להורדת חוברת עם סיכום של כל שיעורי הדף היומי על מסכת שבת ליחצו כאן (מומלץ)
לתרשים של הדף היומי: לחץ על קליק ימני בעכבר ואז פתח בחלון נפרד או שמור למחשב
(קג. במשנה למעלה – קד. רבע)
סיכום הדף יומי
חלק א – חורש, ומלקט עצים ועשבים
א. חורש (חופר) – כלשהו
למשל שעושה גומה קטנה בשביל להכניס זרע אחד של דלעת
(רש"י – ואמנם ראינו בדף צ: שאין אדם טורח לזרע אחד, שם זה לגבי הוצאה, אך החרישה – כל גומא עושה בפני עצמה).
ב. מלקט עצים ועשבים – השיעור תלוי במטרה –
במשנה ובברייתא –
- כשעושה לתיקון העץ (זורע) או הקרקע (חורש) – השיעור כלשהו.
- להסיק – כדי לבשל ביצת תרנגולת.
- להאכיל בהמה – כמלוא פי הגדי.
- והברייתא מוסיפה – לאכילת אדם – כגרוגרת.
ומקשים – הרי גם כשמכוון לאכילה, סוף סוך הרי גם חורש, וזה פסיק רישא ואסור!
תשובות:
- רבה ורב יוסף – זה באגם (בטבע) – שהקרקע לא צריכה תיקון.
- אביי – זה פסיק רישא דלא ניחא ליה – בשדה חברו שלא אוהבו.
(קג. במשנה השנייה)
חלק ב – מלאכת כותב
א. אופי האיסור –
רבנן – כותב (אותיות)
ר' יוסי – רושם (גם שני סימנים חסרי פשר)
ב. באיזה יד?
במשנה – חייב גם בימין וגם בשמאל.
מקשים: והרי זה לא דרך כתיבה?
תשובות:
- ר' ירמיה – הכוונה באיטר.
דחייה: אז למה חייב גם בימין וגם בשמאל?
- אביי – בשולט בשתי ידיו.
- רב יעקב – זה דעת ר' יוסי – כי רישום סימנים עושים גם בשמאל.
לסיכום:
לרי"ס – חייב בשתי הידיים כי מספיק לעשות סימנים.
לרבנן – חייב רק ביד החזקה (ימין, שמאל או שתיהן).
ג. מה וכמה צריך לכתוב?
אם כתב את מה שהתכוון לכתוב:
שתי אותיות, מכל שפה, אפילו בלי משמעות של מילה (משנ"ב), בין אם אותה אות (אא), בין אם אותיות שונות (גא).
אם התכוון לכתוב מילה ארוכה ובסוף נעצר אחרי 2 אותיות:
- A. במשנה –
ר"י – שני תנאים כדי לחייב:
- רק אם ל2 האותיות יש משמעות – כמו שם משמואל
(כמו במשנה בקב: שזו מלאכה שאחרים עושים כמותה ונעצרים שם).
- ורק אלו אותיות שונות (ולא שש מששך).
(רג. 4-)
- B. בברייתא –
התנאים דורשים את הפסוק – "ועשה מאחת מהנה" – שמשמע שחייב גם על חלק ממלאכה שלימה:
ת"ק – כמו ר"י במשנה – שם משמאול, גד מגדיאל וכד'.
ר"י – גם אותיות שונות כמו שש מששך.
ר"ש – עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת (לכאורה כר"י).
[רי"ס – חייב בכל מקרה, שהרי חיב גם על סימני חסרי פשר.
ועוד דרשה – שחייב גם על אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת, נסביר להלן].
(קג: שליש)
הערות וקשיים:
- סתירה בין ר"י במשנה לר"י בברייתא
תשובה – ר"י בברייתא זה משום רבו ר"ג.
- מה ההבדל בין ההבדל בין ר"ש ות"ק (כלומר ר"י)?
תשובות: - ר"ש מחמיר – ומחייב גם כשכותב דבר שיש לו משמעות רק בקמיעות (אא מתוך אאעזרך).
דחייה – במלאכות אחרות ר"ש המקל:
שלת"ק – הקודח או מעבד רק חלק מהעץ/עור – חייב בכלשהו,
ולר"ש – צריך לקדוח או לעבד את כל החתיכה.
- ר"ש מקל – ומחייב רק אם כתב את כל המילה שהתכוון לכתוב
(ולומד מ"אחת מהנה" שמספיק מילה אחת ולא צריך לכתוב את כל הפסוק).
- הסבר דרשת רי"ס הנוספת –
אחת שהיא הנה – זדון שבת ושגגת מלאכות (שמביא חטאת על כל מלאכה),
הנה שהיא אחת – זדון מלאכות ושגגת שבת (שחייב רק אחת).
(קג: רבע תחתון)
- C. שאלה על שם משמואל – למה חייב, הרי כתב עם מ פתוחה ולא עם ם סתומה.
עונה רב חסדא – מכאן שזה לא משנה, וסתומה שעשאה פתוחה כשר (גם בספר תורה).
מיתיבי – "וכתבתם" – שתהא כתבה תמה, ובין השאר – שלא יעשה סתומים פתוחים או פתוחים סתומים.
תשובה – זה מחלוקת תנאים, ויש תנא שמכשיר –
ר"י ב"ב לומד מפסוקי קורבנות סוכות רמז לניסוך המים –
"ונסכיהם", ונסכיה, כמשפטם" – םים – מים.
רואים שאפשר לעשות פתוחה סתומה,
וממילא גם להפך: שמ משמעון.
(קד. 1+)
דחייה – אפשר לעשות פתוחה סתומה, אבל להפך לא,
כי הסתומות קדושות יותר –
ראיה:
1. רב ירמיה – את האותיות מנצפך חידשו הנביאים, כלומר תחילה היה רק סוג אחד והם עשו שני סוגים.
- 2. מם וסמך בלוחות עמדו בנס (וניתן לקרוא גם מאחורה, בכתב ראי), כלומר בלוחות היו רק מם סתומות, וממילא הן קדושות יותר.
דחיית הדחייה – הסתומות לא קדושות יותר.
הנביאים הם לא חידשו את המנצפך (שהרי "אלה המצוות" – ואין נביא רשאי לחדש בה דבר), אלא רק שכחום ויסדום,
וממילא גם בלוחות היו פתוחות.
ואם כבר למדנו על מלאכת כותב, הנה המלצה למישהו שכותב ממש טוב (מהיכרות אישית) –
מזוזה 15 ס"מ מהודרת לדוגמא (כתב אשכנזי, והאר"י), מאת הסופר האברך יובל ליברמן. כותב תפילין, מזוזות, מגילות ועוד. להזמנות 0528842299
