הדף היומי – שבת דף צה

Download

להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)

לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב

(צד: במשנה – צו. סוף הפרק)

מלאכות שונות שקשורות לטיפול בגוף

חלק א – מלאכות שונות שקשורות לטיפול בגוף

א. נטילת ציפורניים

1. A. ר' אלעזר בגמרא –
2. נטל בכלי – חייב לפי כולם

ויש בזה חידוש שיש גזיזה בבן אדם.

2. נוטל זו בזו לעצמו – מחלוקת במשנה: ר"א – חייב, חכמים – פטור אבל אסור.
3. נוטל למישהו אחר ביד – לפי כולם פטור.

ויש בזה חידוש, שהיינו חושבים שר"א יחייב גם בזה, וזה שהמשנה דיברה על שנוטל לעצמו זה לחדש שגם בזה חכמים פוטרים.

1. B. תניא רשב"א – בשיטת רבנן – אם ציפורן פרשה ברובה –

בכלי זה רק איסור דרבנן,
וביד זה מותר.

רי"ח – דווקא בפירשו כלפי מעלה ומצערות אותו, ומשום הצער לא גזרו.

ב. גזיזת שיער

במשנה – כמו בציפורניים:
בכלי – חטאת,
ביד – ר"א מחייב, חכמים פוטרים.

כמה שערות?
ברייתא א – "הנוטל (בשבת) מלא פי הזוג, ול(איסור) קרחה שתיים".

רב יהודה – גם מלוא פי הזוג זה 2, וצריך לגרוס "וכן לקרחה 2".

ברייתא ב יותר מפורשת – ת"ק – 2, ר"א – 1.

ומודים חכמים לר"א במלקט לבנה בין שחורות ולהפך – 1 (וזה גם אסור משום "לא ילבש").

ג. טיפולי קוסמטיקה – גודלת, כוחלת, פוקסת,
(קולעת שיער, איפור כחול, מסרקת (עם שמן)).

חכמים – פטורה, ר"א – חייבת.

1. A. הסבר המחלוקת:

כאן המחלוקת לא אם זה נחשב שינוי, אלא האם בכלל זה מלאכה.

משום מה מחייב ר"א?

1. B. רשב"א בברייתא:
2. לחברתה חייבת גם לרבנן.
3. אסור גם להעביר סרק על פניה משום צובעת.

(צה. רבע – תנו רבנן)

חלק ב – עוד מלאכות

א. מלאכות החלב: חולב, מחבץ, מגבן

1. A. במה מדובר?
   כדי להכין גבינה יש 3 שלבים:
2. שמים חתיכת קיבה בחלב כדי שיקרוש.
3. מחבץ – את החלב הקפוי מעבירים למסננת של נצרים כדי להוציא את מי החלב.
4. מגבן – מחברים כמה גושי חלב יחד.
5. B. החיוב –
   בפשטות מלאכות אלו הם מדאורייתא לפי כולם.
   משום איזה מלאכה? (שאלו את רב נחמן בר גוריא ולא ידע ושאל בבית המדרש) –
6. חולב – מפרק (דש).
7. מחבץ – בורר (את מי החלב החוצה).
8. מגבן – בונה (שמחבר את גושי החלב).

ב. רודה חלות דבש

דומה לתולש.

לחכמים – רק מדרבנן,
לר"א – מדאורייתא.

ראיה – ויטבול אותה ביערת הדבש (הרי שנחשב כמו יער, ששייך בו תלישה).

ג. מכבד ומרבץ

(מטאטא או מזלף מים, על רצפת אדמה).

מכבד – בונה (מהתורה לפי כולם),

כי בוודאי משווה גומות, וזה פסיק רישא.

מרבץ – לחכמים מדרבנן, לר"א מהתורה.

הסבר – שניהם כר"י שדבר שאינו מתכוון אסור,

לחכמים זה לא פסיק רישא, ולכן אסור רק מדרבנן,
לר"א זה פסיק רישא, ואסור מהתורה.

קולות:

1. ברצפת אבנים מותר (אמימר שרא זילחא במחוזא).
2. ברייתא – לרבנן אפשר לעשות הערמה (ליטול ידיו במקומות שונים בחדר),
   וכן המליצו אמוראים.
3. היום, שפוסקים כר"ש – מותר לרבץ גם בלי הערמה, כי זה לא פסיק רישא.

(צה. במשנה למטה)

חלק ג – עציץ נקוב ושאינו נקוב

משנה

עציץ לא נקוב – נחשב תלוש,

וממילא התולש ממנו פטור.

עציץ נקוב –

ת"ק – נחשב מחובר, וחייב.
ר"ש – נחשב תלוש, ופטור.

וכן בעוד תחומים כמו פרוזבול, קניין משיכה (רש"י).

א. דיונים על ר"ש:

1. A. קשה על ר"ש (לרש"י) –
   כשר"ש פוטר כתוב "ר"ש פוטר בזה ובזה", מכאן משמע שזו אמירה כללית, שתמיד נחשב תלוש.
   והרי בברייתא מודה ר"ש שלגבי הכשר זרעים לקבל טומאה הנקב כן משפיע (שנחשב מחובר, וא"א להכשיר שם זרעים).

תשובה:
שם יש לימוד מיוחד שמרבה טהרה ("וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל־כָּל־זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא"),

1. B. ר' זירא –
2. מודה ר"ש בחור כמוציא זיתים (שזה גודל שמבטל שם כלי ומטהר את הכלי אם היה טמא).
3. שאל ההוא סבא את ר' זירא – האם ר"ש יודה ששורש מול הנקב יחשב מחובר?
   ר' זירא לא ענה (כי הסתפק),

למה כאן מתלבט ובמוציא זיתים לא?
מסביר אביי –
בחור שמוציא זיתים שלמטה מרביעית (שזה מבטל את הכלי משם כלי לגמרי) – לא מתלבט וזה נחשב מחובר.

בחור זיתים מעל רביעית – בזה אכן מתלבט.

(צה: באמצע)

ג.  גדלים של חורים שונים

רבא מדבר על כמה גדלים של חורים (מהקטן לגדול) –

1. חור כמוציא משקה.
2. חור כמכניס משקה.
3. כשורש קטן.
4. להוציא זיתים.
5. להוציא רימונים.
6. נפחת רובו של הכלי.

רבא מלמד איזה חור משפיע על איזה תחום:

1. לטהר כלים –
   כאמור, כלי חרס נטהר רק אם נשבר.
   חור קטן לא מטהר אותו, אלא רק חור כמוציא זיתים (4).
   אבל – גם אם יש לו חור כזה, עדיין יש שתי אפשרויות שטמא:
   אם ייעד אותו לרימונים – יקבל טומאה, עד שיהיה לו חור של כמוציא רימונים (5),
   אם ייעד את השבר לגיסטרא יקבל טומאה, עד שיינקב אפילו בהכי קטן (1- כמוציא משקה).

ומסביר רב אסי (צו. 1+) – לפי שאין אומרים "הבא גיסטרא לגיסטרא", אלא זורקים לפח.

2. הכשר זרעים
   זרעים שנמצאים בעציץ מחובר לא מוכשרים לקבל טומאה.
   בעציץ שננקב – אפילו בחור די קטן (3 – כשורש קטן) – כבר לא יכולים להיות מוכשרים
   (כי כמו שראינו – התורה ריבתה כאן טהרה, לכן החור שדרוש כאן קטן יותר).
3. לקדש מי חטאת

כאן צריך כלי שראוי לקבל מים, ונקב דרגה 2 פוסל אותו (2 – כמכניס משקה).

4. לבטל את ההצלה של כלי עם צמיד פתיל מטומאת אוהל
   סתירה:

מצד אחד רבא – עד שייפחת רובו (6).
מצד שני רב אסי (לפי ההסבר של רבא) – שיעורו במוציא רימון,

תשובה: זה תלוי בגודל הכלי:

בכלי גדול – שיעורו בנפחת רובו,
בכלי קטן – לא מספיק רובו אלא צריך כמוציא רימון.

לסיכום:

1. חור כמוציא משקה – משפיע רק על גיסטרא.
2. חור כמכניס משקה – משפיע רק על כלי של מי חטאת ולא על השאר.
3. כשורש קטן – משפיע רק על הכשר זרעים (שלא יכשיר), ולא על טהרת כלים.
4. להוציא זיתים – משפיע גם על הטהרת עלים, אא"כ זה:
5. להוציא רימונים – משפיע על כלי שמיועד לרימונים,
   ובכלי קטן – לבטל צמיד פתיל.
6. נפחת רובו של הכלי – לבטל צמיד פתיל בכלי גדול.

(צו. 6+)

דעות חולקות –

1. לגבי הכשר זרעים –
   רבא כאמור אמר – כשורש קטן.
   אך עולא: זו מחלוקת קיצונית ר' יוסי בר' אבין ור' יוסי בר זבדא –
   שאחד אכן אומר שורש קטן ("ממעיט"), והשני אומר רימון ("מרבה").
2. לגבי כלי שמיועד לרימונים –
   מר קשישא בריה דרבה בשם ר' אליעזר – גם הוא נטהר במוציא זיתים.