להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(פג. 8+ עד פג: במשנה)
המשך הסוגיה מאתמול – טומאת ע"ז
תזכורת: משנה בע"ז: ע"ז מטמאת כ:
ר"ע – נידה,
רבנן – שרץ,
וראינו מחלוקת במה נחלקו:
| משא | אבן מסמא | |
| רבה (פב: 7+) | לכו"ע מטמא | פה המחלוקת |
| ר' אלעזר (פב: 😎 | פה המחלוקת | לכו"ע לא מטמא |
משמשי ע"ז רק במגע (כמו שרץ)
א. קושיות על רבה:
- מיתיבי – לר"ע ע"ז כנידה, לרבנן כמו שרץ.
תשובה: (בדיוק כמו שרבה הסביר את רבנן שבמשנה) – הכוונה רק שלא מטמאת באבן מסמא. - מיתיבי –
נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה – הן ולא הסטן.
ר"ע – הן והסטן.
בהו"א הגמרא מבינה:
"הן" – טומאת מגע,
"הסטן" – טומאת משא (שאדם טהור נשא טמא), (ואין הכוונה לטומאת היסט)
ויוצא:
לרבנן – ע"ז מטמאת במגע ולא במשא – קשה לרבה.
לר"ע – מטמאת במגע ובמשא.
תשובות:
- הברייתא משובשת:
שהרי גויים ודאי שכן מטמאים לכו"ע מדרבנן גם במשא.
ממילא, נוסיף לברייתא גם את אבן מסמא ונסדר את הברייתא כך:
נכרי ונכרית הם לגמרי כמו זב: מגע, משא, אבן מסמא.
משמשי ע"ז – רק "הן" (מגע),
ע"ז – מגע ומשא לפי כולם ("הן והסטן"), ומחלוקת באבן מסמא.
(ור"א: מגע לפי כולם כן, אבן מסמא לפי כולם לא, והמחלוקת במשא ("הסטן").
- רב אשי –
"הן" לא מתכוון ל"מגע", שהרי אם יש מחלוקת אם מטמא במשא – ברור שמטמא במגע (זה הבסיס!).
אלא:
"הן" – טומאת משא (אדם טהור נשא/הזיז את הטמא).
"הסטן" – טומאת הסט (הטמא נשא/הזיז אדם טהור).
ומסביר לפי רבה:
נכרי ונכרית מטמאים בהכל (מגע, משא, היסט).
משמשי ע"ז – רק מגע (לא משא ולא היסט).
ע"ז –
"הן" – כלומר במשא – מטמאים לפי כולם.
"היסטן" זה מחלוקת: לר"ע כן, לרבנן לא.
הערות:
- יוצא שלפי רבה נחלקו גם לגבי אבן מסמא וגם לגבי היסט.
- איך עז יכולה להסיט? ע"י מאזניים.
(פג: 1+)
- ברייתא כרבנן – רק בזב יש טומאת היסט, משמע שבע"ז אין.
דחייה: הכוונה לזב, חבריו (זבה, נידה, יולדת), וכן למה שנלמד מהם (ע"ז שנלמדת מנידה).
(פג: 6+)
ב. טומאת ע"ז לאיברים
בעי רב חמא בר גוריא – האם טומאת ע"ז ישנה לאיברים?
רש"י – הכוונה לע"ז שעשויה חוליות שהתפרקו. אבל אם זה גוש אחד שנשבר – לא מטמא.
במה הספק:
- אם הדיוט יכול להחזירה – ודאי שמטמאת (נחשבת מחוברת).
הספק אם לא יכול להחזירה:
האם כיון שנפל איבר – נחשבת שבורה,
או שכיוון שרק נפל אך לא נשבר לחתיכות – לא נחשב שבור.
- אם הדיוט לא יכול להחזיר – ודאי לא מטמא (נחשבת שבורה),
הספק אם יכול להחזירה:
כיון שיכול להחזיר – נחשבת מחובר,
או שכיוון שסוף סוף כרגע מפורק – לא נחשב מחובר ולא מטמא.
(הערות:
- אתמול ראינו לימודים מנידה שלא מטמאת לאיברים, ושהשאלה מתאימה רק לר"ע בשיטת רבה.
וזה קשה, הרי בנידה לא מדובר בחוליה שהתפרקה אלא ממש בשבר (יד נתלשה!), ובודאי שלא הדיוט וגם לא אומן יכול להחזיר את היד, אז איך אפשר ללמוד משם לע"ז? (הרי ברור שבמצב מקביל בע"ז (לרש"י) זה לא מטמא, כי זה ע"ז שנשברה. - האם כשלא מטמא – הכוונה גם שאין בזה איסור ע"ז?
(פג: שליש)
ג. בעי רב אחדבוי – ע"ז פחותה מכזית?
לגבי איסור הנאה – ודאי שאסור
כמו הזבוב של עקרון שהיה ע"ז.
לגבי טומאה – האם נאמר שנלמד משרץ שמטמא בכעדשה?
ת"ש מברייתא שלא, כי ע"ז הוקשה גם למת, ומת מטמא בכזית.
ההיקש: יאשיהו זורק את חתיכות הע"ז על הקברים, אז יש היקש בינם למתים.
(פג: שליש תחתון)
ד. שאלה על ר"א לפי רבנן –
למה אתה לוקח את כל ההיקשים לקולא (שרץ – רק במגע, נידה – שאינה לאיברים, מת – כזית),
למה לא לחומרא (שרץ – כעדשה, נידה – אבן מסמאה, מת – אוהל)?
תשובה: מדובר בגזירה דרבנן, לכן הולכים לקולא.
תגובה אחת
מה עם דף פד?