3 (נדחה, כי יחס כזה מותר). 2. כי בינו למידה מתחתיו יש יחס של 3/4 (ואמנם יש מידות עם יחסים אלו, אבל: 1. במידות קטנות – פחות מתבלבלים. 2. במידות שהיו במקדש – התירו).
ב. שמואל – לא משתכרין רווח יותר משתות (חמישית מהקרן), וגם לא מגדילים מידות המדידה ביותר משתות (כדי שסוחרים שלא ידעו על ההגדלה לא ימכרו גדול במחיר של קטן יותר (אך עד שתות – חייבים לומר שמותר, כי בימי יחזקאל כך עשו).
ג. דרשת הפסוק בעמוס, ומתוכו איסור אצירת פירו: אסור לקנות פירות בזול, לשמור במחסן ובכך לגרום לביקוש שיעלה המחירים, ואז למכור. הגבלות לקולא – בקונה בשביל ביתו או שגדלו אצלו, במצרכי מותרות, ולפני השמיטה. אך בשנת בצורת – בכ"מ אסור (וראה במפרשים).

סיכום הדף יומי – ארוך

(מסכת בבא בתרא פט: 4 שורות מהסוף – צ: 3 שורות מהסוף)

המשך מידות ומשקולות

א. פירוט מידות נפח המותרות ליבש ונוזל

רוב היחסים הם של חצי:

יבש – קב

• סאה (6 קבים)
• תרקב (3 קבים)
• חצי תרקב (1 וחצי קבים)
• 1 קב
• 1/2 קב
• 1/4 קב
• 1/8 קב
• 1/16 קב (חצי תומן)
• 1/20 קב (עוכלא)

נוזל – הין (12 לוג)

• הין (12 לוג)
• חצי הין (6 לוג)
• שליש הין (4 לוג)
• רבע הין (3 לוג)
• לוג 1
• 1/2 לוג
• 1/4 לוג ("רביעית")
• 1/8 לוג
• 1/64 לוג (קורטוב)

דיונים:

למה אין מידת של 2 קבים (בין ה1 ל3)?

1. כי זה קרוב מדי למידה שמעל (תרקב – 3 קבין, יחס של 2/3, וזה קרוב ויבלבל.

דחייה – יש מידות אחרות עם יחס כזה, כמו חצי תרקב (1 וחצי קב) וקב.

2. כי זה קרוב מדי למידה שמתחת (חצי תרקב (1 וחצי קב) – יחס של 3/4),

והרי יש עוד מידות עם יחסים כאלו ואפילו קטנים יותר?

1. רבע הין (3 לוג) ושליש הין (4 לוג) – יחס של 3/4

תשובה – במידות שהיו במקדש – התירו

1. 1/20 קב (עוכלא) ו1/16 קב (חצי תומן) – יחס של 4/5

תשובה – דווקא במידות קטנות מדייקים יותר

(צ. באמצע)

ב. שמואל – מקרים של הוספת שתות

(שישית במחוץ, כלומר חמישית) –

1. לא משתכרין רווח יותר משתות (מחלוקת: החנווני ללקוחות או הסיטונאי לחנווני)
2. אם בי"ד מגדילים את השיעורים – יש כמה תנאים:
3. ישברו את המידות הישנות, שלא יתבלבלו
4. יעשו את זה לכל המידות באותו יחס
5. שמואל – לא ישנו ביותר בשתות (חמישית)
6. A. למה –
7. שמא הסוחרים יעלו את המחיר, אבל יעלו ביותר מהשינוי של הבי"ד

דחייה – גם אם יעלו רק בשתות, הסוחרים עלולים להעלות ביותר?

1. שלב א – יבואו סוחרים שלא יודעים ששינו את השיעורים, ימכרו בזול מדי, יגלו שטעו, ויתבעו על אונאה – ולכן עושים עד שתות, כי באונאת שתות המקח קיים ויחזיר אונאה, אך אם יהיה יותר משתות ירצו לבטל את המקח וזה יגרום לבלאגן.

דחייה – כאן זה לא טעות בהערכת המחיר אלא טעות בכמות, ובטעות בכמות תמיד אפשר לבטל את המקח (רשב"ם, אחרים – יכול לדרוש את הפער בחזרה גם בפחות משתות).

שלב ב – מדובר שהסוחרים לא יגלו את הטעות, ולכן מעלים עד שתות, כי הרי גם הסוחרים משתכרים שתות, וכך גם אם הסוחר לא ידע – אז אמנם לא הרוויח אבל גם לא הפסיד. אבל אם יעלו יותר – הסוחרים יפסידו.

דחייה – הרי סוחר שלא מרוויח מפסיד (יש לו הוצאות)!

תשובה – נכון, אבל מצינו ביחזקאל שהעלו את המידות בשתות, ולכן בשתות אין ברירה אלא להתיר להעלות. מעבר לזה – חוששים להפסד הסוחרים:

״וְהַשֶּׁקֶל – עֶשְׂרִים גֵּרָה; עֶשְׂרִים שְׁקָלִים, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים, עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל – הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם״ ,
הפסוק מפרט כמה זה מנה, ואם נחבר יותא 60 שקלים (סלעים).

והרי זה לא? (מנה זה 100 דינרים, ואילו 60 שקלים זה 240 דינרים)

אלא שמנה של חול היה 25 סלעים,
ובימי יחזקאל הוסיפו חמישית – 30 סלעים.
מנה של המקדש הוא פי 2 – 60 סלעים, מכאן שהוסיפו חמישית.

1. B. קשה – רב פפא בר שמואל עשה כלי של 9 לוג ליבש.

והרי אין מידה כזאת?

אלא שלכאורה התכוון להגדיל את המידה של חצי תרקב (6 לוג) פי 1.5 ל9, והרי             זה אסור!

תשובה – הוא לא הגדיל את המידות אלא יצר מידה חדשה (ולא היתה מידה קיימת קרובה).

(צ: שליש)

ג. שבע ברייתות על מידות

ברייתא א (מחר נראה את השאר) – דרשת הפסוק בעמוס –

כנגד מי שלא מדייק במידות, ולוקחי ריבית, וכנגד אוצרי פירות (קונה כשזול, שם באוצר (מחסן שלו), המחיר עולה, ואז הוא מוציא את הסחורה ומוכר ביוקר).

הפסוקים (עמוס ח, ד-ה) – שִׁמְעוּ־זֹאת הַשֹּׁאֲפִים (בולעים) אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית [עֲנִיֵּי־]אָרֶץ. לֵאמֹר – מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר (נוציא את הפירות מהאוצר) וְהַשַּׁבָּת (שמיטה) וְנִפְתְּחָה־בָּר, (והם גם חוטאים ב-) לְהַקְטִין אֵיפָה (משתמשים בכלי מדידה קטנים מדי), וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל (לוקחים ריבית), וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה.

ועליהם נאמר בהמשך (פסוק ז) – נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם־אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כׇּל־מַעֲשֵׂיהֶם.

למעשה –

אבא של שמואל – לא היה משהה פירות בכלל,
שמואל – היה משהה אצלו, וכשמכר בזמן היוקר מכר בזול כדי לעזור לעניים,

אבל שלחו לו שעדיף שלא ישהה כלל, כי בזה שמשהה תורם לעליית המחירים הכללית.

מתי מותר –

1. פירות שלו – מותר.
2. פירות שקנה לצריכה עצמית – גם מותר.
3. באוכל נפש אסור (יין, שמן, סולת), אבל במותרות מותר (פלפלים),
4. לפני השמיטה – מותר, כי זה זמן שבו יש מחסור וצריכים שאנשים ישמרו פירות.

אבל בשנת בצורת – בכל מקרה אסור (במפרשים – אסור רק ליותר משנה, פחות מזה מותר).