להורדת חוברת עם כל סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(מ. 3+ עד מא. 1+)
א. כשזה לא ממש כל גופו, לא גזרו גזירת מרחץ:
שמואל – מותר אם זה רק פניו ידיו ורגליו
רב (מקל. יש מחלוקת עד כמה מקל) –
- מותר כל גופו איבר איבר.
- מותר כל גופו אם משייר איבר אחד.
דיונים על המחלוקת:
- קושיות על רב:
שלוש ברייתות שכתוב שרוחץ פניו ידיו ורגליו.
(ללישנא הראשונה ברב, את 2 הברייתות הראשונות אפשר לתרץ, שהכוונה "כעין פניו ידיו ורגליו", אבל הברייתא ה3 מפורשת לגמרי – שלא כל גופו איבר איבר).
תיובתא.
- רב יוסף לאביי: כמי פסק רבה?
דיונים על עצם השאלה:
- מצד אחד – רבה היה תמיד פוסק כרב,
מצד שני – זה כשרב לחומרא, ואילו כאן הוא לקולא, אז אולי לא?.
- למה התלבט? הרי הקשנו עליו מברייתות?
תשובה: רב יוסף/רבה לא ידע על אותן ברייתות.
ועונה אביי: אני לא יודע.
(מ. מתחת לאמצע)
ב. ברייתא: מרחץ שפקקו נקביו
(ברייתא ארוכה עם הסברי ביניים של הגמרא).
הקדמה – עוד שתי חומרות של גזירת מרחץ:
- גזרו גם שלא ייכנס להזיע (רשב"א).
- גזרו גם על מוצ"ש "בכדי שיעשו" (כדי שהבלנים לא יחתו בגחלים בשבת עצמה).
מה זה מרחץ שפקקו נקביו?
מתחת לבית המרחץ היה מרתף עם אש, שחימם גם את בריכות המים, וגם את הרצפה שליד האמבטיות. האש היתה בתוך בורות, ו"מרחץ שפקקו נקביו" זה שכיסו את אותן בורות של אש (לפירוש השני ברש"י, לפי ספר "פירוש חי").
למה מועיל הפקיקה?
(לגבי עצם איסור הרחיצה – הפקיקה לא מועילה, שהרי גם מים שחוממו לפני שבת אסורים).
אבל זה כן מועיל לשתי החומרות:
- לא צריך "בכדי שיעשו" במוצ"ש.
- מותר להיכנס להזיע בשבת.
עוד שלושה דיונים:
- מותר גם לשטוף (בבית החיצון, בפקקו נקביו):
תוס': הרי אתמול ראינו שזו מחלוקת?
תשובה (2): הכוונה במים קרים, וכר"י שם שהתיר.
- מעשה בבני ברק שעשו כדברי הברייתא:
מרחץ שפקקו נקביו, הזיעו בפנים ושטפו בחוץ במים קרים.
(שם גם כיסו את המים עצמם בכיסוי, אך אין בזה צורך).
- עוד גזירות על זיעה:
אמרנו שאם פקקו אז מותר להזיע,
אבל כיוון שעדיין אנשים רימו (רחצו ואמרו שרק הזיעו), גזרו על זיעה גם כשפקקו (אא"כ זה אמבטיות גדולות של כרכים ששם לא כ"כ מזיעים).
ולסיכום בסוגריים הגמרא מביאה את ר"ש בן פזי – ריב"ל – בר קפרא שמפרט את תהליך הגזירות:
שלב ראשון – גזירת מרחץ הבסיסית:
אסרו מרחץ בחמים, כי הבלנים חיממו בשבת ואומרים שחיממו לפני,
ואסרו זיעה, אא"כ פקקו נקביו.
שלב שני – אסרו זיעה גם כשפקקו נקביו, כי אנשים רחצו ואמרו שהזיעו,
שלב שלישי – אסרו גם את חמי טבריה, כי אנשים רחצו וטענו שרחצו שם, אבל העם לא עמד בזה אז התירו.
(מ: 4+)
ג. חימום מים ושמן כנגד המדורה (אוסף ברייתות) –
(לרש"י – שתי הברייתות הראשונות עוסקות בגזירת מרחץ) –
- אסור להשתטף במים ואז להתחמם כנגד המדורה – כי "מפשיר מים שעליו.
רש"י – לא מדין בישול, אלא שנראה כרוחץ בחמים.
- לא ישים קומקום מים חמים על הבטן
רש"י – שמא ישפך ואז רוחץ בחמים
(אך יש מפרשים משום רפואה או סחיטה של האלונטית).
(הברייתא ה3 לא קשורה לגזירת מרחץ אלא לבישול) –
- חימום מים ושמן:
מהתורה ברור שחייב על בישול של נוזל רק אם מגיע ל"יד סולדת" (יד"ס, שהבטן של תינוק נכווית).
אם מחמם לפחות מיד"ס ("להפשיר") – האם אסור מדרבנן?
מים – לפי כולם מותר להפשיר כנגד המדורה, בלי שיגיע ליד"ס (יד סולדת – שכריסו של תינוק נכווית).
(לרש"י – אפילו סמוך, ויסיר לפני שיגיע ליד"ס,
ראשונים – ישים רק במרחק שלא יכול להגיע ליד"ס).
שמן –
ר"י – כמו במים, מותר להפשיר.
רשב"ג – דומה לר"י שמותר להפשיר,
אבל רק בשינוי – על גב היד, כי גזרו ש"הפשרו זהו בישולו" (פנ"י).
ת"ק – שתי דעות קיצוניות:
רבה ורב יוסף: מקל יותר ממים – שמותר אפילו יד"ס.
רנבי"צ: מחמיר יותר ממים – שאסור להפשיר אפילו בשינוי.
ולהלכה: ר"י-שמואל – הלכה כר"י, ששמן זה כמו מים: יד"ס אסור, להפשיר מותר.
(מ: שליש תחתון)
סיפור על זה:
רבי נכנס למרחץ (רבינא – הכוונה לחמי טבריא, שהרי במרחץ רגיל אסור)
ורי"צ בר אבדימי רצה לחמם לו כלי שמן במים,
ואמר רבי: שים בכלי שני.
ומכאן לומדים כמה דברים:
- יש בשמן בישול, כמו במים (כמו שכבר סיכמנו).
- כלי שני לא מבשל.
- (לגרסת הרי"ף) הפשרו של שמן לא נחשב בישול,[1]
כלומר כמו ר"י שמותר להפשיר שמן (כי אם היה אסור – היה אסור גם בכלי שני).
(דילוג של 7 שורות)
- רבינא – גם חמי טבריה מבשלים.
באיזה רמה?
מצד אחד – רבינא אמר "חייב", לכאורה משמע שמהתורה,
אך מצד שני – רב חסדא – המבשל בחמי טבריה פטור, משמע רק דרבנן.
תשובה – נכון, זה רק מדרבנן, ומה שרבינא אמר שחייב הכוונה למכת מרדות, ובכל זאת צריך כלי שני.
ד. שני נושאים אגביים –
(ל7 השורות שדילגנו (מ: רבע תחתון))
- A. הוראת הלכה בבית המרחץ
איך רבי הורה הלכה לרי"צ ב"א בבית המרחץ? הרי אסור להרהר בבית המרחץ בדברי תורה!
תשובה: להפריש מאיסור מותר (כפי שר"מ אמר לתלמידו לא לרחוץ ולסוך את קרקע בית המרחץ שמא ישווה גומות).
(מ: 3-)
- B. גזירת שחייה
הקדמה: חז"ל גזרו שלא לשחות בשבת (כשהרגליים מורמות מהקרקע) שמא יעשה חבית של שייטים.
הגזירה כולל נהרות, בריכות וכו'.
ר' זירא ראה את ר' אבהו שוחה באמבטי, והתלבט האם הרים את רגליו (כלומר התלבט האם גזרו גם באמבטי)?
ולמה התבלט – הרי הגזירה כוללת אמבטיאות?
תשובה: באמבטי בלי גידודי (שפה נמוכה) – ברור שגזרו.
באמבטי עם גידודי – בזה ר' זירא התלבט.
[1] אצלנו הגירסה היא שהפשרו כן בישולו, ואז הסבר הגמרא הוא אחר.
למילים.
