להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(פ. 1+ עד פ: 1-)
המשך שיעורי הוצאה
א. חלק א – שיעור הוצאה בדיו – כדי לכתוב 2 אותיות.
תנא – בין אם זה דיו יבש, בין אם זה דיו רטוב (בקולמוס או בקלמרין (קסת)).
רבא – הוציא 2 אותיות וכתבן על נייר תוך כדי הליכה – זה נחשב הנחה וחייב.
ב. חלק ב – צירופי הוצאות (באותיות ובאוכל).
(4 מימרות של רבא ואח"כ ברייתא. אנחנו נתחיל קודם בברייתא).
- A. ת"ר – הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד – זה מצטרף וחייב.
רי"ס – אם הוציא לשתי רשויות הרבים נפרדות – פטור.
מה מפריד ביניהם?
רבה – רה"י.
אביי – אפילו כרמלית.
רבא – אפילו פיסלא (גזע עץ שהוא "מקום פטור") – כמו שבגיטין מקום פטור נחשב רשות עצמאית.
- B. רבא:
- שאלה – אם הוציא אות אחת יבשה ואות אחת רטובה? תיקו.
- הוציא אות אחת וכתבה, ואח"כ עוד אותו וכתבה – פטור,
כי עד שמוציא את השניה, הראשונה התייבשה, ואז כבר אין בה את השיעור.
- הוציא חצי גורגרת אוכל והניח, ואז שוב הגביה, ואז הוציא עוד חצי גרוגרת – ההגבה מפרידה ופטור.
- הוציא חצי גורגרת והניחה, ואז הוציא עוד חצי ולא הניח אלא העביר מעל החצי הראשון בתוך 3 טפחים – נחשבת כאילו הניח וחייב.
למה, הרי לא הפסיק ללכת ולא הניח?[1]
כי גם לרבנן, שלא אומרים "קלוטה כמי שהונחה" בתוך 10 טפחים, אם זה ביד שלו + בתוך 3 טפחים – אז כן נחשב מונח (כי יש לבוד).
וכאן החידוש שגם אם זה מעל 3 טפחים מהקרקע, אבל בתוך 3 לחצי הראשון – גם נחשב מונח.
(פ. שליש תחתון)
חלק ג – עוד שיעורי הוצאה
- כחול – כדי לכחול עין 1.
והרי כוחלות 2 עיניים?
תשובה: בצנועות שמסתירות את הפנים מלבד עין 1.
והרי בברייתא כתוב 2 עיניים?
תשובה:
בעיר תנועות יותר ומסתירות עין 1,
בכפרים פחות צריך צניעות וחושפות 2 עיניים.
- שעווה – לסתום נקב קטן בכלי של יין.
- דבק – כדי לשים על קרש כמלכודת לציפורים.
- זפת וגופרית – לסתום כלי של כספית.
- חרסית –
רבנן – כדי לתחוב את המפוח בכור ולסתום את הרווח.
ר"י – כדי פטפות (חצובה של כירה).
והרי ר"י כעיקרון מחמיר ודורש שיעור קטן יותר (כמו בגמי).
תשובה: הכוונה כאן זה לסתום סדקים בחצובה, שזה אכן שיעור קטן יותר.
- סובין – להזיק מתחת לכור צורפים.
- בברייתא – שיער – לגבל טיט.
- בברייתא הנ"ל – טיט – לסתום פי כור (כמו בחרסית).
- סיד –
רבנן – לסוד אצבע קטנה של בת
[אגדתא:
- הסרת שיער:
עניות – סיד, עשירות – סולת, בנות מלכים – שמן המור (שמן סטכת או שמן זית שלא הביא שליש). - רב ביבי סד את ביתו והרוויח 400 זוז, השכן עשה כך בבת אחת והבת מתה.
- רב נחמן – בנותינו לא צריכות כי איננו שותים שיכר].
ר"י – לסוד צדעא (כלכול – שיער שעל הרקה).
ר' נחמיה – בת צדעה
- בת צדעא (השיער שתחת הרקה).
קשה:
- יוצא שר' נחמיה מחמיר מר"י.
תשובה: זה בסדר. העיקר שר"י מחמיר מרבנן. - רבי אמר שבטיט עם מעט מים אומרים כר' נחמיה. והרי לפי הסבר זה אין סיבה להצריך פחות מים.
- אאנדיפא (תחתית לכלי יין).
דחייה – היין יזול החוצה.
- סימן של שנתות.
- אפותא – ליפות את המצח (ובזה אכן שמים פחות מים).
(וראיה שכך קוראים למצח).
(פ: במשנה)
חלק ד – משנה – עוד שיעורי הוצאה
- אדמה – לעשות חותם –
ר"ע – לשק הסוחרים, רבנן (מחמירים) – לאיגרת.
- זבל וחול הדק כדי לזבל:
ר"ע – כרוב, רבנן (מחמירים) – כרישא.
- חול – כדי לתת על מלוא כף סיד.
רב חסדא – זה כר"י שהחול מחזק את הסיד (ולכן אסור לערב חול בסיד אחרי החורבן).
רבא – זה גם כרבנן (שאמנם לא מחזק, אבל כן מוריד את הלובן, וזה מה שמתיר להשתמש בסיד אחרי החורבן).
- קנה –
דק ושלם – כדי לעשות קולמוס
שיגיע לקשרי האצבעות (ושואל רב אשי – לאיזה קשר – העליון או זה שתחתיו? תיקו).
לא דק או לא שלם – להסקה תחת חביתה
- של איזה עוף?
הבן של מר בריה דרבינא – צלצלא
בר בריה דרבינא – תרנגולת
- כשהוא כבר מעורבב בשמן במחבת.
- הכוונה לגרוגרת מתוך הביצה, ולא לכל הביצה.
[1] נזכיר מדף ד. –
רשות הרבים עולה עד 10 טפחים. זה אומר שאם זרקתי מעל 10 טפחים וזה נח מעל 10 טפחים – פטור.
אם הושטתי מעל 10 טפחים (למשל הושטתי מרה"י לרה"י דרך רה"ר) – חייב (גזירת הכתוב).
אם זרקתי, יש מחלוקת רבנן ור"ע, ורבה מתלבט במה נחלקו:
A. מעל 10 טפחים לפי כולם פטור (כי זה מעל אוויר רה"ר),והמחלוקת במתחת ל10 –
לר"ע -קלוטה כמי שהונחה, לרבנן לא.
B. מתחת ל10 לפי כולם חייב – קלוטה כמי שהונחה,
והמחלוקת מעל 10 – לר"ע לומדים זורק ממושיט, לרבנן לא.
למסקנה רבה מכריע כמו A, שלר"ע אומרים קלוטה כמי שהונחה ולרבנן לא.